פופוליזם ימני – הבדלי גרסאות

מפלגות הימין הפופוליסטי הראשונות הוקמו ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], ובאותו עשור אף נכנסו חלקן לבתי המחוקקים<ref>{{הערה|בעשרה מדינות, אירופיות ברובן, זכה הימין הפופוליסטי לייצוג בבית המחוקקים. בשלושה מהן אף היו נציגיו לחלק מהמשלה המכהנת.</ref>}}. במקביל התפשטו בארצות הברית תנועות ימין קיצוני שיש המציעים לשייכן לימין הפופוליסטי, אך שיוך זה אינו מקובל על דעת הרוב. על כל פנים, התנועות האמריקאיות שאין חולק על זהותן הימנית-פופוליסטית קרובות מאוד לזרם ה[[פלאו-שמרנות]]. הימין הפופוליסטי האמריקאי נבדל מהשמרנות, בתכניו ובסגנונו כאחד, אך רבים מציעים לראות בה את מקורו. אף שחילוקי דעות רבים סובבים סביב הימין הפופוליסטי, פלג אחד בו שנוי במחלוקת מיוחדת: מפלגות ש'מעריכות' או 'מעריצות' תנועות [[פשיזם|פשיסטיות]] מהתקופה שבין מלחמות העולם<ref>{{הערה|כְּאלה ששלטו ב[[המפלגה הנאצית|גרמניה]], ב[[המפלגה הפשיסטית הלאומית|איטליה]], ב[[פרנסיסקו פרנקו|ספרד]] וביפן.</ref>}}.

בשל הקשת הרחבה של התנועות שמוגדרות כ'ימין פופוליסטי', המושג הפך נזיל. חוקרים והדיוטות כאחד מטילים ספק באפשרות להגדירו באופן שמוסכם על הכל. לכן השימוש שנעשה במונח אינו עקבי, ולא אחת הוא מוחלף במונחים שאינם זהים לו - מה שמבלבל את הדיון עוד יותר. עם המונחים הללו נמנים 'ימין חדש', 'פופוליזם לאומי', 'פופוליזם לאומני', 'נאו-לאומיות', '[[נאו-ליברליזם|נאו-ליברליזם]]', [[ליברטריאניזם]], ואף [[משטר סמכותני|סמכותנות]] ו'[[נאו-פשיזם|נאו-פשיזם]]'. כל אחד מהמונחים הללו ראוי לדיון נפרד, אך כעת הם עדיין משמשים בערבוביה. מן הנמנע הוא להפריד ביניהם, למצער במשמעות שבה הם משמשים בפועל<ref>{{הערה|אפשר להפריד בין המונחים 'פופוליזם', 'לאומנות' ו'סמכותנות', והפרדה זו אכן מקובלת בדיון המקצועי. אך כאשר כותבים שאינם בקיאים משלבים ביניהם, וכל כותב מעניק להם משמעות שונה בהתאם לתפיסת עולמו ולסביבתו הוא, מן הנמנע לתפוס בשלמות את משמעותם ולנסח להם הגדרה מקובלת.</ref>}}. חלק מהמונחים מנוגדים זה לזה, ולכן לא קיימת מפלגה שנאים לה כולם.

[[מפלגת החירות האוסטרית]] הוקמה ב-1955 על ידי קצין [[אס אס|אס-אס]] לשעבר<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.timesofisrael.com/austrian-far-right-history-of-a-pact-with-the-devil/|title=Austrian far-right: History of a ‘pact with the devil’|language=en-US|access-date=2018-05-21}}</ref>}}, שטען שהיא מייצגת את 'הדרך השלישית' (מרכז פוליטי), בין המפלגה הסוציאליסטית ל[[מפלגת העם האוסטרית]]. היא ירשה את מקומה של מפלגת "התאחדות הגרמנים" שהוקמה אחרי מלחמת העולם השנייה, ואימצה את ה[[לאומנות]] הגרמנית שלה. מצעה הלאומני לא הקנה לה די תומכים, והיא החלה להצטרף לקואליציות על מנת לחזק את כוחה.

