פולקה ברנדוט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 2.53.2.198 (שיחה) לעריכה האחרונה של Mimi.k
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) (דיון)
שורה 52:
[[קובץ:Lehi Bernadotte demonstration.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הפגנת לח"י נגד ברנדוט בירושלים]]
[[קובץ:כותרת תיק המשטרתי לחקירת ההתנקשות בברנדוט.jpg|טקסט=כותרת תיק חקירה מספר 148/48 של משטרת ירושלים, העוסק בהתנקשות בברנדוט ובסארו.|ממוזער|כותרת תיק חקירה מספר 148/48 של משטרת ירושלים, העוסק בהתנקשות בברנדוט ובסארו. מתיקי משטרת ישראל, ארכיון מדינת ישראל.]]
ב-[[17 בספטמבר]] [[1948]], יום לאחר שהגיש את התוכנית החדשה לאו"ם, נרצח ברנדוט בירושלים{{הערה|שם=Oren A}} על ידי ארגון [[הלח"י]]. השיירה בת שלוש המכוניות, בה נסע ברנדוט מארמון הנציב לבניין ימק"א, נעצרה בפינת הרחובות הפלמ"ח והגדוד העברי דהיום על ידי ג'יפ שחסם את הדרך. מהרכב ירדו שלושה אנשי לח"י, בפיקודו של [[יהושע כהן]]. כהן ניגש למכוניתו של ברנדוט, שהייתה האחרונה בשיירה, וירה לתוכה מתת מקלע "[[MP40|שמייסר]]"<ref>{{הערה|על פי עדויות חדשות היה בידי המתנקשים תמ"ק קלצ'ניקוב</ref>}}. הכדורים פגעו בברנדוט, אשר נפצע אנושות, ובמפקד כוח המשקיפים בירושלים, הקולונל הצרפתי אנדריי סארו, שנהרג במקום. תת-המקלע שבו השתמש כהן התפרק במהלך הירי, וחלק ממנו נותר מוטל על הקרקע. המתנקשים עלו על הג'יפ ונמלטו מהמקום. השיירה נסעה במהירות לבית החולים הדסה, שם נקבע מותו של ברנדוט.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=שלומי שטרית|שם="תיק 148/48: העבריין לא נודע - משטרת ישראל חוקרת את רצח ברנדוט"|כתב עת=עלי זית וחרב|כרך=ט"ו, 2015}}}}
 
עוצר הוטל בירושלים, אך מבצעי ההתנקשות לא נתפסו. ארגון לא ידוע שכינה עצמו בשם "חזית המולדת" קיבל עליו את האחריות למעשה, אך לא היה ספק בדעת הקהל כי הרצח היה מטעם [[לח"י]], שהתנגד לתוכניתו של ברנדוט למסור את ירושלים לידי הערבים (הדבר הפך לוודאי בעקבות גילויים שנחשפו במרוצת עשרות השנים שחלפו מאז). מתכנן ההתנקשות היה [[יהושע זטלר]], מפקד לח"י בירושלים. [[יצחק שמיר]], מי שהיה בזמנו אחד משלושת ראשי הלח"י, כתב בספרו כי בזמנו אמר לחברי הלח"י: "יש לסלק את ברנדוט מהזירה, אין לי כל התנגדות להתנקשות".{{הערה|שם=יצחק שמיר|1=[http://www.fresh.co.il/vBulletin//showthread.php?t=575945 יצחק שמיר אמר לי: סע ללונדון וחסל את שר החוץ הבריטי], "ידיעות אחרונות", 29.3.13}} שמיר הודה כי ידע את שמותיהם של חברי החוליה שהתנקשה בברנדוט אך סירב למוסרם לשרות הביטחון. גם [[דוד בן-גוריון]] ידע ואף כתב את שמותיהם ביומנו אך לא פעל להעמדתם לדין.