אלכסנדר גפל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) (דיון)
שורה 11:
בשנת [[1933]] נסע אלכסנדר גפל ללמוד רפואה ב[[צרפת]], אותם החל ב[[מונפלייה]] וסיים ב[[פריז]].
 
בשנת [[1936]] נשא לאישה את נעמי גורביץ, בתו של ד"ר [[דב גורביץ]]<ref>{{הערה|{{תדהר|4|1873|דב גורביץ}}</ref>}}, רופא ילדים ידוע בתל אביב. נעמי למדה במחזור הראשון של הפקולטה למדעי הטבע של [[האוניברסיטה העברית בירושלים|האוניברסיטה העברית]] בהר הצופים ב[[ירושלים]] וקיבלה תואר "מוסמך במדעי הטבע", בשנת 1935.
 
אלכסנדר גפל סיים את לימודי הרפואה בפריז בקיץ [[1939]] וקיבל רישיון לעסוק ברפואה שמספרו 2960.
 
== פועלו בעולם הרפואה ==
אלכסנדר גפל ואשתו שבו לארץ, והוא החל לעבוד, תחילה בהתנדבות, ובהמשך כרופא מן המנין, במחלקה הפנימית ב[[בית החולים הדסה (תל אביב)|בית החולים הדסה על שם ישראל רוקח בתל אביב]], שנוהלה על ידי פרופסור [[גאורג צונדק|שמואל צונדק.]] כדברי פרופסור [[בן ציון ורבין]]<ref name{{הערה|שם="טקס">|המרכז הרפואי תל אביב ע"ש אליאס סוראסקי (איכילוב), בטקס שערכו לזכרו של פרופסור אלכסנדר גפל ב-6.6.1993</ref>}}, שהיה מנהל מחלקה לרפואת ילדים בבית החולים הדסה, "ד"ר גפל היה בכיר חניכיו של פרופסור צונדק". ד"ר גפל עבד במחלקה הפנימית כסגנו של מנהל המחלקה, עד תחילת מלחמת העצמאות, שבמהלכה שירת בחיל הרפואה, שם הוטלו עליו משימות מרכזיות והוענקה לו דרגת רב סרן. לאחר סיום המלחמה עבר ד"ר גפל לנהל את המחלקה הפנימית ב[[מרכז רפואי אסף הרופא|בית החולים "אסף הרופא"]] בצריפין, והיה אחד מצעירי מנהלי המחלקות באותה תקופה.
 
לאחר פרישתו של פרופסור צונדק, הוזמן ד"ר גפל לנהל את המחלקה הפנימית בבית החולים הדסה בתל אביב.
שורה 22:
עם הקמת בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מונה ד"ר גפל כמרצה בכיר בפקולטה, ומחלקתו הייתה מחלקה אוניברסיטאית, בה למדו רבים מהרופאים לעתיד.
 
ד"ר מאיר לירון, תלמידו וסגנו של פרופסור גפל, ושאף החליף אותו לאחר פרישתו מתפקיד מנהל המחלקה הפנימית, כתב עליו<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=מאיר לירון|שם=|כתב עת=הרפואה, עיתון ההסתדרות הרפואית בישראל|כרך=125, חוברת ט'|עמ=322|שנת הוצאה=1 בנובמבר 1993}}</ref>}}: "תמיד היה זה החולה וסיפור מחלתו שעמדו במרכז. תמיד הצליח לדובב את החולה ואפילו בשפה זרה לו לחלוטין (ושליטתו בשפות רבות הייתה לשם דבר), ולקבל להפתעתנו, פרטים חשובים, שלא היו ידועים לנו. היה בלתי מתפשר באשר לדרישותיו מחניכיו ובדחיפתו למצוינות. במישור זה גם לא היה מהמתפשרים והמוותרים באשר למגעיו ודיוניו עם ההנהלה, ונותני השירותים בבית החולים. בדיונים עם היועצים הרפואיים, דרש תמיד דיון ענייני ומנומק ולא היה מהמוותרים בנקל על דעתו". פרופסור גפל גם פעל רבות לשיפור השירותים לחולים ולצוות, ולהטבת תנאי העבודה בבית החולים.
 
