עץ הדומים תפוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר בפרק קישורים חיצוניים (בוט סדר הפרקים)
שורה 73:
בני נוער יתומים ניצולי שואה ובני נוער "צברים" חיים בפנימייה "אודים". בבוקר הם מנהלים חיים רגילים ולפעמים כשרע להם או כשהם רוצים לדבר, הם נפגשים תחת עץ ה[[שיזף מצוי|דומים]] ומדברים או חושבים, אך בלילה שבים ועולים הזיכרונות מימי [[השואה]].
 
אביה ה"צברית" רוצה לגלות את זהותו של אבא שלה, ולשם כך היא מתמודדת עם אמה ה[[הפרעה נפשית|לוקה בנפשה]], ומתחברת עם יוּרק. יורק וזאביק הם נערים ניצולי שואה שחיו לבד ביערות בפולין. בלילות, הם סובלים מסיוטים ויורק נושא את זאביק על גבו והם רצים לעבר שטחים פתוחים. יולה מגלה שאבא שלה חי, אולם בסוף מתברר לה שכאשר סיפרו לו, מרוב התרגשות הוא נפטר. מירהזוג לאניצולים מצליחהמפולין לזכורטוענים אתשמירה ההוריםהיא הילדה שלהם ונערך דיון בבית משפט בשאלה הם עליה לגור עימם או להישאר בפנימיה. בסוף המשפט מירה נזכרת בהוריה האמיתיים שלהובאחיה אנטק שכפי הנראה מתו בשואה. היא צועקת לעבר השופט "אני רוזנר, אךמרים יודעתרוזנר" שהםוזוג לאהניצולים ההוריםחשוך שטועניםהילדים כינותר לבדו בבית המשפט. הסרט מסתיים כאשר חברי הפנימייה יורדים ממשאית ההובלות ווים, המורה לחקלאות, מסמן להם לבוא אחריו. לרגלי עץ ההדומים הם רואים אוסף של פרחים צבעוניים שפרחו לאחר שוים השקה אותם בטפטפות. מירה היא בתםהראשונה שרצה לעבר העץ. יורק מזמין גם את אביה להתקרב לעץ והיא אומרת לו, "לא עכשיו, עץ הדומים תפוס".
 
==שחקנים==