פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
{{היסטוריה של עם ישראל}}
ה'''גלות''' ביהדות היא היעדרותו של [[עם ישראל]], או חלקים משמעותיים ממנו, מ[[ארץ ישראל]], הנתפסת לפי היהדות ל[[מולדת]]ו הנצחית. הגלות ב[[מקרא]] היא עונש החמור ביותר שניתן לעם ישראל בעקבות בגידה ב[[ה'|אלוהיו]], לאחר שמוצו כל העונשים האחרים. כמיהתם של יהודים רבים בגולה [[עלייה לארץ ישראל|לעלות לארץ ישראל]] נשמרה לאורך הדורות, והוגברה על ידי [[אנטישמיות]] שהביאה יהודים רבים להגר מארצות לידתם, ברצון או בכפייה. המילה גּוֹלָה מתייחסת למצב אובייקטיבי של חיי יהודים מחוץ לארץ ישראל, כאשר גָּלוּת מתייחסת למצב הסובייקטיבי של יהודים בגולה.{{הערה|[[גדעון שמעוני]], '''בחינה מחדש של "שלילת הגלות" כרעיון וכמעשה''' בתוך: [[אניטה שפירא]], [[יהודה ריינהרץ]], [[יעקב הריס]] (עורכים), '''עידן הציונות''', ירושלים: [[מרכז זלמן שזר]], 2000, עמ' 45.}} גם כיום רוב ה[[יהודים]] חיים בגולה.
 
המילה גּוֹלָה מתייחסת למצב אובייקטיבי של חיי יהודים מחוץ לארץ ישראל, כאשר גָּלוּת מתייחסת למצב הסובייקטיבי של יהודים בגולה.{{הערה|[[גדעון שמעוני]], '''בחינה מחדש של "שלילת הגלות" כרעיון וכמעשה''' בתוך: [[אניטה שפירא]], [[יהודה ריינהרץ]], [[יעקב הריס]] (עורכים), '''עידן הציונות''', ירושלים: [[מרכז זלמן שזר]], 2000, עמ' 45.}} גם כיום רוב ה[[יהודים]] חיים בגולה.
==הגלות במקורות==
 
==הגלות במקורותבמקרא==
הגלות מתוארת במקרא במספר מקומות:
 
:וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ, וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ - עֵץ וָאָבֶן: ({{תנ"ך|דברים|כח|סג|סד}})
:... כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת-הָעָם הַזֶּה, לַעֲנָה; וְהִשְׁקִיתִים, מֵי-רֹאשׁ. '''וַהֲפִצוֹתִים בַּגּוֹיִם''', אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ, הֵמָּה וַאֲבוֹתָם; וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת-הַחֶרֶב, עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם ({{תנ"ך|ירמיהו|ט|יד|טו}})
 
ב[[שיר השירים רבה]] מקלים בהיקף וחשיבות הגלות:
:"מלך המשיח... אומר לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין. אומרים לו: היאך אנו נגאלין? ולא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בשבעים אומות?... ואומר להם: אחד מכם גולה לברבריה. ואחד מכם גולה לסמטריה. דומה כמו שגליתם כולכם."
 
==הגלות בהשקפה היהודית==
{{-}}
{{חלונית
|רוחב =25em
|תוכן="יש לאֱלוֹהַ חכמה נסתרת בהשאירו אותנו בגלות, - מעין החכמה הצפונה בגרגר הזרע: גרגיר זה נופל אל האדמה ושם הוא משתנה ונעשה לכאורה עפר, מים וטיט, ולפי ראות עיני המתבונן בו לא ישאר לו רושם מוחש כלשהו ממה היה הגרגר קודם לכן. אולם לאחר זמן יתברר כי גרגיר זה הוא אשר ישנה את העפר ואת המים עד שיהיו מטבעו הוא. והוא אשר יעבירם דרגה דרגה עד אשר יתעדנו היסודות ויהפכם להיות כמוהו, ואז יוציא קליפות, עלים ועוד. עד אשר יזדכך הגרעין ויכשר לחול בו העניין ההוא, האלוהי, והצורה של הזרע הראשון, ואז יהיה לעץ נושא פרי כפרי אשר ממנו בא הזרע ההוא."|מקור= [[ר' יהודה הלוי]], ספר [[הכוזרי]], מאמר רביעי. תרגום יהודה אבן שמואל}}
 
בספר הכוזרי, כותב [[רבי יהודה הלוי]] כי קיום העם היהודי בארץ ישראל הוא מרכז קיומו, ובגלות עם ישראל הוא כעצמות יבשות, אך ישנה נחמה כי העצמות היבשות יקומו לתחייה כ[[חזון העצמות היבשות]] של הנביא [[יחזקאל]].
 
