כבל תקשורת תת-ימי – הבדלי גרסאות

החומר הוכיח את יעילותו גם בכבלים תת-ימיים, תחילה עם הכבל שהניחה [[חברת הטלגרף התת-ימי]] ב[[תעלת למאנש]] ב-1851<ref>{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Bruce J. Hunt|שם=Pursuing Power and Light|מו"ל=JHU Press|שנת הוצאה=2010}}</ref>}}.

פילד החליט לשכור את וויטהאוס, מנתח אנגלי שביצוע ניסויים חשמליים היה לו לתחביב ובין היתר התנגד לתאוריה של תומסון והאמין בחשיבות של הפרדת התאוריה מהמעשיות<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20180721223038:0">|{{צ-ספר|מחבר=Crosbie Smith and M. Norton Wise|שם=Energy and Empire: A biographical study of Lord Kelvin|מו"ל=Cambridge University Press|שנת הוצאה=1989}}</ref>}}, לתפקיד החשמלאי הראשי של החברה.

בין הממצאים של הועדה, נטען שהאשמה בנוגע לכישלונות של 1858 הינה על וייטהאוס, כשטענה שהשיטות שלו אינן מדעיות מספיק (כשבין היתר, הוא החשיב את סוגיית הטלגרפיה הימית כבעיית [[סילומיות]]<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20180721223038:0" />}}), כשמצד שני היא ציינה לטובה את עבודתו של תומסון כהוכחה לאופן שבו מדע יכול לתרום להצלחתה של הטלגרפיה הימית.