הגישה החדשה הניבה פרות. כבר ב-1986, במערכת הבחירות הראשונה שלו, הוביל היידר את המפלגה להישג כפול. אז החלה תנופת המפלגה, שהגיעה לשיאה בבחירות הכלליות ב-1999, בהן זכתה מפלגת החירות ב-27% מהקולות והייתה למפלגה השנייה בגודלה במדינה. בבחירות שלאחר מכן צנחה המפלגה ל-10%, אך מאז עולה התמיכה בה באופן הדרגתי. בבחירות האחרונות (2017) זכתה המפלגה ב-26% מהקולות, נכנסה לקואליציה וזכתה למחצית ממושבי הקבינט<ref>{{הערה|קרין קנייסל, לפנים דיפלומטית ועיתונאית, מונתה לשרת החוץ בתמיכת מפלגת החירות אף שאינה חברה במפלגה, ומעמדה המפלגתי הוא 'עצמאי'. כך חולק הקבינט, שמספר חבריו אי זוגי, באופן שוויוני: לכל אחת משתי המפלגות שמרכיבות אותו, מפלגת העם ומפלגת החירות, חמישה מושבים מפלגתיים. והמושב הנוסף, 'שובר השוויון', הוענק לאישה שאינה פוליטיקאית, בהסכמה משותפת של שני ראשי המפלגות (שמשמשים כקנצלר וכסגנו).</ref>}}.

מפלגת הימין הפופוליסטי הבולטת באיטליה היא [[הליגה הצפונית]]. המפלגה דוחה את שיוכה לימין הפוליטי, אך לא את הגדרתה כפופוליסטית<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.leganord.org/index.php/notizie2/12498-europee-salvini-sono-referendum-meglio-populista-che-fesso|כותרת=Europee: Salvini,sono referendum, meglio populista che fesso - Lega Nord - Salvini Premier|אתר=www.leganord.org|שפה=it-it|תאריך_וידוא=2018-05-21}}</ref>}}. 'הליגה הצפונית' הוקמה ב-1991, כאיחוד מפלגות ברמת המחוז. תוכניתה הגדולה היא הפיכת איטליה ל[[פדרציה]], שבה יזכו המחוזות ליתר עצמאות, בייחוד בצפון המדינה. ב-1996 אף פרסמה המפלגה מסמך בשם "הכרזת העצמאות והריבונות של פדניה"<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://it.wikisource.org/wiki/Dichiarazione_di_indipendenza_della_Padania|הכותב=|כותרת=הטקסט המלא של ההכרזה (באיטלקית)|אתר=it.wikisource.org|תאריך=|שפה=it|תאריך_וידוא=2018-05-21}}</ref>}}, והצהירה לא אחת על תמיכתה בהקמת מדינה עצמאית נפרדת בצפון המדינה<ref>{{הערה|אף שהרעיון עלול להישמע תמוה לקורא מן השורה, סקרים מראים כי חלק גדול מאוכלוסיית צפון איטליה מבקשת להקים מדינה עצמאית. עם זאת, אותם סקרים מראים גם שתושבי הצפון יסתפקו ברפורמה מקיפה דיה בשיטת הממשל.</ref>}}.

המפלגה מפגינה עוינות רבה כלפי דרום איטליה ותושביה. חבריה ידועים בהתנגדותם להגירה מהדרום לצפון, ובתליית צרותיה הכלכליות של המדינה בפערים בין הדרום לצפון. כן מזלזלת המפלגה בטבעם של אנשי הדרום, בטענה שהם עצלנים נטולי חינוך ומוסר ראויים לשמם<ref>{{הערה|{{Cite news|url=http://www.bbc.com/news/magazine-17703460|title=Rise and fall of the House of Bossi|last=Willey|first=David|date=2012-04-14|newspaper=BBC News|language=en-GB|access-date=2018-05-21}}</ref><ref>}}{{הערה|{{Cite news|url=https://www.reuters.com/article/uk-italy-unity/italy-unity-anniversary-divides-more-than-unites-idUSLNE72706B20110308|title=Italy unity anniversary divides more than unites|last=Pullella|first=Philip|newspaper=U.S.|language=en-US|access-date=2018-05-21}}</ref>}}. חבריה ידועים גם בשימושם בשם-התואר "טֶרְרוֹנֶה", השם ללעג את תושבי הדרום<ref>{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Grace Russo Bullaro|שם=From Terrone to Extracomunitario: New Manifestations of Racism in Contemporary Italian Cinema : Shifting Demographics and Changing Images in a Multi-cultural Globalized Society|מו"ל=Troubador Publishing Ltd|שנת הוצאה=2010|קישור=https://books.google.co.il/books?id=yBTMi_XXCgYC&pg=PA180&lpg=PA180&dq=northern+league+terroni&source=bl&ots=NJmyMDjED1&sig=0g-JlhJaP0FcRALbo74wHRTehDE&hl=en&sa=X&redir_esc=y#v=onepage&q=northern%20league%20terroni&f=false|שפה=en}}</ref>}}. גם רומא לא חומקת משבטם, בשל ריכוז הכוח והמוסדות הפוליטיים שבה - המנוגד לעיקרון הפדרציה וּמַקשה על יישומו. חרף עמדה זו, המפלגה מפגינה גם לאומיות איטלקית כללית<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.bloomberg.com/news/articles/2018-02-20/italy-s-northern-league-is-suddenly-in-love-with-the-south|title=Italy’s Northern League Is Suddenly In Love With the South|date=2018-02-20|newspaper=Bloomberg.com|language=en|access-date=2018-05-21}}</ref>}}, וקושרת קשרים עם עמיתותיה בימין הפופוליסטי האירופי<ref>{{הערה|{{Cite news|url=http://espresso.repubblica.it/attualita/2017/07/24/news/rivoluzione-nella-lega-cambiano-nome-e-simbolo-e-scompare-il-nord-1.306615|title=Rivoluzione nella Lega: cambiano nome e simbolo|date=2017-07-24|newspaper=l'Espresso|language=it-IT|access-date=2018-05-21}}</ref>}}.