[[המהר"ל]] מגדיר במדויק את המציאות הגלותית: עם ישראל אינו בביתו, אינו מכונס יחד ואינו עצמאי משלטון זר.{{הערה|1=[[נצח ישראל]], פרק א'}}
 
עם זאת, היו שהגדירו אחרת את הגלות. [[נחמן קרוכמל]], מראשוני [[תנועת ההשכלה היהודית|ההשכלה]], משלב בספרו [[מורה נבוכי הזמן]], את ההיסטוריה היהודית במבנה המקובל בהגות זמנו, של שלוש תקופות - צמיחה, חוזק וכליון בחייו של עם, אם כי לדעתו ביהדות זה חוזר על עצמו לנצח. על פי גישה זו, הוא קובע את שלב ההתדרדרות בימי בית שני בתקופה שממלכות הורדוס ועד למרד בר כוכבא, שהוא הניצוץ האחרון לריבונות יהודית, וממנו מתחילה למעשה הגלות.
 
[[בן ציון דינור]], המחויב ל[[ציונות מעשית|ציונות המעשית]], כותב בספרו '''ישראל בגולה''' אחרת: "את תקופת 'ישראל בגולה' אני מתחיל מימי כיבושה של ארץ ישראל על ידי הערבים. לא קודם" זאת מפני ש"עד אז היו תולדות ישראל בעיקר תולדות האומה היהודית היושבת בארצה" והגלות מתחילה למעשה "רק מאותו הזמן שבו חדלה ארץ ישראל להיות ארץ של יהודים, מפני שאחרים באו...".
 
==הגלויות==
===גלות בבל===
{{הפניה לערך מורחב|גלות בבל}}
גלות בבל היא גלות [[ממלכת יהודה]], שהחלה בשנת [[590-599 לפנה"ס|597 לפנה"ס]] על ידי [[נבוכדנצאר]] והושלמה ב-[[586 לפנה"ס]] עם הגליתו של המלך [[צדקיהו]]. [http://jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=135&letter=C&search=Captivity,%20Babylonian#519]. הגלות הסתיימה לאחר 70 שנה עם [[הצהרת כורש]] מלך [[ממלכת פרס|פרס]], עליית [[עזרא הסופר|עזרא]] והשר [[נחמיה]] ובניית ירושלים ו[[בית המקדש]] מחדש.[[קובץ:Sack of jerusalem.JPG|שמאל|ממוזער|250px|תבליט על [[שער טיטוס|שער טיטוס המציג]] [[טריומף (מצעד ניצחון)]]. בעבר נתפס התבליט כמתאר את הגולים מיהודה.]]
 
===גלות אדום (רומי)===
[[קובץ:Sack of jerusalem.JPG|שמאל|ממוזער|250px|תבליט על [[שער טיטוס|שער טיטוס המציג]] [[טריומף (מצעד ניצחון)]]. בעבר נתפס התבליט כמתאר את הגולים מיהודה.]]
על פי [[אהרון אופנהיימר]], התפיסה הרואה ב[[חורבן בית שני]] את התחלת הגלות נעוצה בגישה נוצרית עתיקה, עוד מימי [[יוסטינוס מרטיר]] ו[[טרטוליאנוס]], שהציגה את חורבן הבית כסימן לכך שקרבנו של ישו הוא השלמתה ותכליתה של [[עבודת הקורבנות]]. על פי גישה זו, הנקראת [[תאולוגיית החילופין]], היהודים שדחו את ישו ונאחזו בחזון המקדש מרדו באל, ולכן תפסה הכנסייה את מקומו של עם ישראל כנציגת רצון אלוהים בעולם. למעשה בתקופה שאחרי חורבן בית שני הייתה עדיין לעם ישראל [[אוטונומיה]] מבחינה דתית, כלכלית ותרבותית. [[מרד בר כוכבא]] המחיש את אחדות עם ישראל ועוצמתו המדינית הצבאית בתקופה ההיא, ולכן יש לאחר את הגלות לאחר מרד בר כוכבא.{{הערה|אהרון אופנהיימר, '''מרד בר כוכבא, מחקרו וייחודו''', מרכז זלמן שזר, עמ' 9}}. [[נחמן קרוכמל]], מראשוני [[תנועת ההשכלה היהודית|תנועת ההשכלה]], משלב בספרו [[מורה נבוכי הזמן]], את ההיסטוריה היהודית במבנה המקובל בהגות זמנו - צמיחה, חוזק וכליון בחייו של עם - אם כי לדעתו ביהדות מבנה זה חוזר על עצמו לנצח. על פי גישה זו, הוא קובע את שלב ההתדרדרות בימי בית שני בתקופה שממלכות הורדוס ועד למרד בר כוכבא, שהוא הניצוץ האחרון לריבונות יהודית, וממנו מתחילה למעשה הגלות. בהתאם לעובדות אלו, קבעו חז"ל את יום [[תשעה באב]] שבו לדבריהם נדונו בני ישראל לנדודים במדבר, שני בתי המקדש חרבו ומרד בר כוכבא הובס.
 
