היסטוריה של תוניסיה – הבדלי גרסאות

במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] הועלו תביעות מצד [[איטליה]] לריבונות ב[[תוניסיה]]. [[מוסוליני]] תבע את תוניסיה עוד ב-[[1939]]. עם זאת, לאחר תבוסת הצרפתים וכניעתם לגרמנים ולאיטלקים, ביוני [[1940]] לא נענו הדרישות האיטלקיות לשליטה בתוניסיה, וזו נותרה כפרוטקטורט של ממשלת שיתוף הפעולה המכונה [[צרפת של וישי]]. איטליה המשיכה להתערב בנעשה בתוניסיה, וטיפחה את אנשי מפלגת "ניאו דוסתור", שנכלאו על ידי הגרמנים בעת שלטון וישי בתוניסיה, ולאחר מכן הוסגרו לידיה. מנהיג ה"ניאו דוסתור" [[חביב בורגיבה]] סירב לשתף פעולה, על אף היחס המועדף שניתן לו ב[[רומא]]. לבסוף אולץ לשאת נאום שניתן היה לפרשו בדוחק כפרו איטלקי מ"רדיו בארי", ובתמורה הורשה לו ולאנשיו לשוב לתוניסיה, בשנת [[1943]], שם חידשו את פעולתם למען עצמאותה.

 

 

לאחר סדרת התבוסות שנחל אל מול הפילדמרשל [[ברנרד מונטגומרי]] ביצר גנרל פלדמרשל [[ארווין רומל]] את תוניסיה והפך את הריה הדרומיים למעוז בו קיווה לעצור את בעלות הברית. עליונות בריטית מכרעת הביאה לבסוף לפריצת קו ההגנה ולגירוש הגרמנים מתוניסיה, ב-[[13 במאי]] [[1943]], וזאת לאחר שכבר הקימו [[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]] לתושביה היהודים של המדינה. תוניסיה הפכה למעוז של [[בעלות הברית]], ושימשה כבסיס היציאה ל[[מבצע האסקי]], הפלישה ל[[סיציליה]], אחת מנקודות המפנה החשובות בלחימה.