ועוד כותב ד"ר מאיר לירון: {{ציטוט|נוסף להיותו רופא ומחנך שמעטים כמוהו, היה פרופסור גפל גם בר אורין [...] הוא שקד ללמדנו לא רק רפואה, אלא גם להשלים את ידיעותינו בלשון, בתנ"ך ובדברי חז"ל, וכל זאת בדרכי נועם ובהומור המיוחד לו. יושרו ועמידתו על עקרונותיו היו מן המפורסמות, היה יחיד במינו כמי שלא ידע צורת מכונית, ועד סוף ימיו גר באותה דירה קטנה וצנועה בתל אביב. למרות היותו איש עקרונות (ואולי דווקא בגלל כך), לא היה בררן באשר לסטז'רים שהגיעו למחלקה, וזאת למרות מחאותינו, כאשר ניסינו לקבל יותר בוגרי הארץ, התשובה השגורה בפיו היתה, כי עדיף שאותו סטז'ר ילמד במחלקתנו ויהיה אחר כך רופא טוב יותר.}}
שורה 28:
פרופסור יוסי לסינג{{הערה|{{הארץ|גדעון לוי|לילה לא שקט במיון|1.1521624|12 באוקטובר 2011}}}}, שניהל את המערך הגניקולוגי במרכז הרפואי איכילוב בתל אביב, וכיום מנהל את מערך הגינקולוגיה והמיילדות ב[[מרכז רפואי מעיני הישועה|מרכז הרפואי מעייני הישועה]], היה מתלמידיו של פרופסור גפל, ומעיד עליו כי "היה רופא משכמו ומעלה, בעל ידע רב, וידוע כמאבחן מחלות (דיאגנוסטיקן) מומחה, שרחש כבוד רב למטופלים ובני משפחותיהם, כמו גם לתלמידיו הרופאים, בפניהם פתח חלון הזדמנויות להתפתחות ומצוינות מקצועית ברפואה. הוא היה רופא מיתולוגי".
 
פרופסור משה וינטרוב, אשר ניהל את המחלקה לרפואה פנימית במרכז הרפואי איכילוב, היה מתלמידיו של פרופסור גפל, ודיבר בטקס לזכרו<ref name{{הערה|שם="טקס"/>}} ואמר: "זכיתי להיות מתלמידיו של פרופסור גפל. ללמוד ממנו את תורת הרפואה הקלאסית... בה עומד החולה במרכז כאדם. מרגע המגע הראשון עמו - קבלת ההיסטוריה הרפואית כשהיא מהולה בהיסטוריה אישית ורגשית של החולה - המשך הבדיקה הגופנית תוך הבעת אמפטיה מלאה, חוש הומור ועידוד, עבור לתהליך המחשבתי האבחנתי ואחריו תוכנית הבירור והעיבוד הרפואי וכלה בפתרון הטיפולי. כל זאת תוך התעמקות בספרות הרפואית הדנה בבעיותיו של החולה, מבלי לחשוב על הפרסומים הרפואיים שיצאו לך מהשקעתך.
 
כל זאת למדתי מפרופסור גפל אשר היה אמן, קוסם ברפואה, בעל ידע עצום ובעל היגיון רפואי, מלווה בהבנת החולה ורגשותיו. מודל לחיקוי לרופאים צעירים וסטודנטים... ניתן לומר על פרופסור גפל כי רוחו האנושית ושיטותיו ברפואה עברו אלינו וגם לתלמידינו וימשיכו להשפיע על עולם הרפואה גם בעתיד לבוא"
 
בטקס האזכרה לזכרו של פרופסור גפל, שהתקיים במרכז הרפואי איכילוב ,<ref name{{הערה|שם="טקס"/>}} נשאו אחדים מתלמידיו הרצאות מדעיות בתחום מומחיותם. בין היתר הרצתה פרופסור ירדנה איגרא זיגמן, שניהלה את היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי איכילוב. היא ציינה ש"פרופסור גפל היה זה שזיהה בחושיו המיוחדים את תחום המחלות הזיהומיות (שלא היה מוכר אז בארץ), כתחום מתפתח ונדרש ברפואה, והוא זה ששלח אותי להתמחות בתחום זה בארצות הברית". בנוסף, ציינה פרופסור איגרא זיגמן את התעניינותו הכנה והדאגה של פרופסור גפל בחייו האישיים של כל אחד מעובדיו.
 
פרופסור שלמה לאניאדו, שניהל את המחלקה הקרדיולוגית במרכז הרפואי איכילוב, כתב בספרו "'''הספר הסודי של הרופא'''"<ref>{{הערה|{{צ-ספר|שם=הספר הסודי של הרופא|מו"ל=הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד|שנת הוצאה=1977|עמ=211 ואילך}}</ref>}} על כך שנמנה עם תלמידיו של פרופסור גפל, וסיפר על שיעור קומתו, על הידע הרב שרכש המחבר ממורהו בתחום הרפואה ועל התכונות הנדרשות מהרופא הטוב.
 
פרופסור גפל נפטר במאי [[1993]], והותיר אחריו את אשתו נעמי, שנפטרה בשנת [[2003]], וכן שני בנים ובת: פרופסור אורי לביא גפל, גנטיקאי מ[[מכון וולקני]], ומרצה ב[[הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית|פקולטה לחקלאות]] ב[[רחובות]], ד"ר דב גפל, ממשיך דרכו, מנהל מחלקה פנימית ב[[בית החולים ברזילי]] ב[[אשקלון]], ועו"ד רות שיקלר שכיהנה כסגנית היועץ המשפטי בבנק לאומי.