כבל תקשורת תת-ימי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אם כך, כדאי להוסיף את המילה "תקשורת" גם לראשית הערך |
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) (דיון) |
||
שורה 23:
כשהחומר המדובר, שהוא [[לטקס]] טבעי אשר נקרא גוטה-פרצ'ה, הופיע לראשונה באנגליה בשנת 1843, [[מייקל פאראדיי|פאראדיי]] ואחרים ציינו שהוא [[בידוד חשמלי|מבדד חשמלי]] טוב שניתן להשתמש בו לבידוד כבלים. בגרמניה, [[ארנסט ורנר פון סימנס|סימנס]] השתמש בו בכדי לבדד כבלי טלגרף תת-קרקעיים אשר חיברו בין ברלין ופרנקפורט.
החומר הוכיח את יעילותו גם בכבלים תת-ימיים, תחילה עם הכבל שהניחה [[חברת הטלגרף התת-ימי]] ב[[תעלת למאנש]] ב-1851
ניסיונות רבים לחבר בין קצוות שונים בעולם נכשלו, ואלו שהצליחו, אפשר לייחס את הצלחתם למזל מאשר להבנה של הבעיות הכרוכות באתגר.
שורה 42:
תומסון הראה שתופעת הדעיכה בכבל היא פרופורציונלית לתכונות ההתנגדות ו[[קיבול|הקיבול]] של הכבל המדובר, והתופעה תהיה מינימלית בכבל [[נחושת]] עבה שנאטם בשכבה עבה של גוטה-פרשה. כמו כן, התאוריה של תומסון טענה שהתופעה אמורה לגדול ביחס לריבוע אורך הכבל.
פילד החליט לשכור את וויטהאוס, מנתח אנגלי שביצוע ניסויים חשמליים היה לו לתחביב ובין היתר התנגד לתאוריה של תומסון והאמין בחשיבות של הפרדת התאוריה מהמעשיות
בדצמבר 1856, משקיעים בחרו בתומסון שיצטרף למועצת המנהלים של [[חברת הטלגרף האטלנטי]].
שורה 61:
בשנת 1859, חברה חברת הטלגרף האטלנטי לממשלה הבריטית בהקמת ועדה משותפת שמטרתה הייתה לבחון את הסוגיה של טלגרפיה ימית. הועדה שמה בראש מעיינותיה לפתח את הבסיס הטכנולוגי שישמש את הניסיונות הבאים על ידי חקירת הכשלונות של ניסיונות העבר.
בין הממצאים של הועדה, נטען שהאשמה בנוגע לכישלונות של 1858 הינה על וייטהאוס, כשטענה שהשיטות שלו אינן מדעיות מספיק (כשבין היתר, הוא החשיב את סוגיית הטלגרפיה הימית כבעיית [[סילומיות]]
הדו"ח של הועדה המשותפת המריץ עבודה מדעית בתחום, ובמיוחד את הקמתה של הועדה הבריטית לסטנדרטים חשמליים, בהנהגת [[ויליאם תומסון|תומסון]], [[ג'יימס קלרק מקסוול|מקסוול]] [[פלימינג ג'נקין|וג'נקין]], שפיתחה, בין היתר, את היחידות החשמליים ([[אוהם]], [[וולט]] ו[[אמפר]]), שעדיין בשימוש כיום.
|