עם זאת, גם לאחר מרד בר כוכבא, יהודים רבים נותרו בארץ ישראל גם מאות שנים אחר כך, כולל בתקופה הביזנטית. [[התלמוד הירושלמי]] נחתם במאה הרביעית ושרידים רבים של בתי כנסת נמצאו מתקופה זו. [[בן ציון דינור]], המחויב ל[[ציונות מעשית|ציונות המעשית]], כותב בספרו '''ישראל בגולה''' אחרת: "את תקופת 'ישראל בגולה' אני מתחיל מימי כיבושה של ארץ ישראל על ידי הערבים. לא קודם" זאת מפני ש"עד אז היו תולדות ישראל בעיקר תולדות האומה היהודית היושבת בארצה" והגלות מתחילה למעשה "רק מאותו הזמן שבו חדלה ארץ ישראל להיות ארץ של יהודים, מפני שאחרים באו...".
 
המסורת היהודית טוענת כי גלות אדום היא הגלות האחרונה, שאחריה ישוב עם ישראל לארצו ולא יגלה שוב. אמירה זו מבוססת על הפסוק: "תם עוונך בת ציון, לא יוסף להגלותך"{{הערה|1={{תנ"ך|איכה|ד|כב}}}} וכן על הפסוק: "ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות, וישבו... ונטעתים על אדמתם '''ולא ינתשו עוד''' מעל אדמתם".
 
==הגלות בהשקפה היהודית==
על פי [[אהרון אופנהיימר]], התפיסה הרואה ב[[חורבן בית שני]] את התחלת הגלות נעוצה בגישה נוצרית עתיקה, עוד מימי [[יוסטינוס מרטיר]] ו[[טרטוליאנוס]], שהציגה את חורבן הבית כסימן לכך שקרבנו של ישו הוא השלמתה ותכליתה של [[עבודת הקורבנות]]. על פי גישה זו, הנקראת [[תאולוגיית החילופין]], היהודים שדחו את ישו ונאחזו בחזון המקדש מרדו באל, ולכן תפסה הכנסייה את מקומו של עם ישראל כנציגת רצון אלוהים בעולם. למעשה בתקופה שאחרי חורבן בית שני הייתה עדיין לעם ישראל [[אוטונומיה]] מבחינה דתית, כלכלית ותרבותית. [[מרד בר כוכבא]] המחיש את אחדות עם ישראל ועוצמתו המדינית הצבאית בתקופה ההיא, ולכן יש לאחר את הגלות לאחר מרד בר כוכבא.{{הערה|אהרון אופנהיימר, '''מרד בר כוכבא, מחקרו וייחודו''', מרכז זלמן שזר, עמ' 9}} בהתאם לעובדות אלו, קבעו חז"ל את יום [[תשעה באב]] שבו לדבריהם נדונו בני ישראל לנדודים במדבר, שני בתי המקדש חרבו ומרד בר כוכבא הובס.
{{-}}
{{חלונית
|רוחב =25em
|תוכן="יש לאֱלוֹהַ חכמה נסתרת בהשאירו אותנו בגלות, - מעין החכמה הצפונה בגרגר הזרע: גרגיר זה נופל אל האדמה ושם הוא משתנה ונעשה לכאורה עפר, מים וטיט, ולפי ראות עיני המתבונן בו לא ישאר לו רושם מוחש כלשהו ממה היה הגרגר קודם לכן. אולם לאחר זמן יתברר כי גרגיר זה הוא אשר ישנה את העפר ואת המים עד שיהיו מטבעו הוא. והוא אשר יעבירם דרגה דרגה עד אשר יתעדנו היסודות ויהפכם להיות כמוהו, ואז יוציא קליפות, עלים ועוד. עד אשר יזדכך הגרעין ויכשר לחול בו העניין ההוא, האלוהי, והצורה של הזרע הראשון, ואז יהיה לעץ נושא פרי כפרי אשר ממנו בא הזרע ההוא."|מקור= [[ר' יהודה הלוי]], ספר [[הכוזרי]], מאמר רביעי. תרגום יהודה אבן שמואל}}
 