במרכז איטליה ובדרומה בולטות מספר מפלגות שמרניות, שיש המגדירים כימניות-פופוליסטיות. רובן צמחו משרידיה של "התנועה החברתית האיטלקית", מפלגה נאו-פשיסטית קטנה בזירה הארצית<ref>{{הערה|ביובל פעולתה, שתם ב-1994, זכתה המפלגה בממוצע של 5% בבחירות הכלליות, וגם בשיאה לא עברה את ה-10%. את שמה ורעיונותיה לקחה מ[[הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית]], שהונהגה להלכה על ידי מוסוליני ונשלטה בפועל על ידי גרמניה הנאצית.</ref>}}. מהן בולטות שניים: "הברית הלאומית" זכתה ב-15.7% מהקולות בבחירות 1996, אך התפרקה עשור לאחר מכן; ו"האחים של האיטליה" מחזיקים, נכון ל-2018, ב-4.4% מהמושבים בבית המחוקקים.

[[סילביו ברלוסקוני]], מנהיג מפלגת "קדימה איטליה" ו[[ראש ממשלת איטליה]] לשעבר, תואר על ידי רבים, ובהם גם חברי מפלגתו, כאיש ימין פופוליסטי. עם זאת, מפלגתו בדרך כלל אינה מגדירה אותו ככזה<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://fpif.org/europe-can-teach-us-trump/|title=What Europe Can Teach Us about Trump - FPIF|date=2016-11-23|newspaper=Foreign Policy In Focus|language=en-US|access-date=2018-05-21}}</ref>}}.

כוחן הגובר של האליטות בחיי המדינה והחברה, יחד עם ההתנגדות הפופוליסטית לו, הובילו להתפתחות זרמים חדשים בפוליטיקה האמריקנית<ref>{{הערה|מוּר, 1996.</ref>}}. עם זאת, עד לפני יובל לא יצגו שתי המפלגות הגדולות את שני הצדדים של המפה הפוליטית; כל אחת מהן הייתה כאי נפרד, שכל קשת הדעות התקיימה בו. ולכן, כשהפופוליזם החל להתפשט, השתמשו בו שתי המפלגות. בין הבולטים שבאנשי הימין הפופוליסטי ניתן למצוא דמוקרטים ורפובליקאים כאחד<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.theatlantic.com/magazine/archive/1996/02/right-wing-populist/306027/|title=Right-Wing Populist|last=Stark|first=Steven|newspaper=The Atlantic|language=en-US|access-date=2018-05-21}}</ref>}}. אך בעוד ב[[המפלגה הדמוקרטית|מפלגה הדמוקרטית]] התגבשה סיעה פופוליסטית מוחשית, ב[[המפלגה הרפובליקנית|מפלגה הרפובליקאית]] רק הושפעו מהרעיון החדש.

