המלחמה הפונית השנייה – הבדלי גרסאות

מרבית החיילים בצבא קרתגו היו [[שכיר חרב|שכירי חרב]] זרים,{{ביאור|המונח "שכירי חרב" הוא פשטני בהקשר הזה, משום שחלק מהחיילים לא שרתו בתשלום, אלא נשלחו במסגרת התחייבות של בעל ברית או במסגרת הסכם עם מנהיג אחר.{{הערה|.Goldsworthy, p, 33}}}} ורק הקצונה וחלק מחיל הפרשים היו קרתגים. הקרתגים גייסו לרוב ללא הבחנה את כל אלו שביקשו להתגייס לצבאם. אחד הדברים ההופכים את חניבעל לאחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה, היא העובדה שהוא הצליח להשתלט על ערב רב זה ולהופכו לצבא מלוכד, ולא ידוע על מרידות בצבאו.{{הערה|זלטנר, עמ' 15.}} היחידות בצבא קרתגו הופרדו לרוב לפי מוצאם, וחומשו לרוב בנשק שהביאו עמם מארצותיהם,{{הערה|.Goldsworthy, p, 34}} אם כי יש רמזים לכך שאת הסוסים סיפקו הקרתגים.{{הערה|בנימין שימרון, תרגום מיוונית לפוליביוס, עמ' 100, פ' 68, הערה 1.}}{{ביאור|הנחה זו מבוססת בין היתר על כך שבמהלך [[מלחמת שכירי החרב]] דרשו השכירים המתמרדים תשלום על הסוסים שנהרגו להם, והקרתגים התייחסו אל הדרישה כלא צודקת.}} בהמשך חימש חניבעל את חייליו בנשק שנלקח שלל מהרומאים.

 

 

מרכיבים חשובים נוספים בצבא הקרתגי היו ה[[קלע]]ים ה[[בליארים]], וכן חיילים [[לוב]]ים קלים, שהצטיידו בכידוני הטלה, חרבות קצרות ומגנים קלים. יחידות לוביות אחרות תפקדו כחי"ר הכבד בצבא חניבעל, וחומשו בתחילה בדומה ל[[הופליט]] היווני, ומאוחר יותר אימצו את החימוש הרומי. בהמשך שולבו [[גאלים]] רבים בצבא. הללו היו חמושים בחרב ארוכה שנועדה בעיקר לשיסוף, וכן מגן גדול.