נרודניה ווליה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Narodnaya-volya.png|ממוזער|כותרת הבטאון שהנפיקה התנועה]]
'''"נרודניה ווליה"''' (ב[[רוסית]]: '''Народная воля''', "רצון העם") הייתה תנועה מחתרתית [[סוציאליזם|סוציאליסטית]] טרום-[[מרקסיזם|מרקסיסטית]] שפעלה ב[[האימפריה הרוסית|רוסיה]] בימיהם של ה[[צאר|צארים]] [[אלכסנדר השני קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]] (שנרצח על ידי חברי הארגון) ובנו, [[אלכסנדר השלישי קיסר רוסיה|אלכסנדר השלישי]]. התנועה הוקמה בשנת [[1879]] ופעלה עד [[1887]].
מילה ברוסית שמשמעותה "רצון העם". זהו שמה של תנועה פוליטית מהפכנית בשנות ה־80 של [[המאה ה־19]]. הוקמה ב־[[1879]] ומטרותיה היו: כינון אספה מכוננת, הענקת זכויות הצבעה, ייצוג האוכלוסייה הרוסית, חופש דיבור, [[חופש עיתונות]] וחופש התאגדות, החלפת הצבא הרוסי הקבוע בצבא מתנדבים, העברת הקרקעות הרוסיות לידיים אזרחיות, העברת הבעלות על בתי החרושת לפועלים ופירוק האימפריה הרוסית לטובת "[[הגדרה עצמית]] של לאומים". שהיו תנועה דמוקרטית וסוציאליסטית. ניסו לרצוח את [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]] שבע פעמים עד שהצליחו. אולם פעולותיהם לא גרמו לוויתורים משמעותיים מצד הממשל, שהגיב במצוד אחרי חברי התנועה וכמעט 2,000 רוסים הועמדו למשפט באשמת חברות בארגון.▼
▲
==רקע==
ב[[רוסיה]] של שנות ה-70 של [[המאה ה-19]] החלו להתארגן [[נרודניקים|ארגונים]] שדברו על אלטרנטיבה לצאר. הארגונים הורכבו ברובם מ[[אינטלקטואל|משכילים]] ונוסדו כתוצאה מאכזבה מ[[רפורמת 1861|הרפורמה]] שהונהגה זמן קצר לפני כן, ושהייתה אמורה להקנות [[איכר|לאיכרים]] חזקה על אדמותיהם, אך בפועל לא היטיבה את תנאי חייהם.
הכוונה הייתה ליצור תודעה של צורך בשינוי השלטון בקרב ה[[איכר|איכרים]] שהיו רוב אוכלוסיית המדינה. ניסיון זה לא הצליח. בנוסף לכך, השלטונות החלו במעצרים ומשפטים המוניים. התוכנית שנראתה בתחילה ראלית התבררה כלא ישימה. על רקע הוויכוח בין תומכי המשך פעילות הסברתית בלבד לתומכי תחילת פעולות טרור, התקיימה בשנת [[1879]] וועידת תנועת "זמליה אי ווליה" (צו האדמה
==הקמת התנועה==
שורה 35:
במהלך הפוגרומים שפרצו ביהודים במשך שנות השמונים פרסמו אנשי ה"נרודניה ווליה" כרוזים שבהם קראו לטבוח ביהודים, זאת מתוך הזדהות עם מה שראו בתור רצונו של העם הרוסי{{הערה|1=סטיבן זיפרשטיין, נביא חמקמק, עמ' 280}} באחת הערים אף צעד סטודנט יהודי מן השמאל הקיצוני בראש הפורעים{{מקור|}}.
למרות גל מעצרים התנועה הצליחה להמשיך בפעילות טרוריסטית ולבצע מספר רציחות נוספות. לקראת קיץ [[1882]] הייתה [[ורה פיגנר]] החברה היחידה של הוועד הפועל בהרכבו משנת [[1881]] שלא נעצרה. היא הכניסה לוועד חברים חדשים, אך לוועד זה לא היה המוניטין של הוועד הקודם. ב[[פברואר]] [[1883]] נאסרה גם היא
ב-[[1886]] הוקמה קבוצה חדשה שבין ראשיה היה [[אלכסנדר אוליינוב]], אחיו של [[ולדימיר איליץ' לנין]]. הם תכננו התנקשות ב[[אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה|אלכסנדר השלישי]]. הניסיון נכשל ומארגני ההתנקשות נעצרו. 5 ראשי הקבוצה הוצאו להורג, והיתר נשלחו ל[[סיביר]] לתקופות ארוכות. למעשה בכך בא הקץ על התנועה.
| |||