[[תנועת מסיבת התה]] תוארה כתנועת ימין פופוליסטי שמתנגדת לממסד. מספר חוקרים אמריקאים אף הצהירו, כי "מדינתנו נמצאת בעיצומו של מרד פופוליסטי, שאנשיו מבקשים להוכיח קבל עם ועולם את זכותם להפגין"<ref>{{הערה|Scott Rasmussen and Doug Schoen, ''Mad As Hell: How the Tea Party Movement Is Fundamentally Remaking Our Two-Party System'' (2010) quotes on p. 19</ref>}}. דייוויד בארסטוו, עיתונאי זוכה [[פרס פוליצר]], כתב ב[[ניו יורק טיימס]] כי "תנועת מסיבת התה הפכה לכלי בידיהם של השמרנים הפופוליסטים שמבקשים להביע את מורת רוחם"<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/2010/02/16/us/politics/16teaparty.html|title=Tea Party Lights Fuse for Rebellion on Right|last=Barstow|first=David|date=2010-02-15|newspaper=The New York Times|language=en-US|issn=0362-4331|access-date=2018-05-21}}</ref>}}. למספר פוליטיקאים בכירים, בהם [[טד קרוז]]<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.vanityfair.com/news/2016/09/ted-cruz-donald-trump-endorsement|title=What On Earth Is Ted Cruz Doing?|last=Nguyen|first=Tina|newspaper=The Hive|language=en|access-date=2018-05-21}}</ref>}} ו[[רון פול|רון פאול]]<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.economist.com/news/leaders/21679792-america-and-europe-right-wing-populist-politicians-are-march-threat|כותרת=Playing with fear|אתר=The Economist|שפה=en|תאריך_וידוא=2018-05-21}}</ref>}}, קשרים הדוקים עם התנועה.

במהלך מסע הבחירות שלו לנשיאות, נשא [[דונלד טראמפ|דונאלנד טראמפ]] נאומים רבים נגד הממסד וההגירה הלא-חוקית, ונקט בכך שתי עמדות אופייניות לימין הפופוליסטי<ref>{{הערה|http://www.politicalresearch.org/wp-content/uploads/2016/06/PE_Spring16_Neiwert.pdf</ref>}}.

מפלגת "הגוש הפלמי", שנוסדה ב-1978, תומכת בחיזוק שלטון החוק, במאבק בהגירה (ובייחוד בהגירה מוסלמית), ובפרישת מחוז [[פלנדריה|פלדנריה]] מן המדינה. המפלגה טוענת כי על המחוז להסתפח להולנד, בשל הקרבה התרבותית והלשונית אליה, והריחוק התרבותי והלשוני משאר חלקי בלגיה. בסופו של דבר נתקלה ההצעה בקיר הברזל של רב התרבותיות במדינה, ונכשלה. עם זאת, בבחירות לבית המחוקקים של פלנדריה, שנערכו ב-2004, זכתה המפלגה ב-24% מהקולות והייתה למפלגה השנייה בגודלה. בנובמבר של אותה שנה פורקה המפלגה על ידי הממשלה, בטענה שעברה על חוק נגד גזענות, לאחר שהציעה להקים בתי ספר נפרדים לאזרחים ולמהגרים<ref>{{הערה|{{Cite news|url=http://news.bbc.co.uk/2/hi/europe/3994867.stm|title=Court rules Vlaams Blok is racist|date=2004-11-09|language=en-GB|access-date=2018-05-21}}</ref>}}.

ברמת המדינתית הצליחו מפלגות הימין הפופוליסטי לנחול הצלחות מסוימות. אחדות ממדינות גרמניה חזו בנוכחות נציגיהן בבית המחוקקים, וב[[המבורג]] הם אף היו לחלק מהקואליציה. ב-[[1989]] זכתה התנועה בשישה מושבים בבית המחוקקים האירופי. ברמה הארצית בלט הישגה של [[המפלגה הנציונל-דמוקרטית של גרמניה|המפלגה הנציונל-דמוקרטית]], הנחשבת למפלגה [[נאו-נאציזם|נאו-נאצית]]<ref>{{הערה|בעשור הקודם ניתנה דוגמה בולטת לכך, כשהציעה המפלגה את רודולף הס, מפקד אוושויץ, בתור מועמד ל[[פרס נובל לשלום]] ([http://www.spiegel.de/international/germany/after-nominating-rudolf-hess-for-nobel-peace-prize-npd-leader-charged-with-inciting-race-hate-a-501910.html מקור]).</ref>}}, ואך על פי כן זכתה במאות אלפי קולות בשלוש מערכות בחירות רצופות. בבחירות האחרונות לבית המחוקקים האירופי, שנערכו ב-2014, הצליחה המפלגה לזכות במושב אחד.

ב-2005 נוסדה בגרמניה "התנועה האזרחית הפרו-גרמנית". התנועה מורכבת ממפלגות מקומיות קטנות, ארגוני בוחרים ואגודות שונות, ועורכת תעמולה נגד אסלאם קיצוני והגירה מוסלמית<ref>{{הערה|{{Cite news|url=http://www.spiegel.de/international/germany/german-right-wing-populists-provoke-salafist-violence-in-bonn-a-831810.html|title=Extremists vs. Extremists: Salafists and Right-Wing Populists Battle in Bonn|last=Hawley|first=Charles|date=2012-05-07|newspaper=Spiegel Online|access-date=2018-05-21}}</ref>}}. בנוסף תומכת התנועה במאבק חסר פשרות בשחיתות. התנועה שוללת את רעיון [[רב-תרבותיות|החברה הרב-תרבותית]], ומתנגדת בחריפות ל[[אסלאמיזציה|איסלאמיזציה]] שלדעתה עוברת גרמניה. עמדות אלו מובילות אותה לימין הקיצוני.

כן תומכת המפלגה בחיזוק שלטון החוק ומערכת החינוך, ובשמירה על מערכת הרווחה, על מנת לקדם את הצמיחה הכלכלית. המפלגה מכירה בחשיבות השמירה על הסביבה, ועם זאת טוענת שהמאבק באבטלה חשוב יותר<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.thelocal.dk/20160922/meet-denmarks-new-anti-immigration-party|title=Meet Denmark's new anti-immigration party|date=2016-09-22|language=en|access-date=2018-05-21}}</ref>}}.

בהולנד מפלגות ימין פופוליסטי מיוצגות בבית המחוקקים מאז 1982, אז זכתה 'מפלגת המרכז' במושב יחיד. בעשור שלאחר מכן זכתה מפלגת "הדמוקרטים של המרכז" בשלושה מושבים. הפריצה הגדולה התרחשה ב-2002, כשזכתה "רשימת פים פורטאון" בשישית מהמושבים ונכנסה לקואליציה. שבוע לפני הבחירות נרצח מנהיגה, [[פים פורטאון]], על ידי איש שמאל הולנדי<ref>{{הערה|{{Cite news|url=http://news.bbc.co.uk/2/hi/europe/1971883.stm|title=In pictures: Death of Pim Fortuyn|date=2002-05-07|language=en-GB|access-date=2018-05-21}}</ref>}}.

[[המפלגה למען החירות]] מיוצגת בבית המחוקקים מאז 2006. לאחר הבחירות הכלליות ב-2010, הקימו מפלגות הימין ממשלת מיעוט בהולנד. המפלגה, שזכתה ב-24 מושבים, השתתפה בקואליציה. עמדותיה החשדניות כלפי האיחוד האירופי השפיעו רבות על היחסים בינו ובין הולנד, והשפעתה זו גברה ב-2009, כשזכתה במקום השני בבחירות לבית המחוקקים האירופי בהולנד. עיקר פועלה של המפלגה בסוגיית ההגירה: היא מתנגדת להגירה מוסלמית ולהגירה מהמדינות החדשות באיחוד האירופי, ופועלת להטמעת תרבותית של המהגרים. כן מתנגדת המפלגה לכניסה טורקיה לאיחוד האירופי, ומבקשת להוציא את הולנד מגוש האירו<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.independent.co.uk/news/world/europe/geert-wilders-netherlands-dutch-election-freedom-pvv-far-right-donald-trump-a7576456.html|title=Far-right outcast Geert Wilders vows to 'de-Islamise' the Netherlands after taking lead in Dutch polls|date=2017-02-12|newspaper=The Independent|language=en-GB|access-date=2018-05-21}}</ref>}}.

ב-2016 החלה לפעול בהולנד מפלגת ימין פופוליסטי בשם "הפורום לדמוקרטיה". בבחירות 2017 זכתה המפלגה בשני מושבים. רבים רואים בה כוח עולה בימין ההולנדי, או למצער בזרם הפופוליסטי שלו<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.thenation.com/article/is-dutch-bad-boy-thierry-baudet-the-new-face-of-the-european-alt-right/|title=Is Dutch Bad Boy Thierry Baudet the New Face of the European Alt-Right?|last=Faber|first=Sebastiaan|date=2018-04-05|newspaper=The Nation|language=en-US|issn=0027-8378|access-date=2018-05-21}}</ref>}}.

[[UKIP|מפלגת העצמאות הבריטית]] היא מפלגת הימין הפופוליסטי הגדולה בבריטניה. מנהיגה הקודם, [[נייג'ל פרג']], הוא אחד ממנהיגי הזרם האירוסקפטי בפוליטיקה האירופית. ב[[משאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016)|משאל העם על החברות באיחוד]], הייתה המפלגה אחד הגורמים המרכזיים במחנה שתמך בעזיבה<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.telegraph.co.uk/news/2016/05/19/who-wants-to-leave-the-european-union/|title=Who wants to leave the European Union?|last=Sabur|first=Rozina|date=2016-05-19|newspaper=The Telegraph|language=en-GB|issn=0307-1235|access-date=2018-05-21}}</ref>}}. המפלגה תומכת במנגנון הגירה נוקשה יותר, שֶיָטיב עם משכילים ואמידים<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.independent.co.uk/news/uk/politics/ukip-tops-independent-on-sunday-poll-as-the-nation-s-favourite-party-9069625.html|title=Ukip tops Independent on Sunday poll as the nation’s favourite party|date=2014-01-19|newspaper=The Independent|language=en-GB|access-date=2018-05-21}}</ref>}}.

חברי [[המפלגה השמרנית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה השמרנית]] סוטים לא אחת מעמדת מפלגתם ומצביעים עם מפלגת העצמאות, בעיקר בסוגיות שנוגעות לאיחוד האירופי, להגירה ול[[זכויות להט"ב באירופה|זכויות להט"ב]]<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.telegraph.co.uk/news/politics/ukip/10067592/Tories-begin-defecting-to-Ukip-over-loons-slur.html|title=Tories begin defecting to Ukip over 'loons' slur|last=Ross|first=Tim|date=2013-05-19|language=en-GB|issn=0307-1235|access-date=2018-05-21}}</ref>}}. עניין קרוב לכך הוא [[בוריס ג'ונסון]], שר החוץ המכהן וראש עיריית לונדון לשעבר, שהיה ממנהיגי המחנה שתומך בעזיבת בריטניה את האיחוד. במהלך המאבק על תוצאות המשאל הביע ג'ונסון עמדות שתוארו כימניות-פופוליסטיות<ref>{{הערה|{{Cite news|url=http://observer.com/2017/07/jacob-rees-mogg-following-prime-minister/|title=Populism’s Latest Twist: An Aristocrat Could Be Britain’s Prime Minister|date=2017-07-14|newspaper=Observer|language=en-US|access-date=2018-05-21}}</ref>}}.

ביוון שתי מפלגות ימין פופוליסטי בולטות, היוונים העצמאים וה[[השחר הזהוב|שחר המוזהב]]. לשתיהן ייצוג קטן בבית המחוקקים, אך רק הראשונה חברה בקואליציה<ref>{{הערה|{{Cite news|url=http://www.bbc.com/news/world-europe-30981950|title=Radical left takes power in Greece|date=2015|newspaper=BBC News|language=en-GB|access-date=2018-05-21}}</ref>}}.

'השחר המוזהב', כעמיתותיה בימין הפופוליסטי, שנויה במחלוקת. שתי סיבות אפשריות לכך, הם תמיכתה ב'החזרת' אזורים באלבניה ובטורקיה לשליטת יוון<ref>{{הערה|{{Cite news|url=http://thecorner.eu/news-europe/macedonia-greek-words/70762/|title=Macedonia and other Greek words|date=2018-02-10|newspaper=The Corner|language=en-GB|access-date=2018-05-21}}</ref>}}; ונוהגה להתגרות במוסדות הפוליטיים. דוגמה אחת לכך, מ-2013, היא הקמת 'מטבח האנשים העניים' מול בית המחוקקים ב[[אתונה]], על מנת למחות נגד מדיניות הצנע הממשלתית. במטבח חולק אוכל לאזרחים יוונים בלבד, כמחאה נגד הגירה. בסופו של דבר סגרה המשטרה את המקום תוך שימוש בכוח<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.telegraph.co.uk/news/worldnews/europe/greece/10034010/Golden-Dawns-Greeks-only-soup-kitchen-ends-in-chaos.html|title=Golden Dawn's 'Greeks only' soup kitchen ends in chaos|last=Squires|first=Nick|date=2013-05-02|language=en-GB|issn=0307-1235|access-date=2018-05-21}}</ref>}}.

למפלגת הליכוד האורתודוקסי העממי נציג אחד בבית המחוקקים הלאומי. קודם לכן לא יוצגה בו המפלגה, אך ל[[הפרלמנט האירופי|בית המחוקקים האירופי]] דווקא הצליחה לשלוח נציג ואפילו זוג נציגים. המפלגה מתנגדת ל[[גלובליזציה]] ולהצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי, ותומכת בהורדת מסים. בולטת גם התנגדותה של המפלגה לשמה של [[מקדוניה|רפובליקת מקדוניה]]<ref>{{הערה|רפובליקת מקדוניה שולטת על כל חבל הארץ ששמו 'מקדוניה', אך סמוך לה שוכן מחוז יווני בעל שם זהה. שמו של המחוז היווני לא נובע משמו של חבל הארץ, אלא משמה של 'ממלכת מקדוניה' העתיקה, שיוון ומקדוניה כאחד מבקשות לנכס את מורשתה. המחלוקת סביב השם התעוררה ב-1991, עם התפרקותה של יוגוסלביה ועצמאותה של מקדוניה. מאז הפעילה יוון לחץ רב על מקדוניה, ואילצה אותה להחליף את דגלה ולחדול משימוש במספר סמלים עתיקים. כיום מנהלות שתי המדינות משא ומתן על שם חלופי לרפובליקת מקדוניה ([https://www.opendemocracy.net/can-europe-make-it/giorgios-katsambekis/re-igniting-political-polarisation-in-greece-liberal-opposit מקור]).</ref>}}.

מפלגת הימין הפופוליסטי העיקרית בצרפת היא [[החזית הלאומית (צרפת)|החזית הלאומית]]. ב-2011 החליפה [[מארין לה פן]] את [[ז'אן-מארי לה פן|אביה]] כראש המפלגה, ומאז צמחה המפלגה והייתה לאחת המפלגות העיקריות בצרפת. רבים רואים בה את מפלגת הימין הפופוליסטי המצליחה באירופה<ref>{{הערה|{{Cite news|url=http://www.dailymail.co.uk/news/article-2638965/Massive-victory-French-far-right-National-Front-record-quarter-vote-Euro-elections.html|title=Hollande holds emergency meeting after far-Right 'earthquake'|newspaper=Mail Online|access-date=2018-05-21}}</ref>}}. עם זאת, בשל שיטת הבחירות שנהוגה בצרפת, החזית הלאומית מחזיקה בנציגות זניחה בבית המחוקקים הלאומי; בבחירות האחרונות, למשל, זכתה במפלגה ב-10% מהקולות וקיבלה 2% מהמושבים. בבתי המחוקקים המקומיים, לעומת זאת, נהוגה שיטת בחירות ישירה יותר, ובהם מחזיקה המפלגה בחמישית מהמושבים. מנהיגת המפלגה, לה פן, הגיעה למקום השני ב[[הבחירות לנשיאות צרפת 2017|בחירות לנשיאות ב-2017]], והפסידה ל[[עמנואל מקרון]].

בשווייץ עבר הימין הפופוליסטי תהפוכות לא מעטות. ב-1971 זכה ב-10% מהקולות, ב-1979 התרסק ל-2%, וב-1991, בעקבות איחוד שתי מפלגות הימין הפופוליסטי, זכתה התנועה ב-10% מהקולות ושבה למעמדה הקודם. תחת מנהיגותו של כריסטוף בלופר הפכה המפלגה מהרביעית בגודלה לשנייה בגודלה - ולהבטחה הגדולה של הפוליטיקה השווייצרית. ההבטחה התגשמה בבחירות 2015, כשמפלגת העם השווייצרית זכתה לתוצאה הגבוהה בתולדות המדינה: 32% מהמושבים<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.yahoo.com/news/swiss-populist-set-win-third-parliament-seats-media-161821935.html|title=Swiss parliament shifts to right in vote dominated by migrant fears|language=en-US|access-date=2018-05-21}}</ref>}}.