ב[[שיר השירים רבה]] מקלים בהיקף וחשיבות הגלות:
עם זאת, גם לאחר מרד בר כוכבא, יהודים רבים נותרו בארץ ישראל גם מאות שנים אחר כך, כולל בתקופה הביזנטית. [[התלמוד הירושלמי]] נחתם במאה הרביעית ושרידים רבים של בתי כנסת נמצאו מתקופה זו.
:"מלך המשיח... אומר לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין. אומרים לו: היאך אנו נגאלין? ולא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בשבעים אומות?... ואומר להם: אחד מכם גולה לברבריה. ואחד מכם גולה לסמטריה. דומה כמו שגליתם כולכם."
 
בעקבות ההשקפה המוצגת ב[[שיר השירים רבה]], חרטו קהילות יהודיות רבות על דגלן את [[שלוש השבועות]], האוסרות על כל ניסיון להתנגד לגלות.
 
בספר הכוזרי, כותב [[רבי יהודה הלוי]] כי קיום העם היהודי בארץ ישראל הוא מרכז קיומו, ובגלות עם ישראל הוא כעצמות יבשות, אך ישנה נחמה כי העצמות היבשות יקומו לתחייה כ[[חזון העצמות היבשות]] של הנביא [[יחזקאל]]. [[המהר"ל]] מגדיר במדויק את המציאות הגלותית: עם ישראל אינו בביתו, אינו מכונס יחד ואינו עצמאי משלטון זר.{{הערה|1=[[נצח ישראל]], פרק א'}}
 
=== שלילת הגלות ===
מיתוס [[שלילת הגלות]] בתפיסה הרעיונית הציונית מתייחס לדחייה תרבותית ומהותית של הגלות כמקום וכתקופה של [[יהודי גלותי|היהודי הגלותי]], לעומת הגאולה של שיבת ציון. תפיסה זו באה לידי ביטוי הן בפלגים הסוציאליסטים המהפכניים והן בציונות הדתית אשר ראתה בשיבת ציון ו[[מיזוג גלויות|מיזוג הגלויות]] [[אתחלתא דגאולה]]. במקביל למיתוס שלילת הגלות התפתח בציונות מיתוס [[היהודי החדש]].
 
==סיום הגלות==
{{ערך מורחב|קיבוץ גלויות}}
ב[[ציונות דתית|ציונות הדתית]] מקובל לקבוע את סיומה של הגלות עם הקמת [[מדינת ישראל]], 1878 שנים אחרי חורבן בית שני, אך יש שהגדירו את [[העלייה הראשונה]] או [[הצהרת בלפור]] כסיומה. [[הרב קוק]] כינה כבר את תקופתו, ימי [[העלייה השלישית]], כפעמי משיח ותחילת הגאולה, ועודד את מפעלי הציונות.
 
יש האומרים כי תהליך הגאולה, כמו הירידה לגלות, הוא תהליך ממושך וכל קביעה של תאריך מסוים לתחילתה או סיומה, הוא שרירותי, להבדיל מדעת הראשונים והאחרונים שהביעו דעה נחרצת בנושא זה. במסורת העממית התקבע מושג "אלפיים שנות גלות" אך העובדות ההיסטוריות מלמדות כי תקופה זו הייתה קצרה יותר, היות שיהודים רבים נותרו בארץ לאחר חורבן בית שני עוד מאות שנים.
 
===ימות המשיח===
== שלילת הגלות ==
{{ערך מורחב|ערכים=[[חבלי משיח]], [[עקבתא דמשיחא]]}}
מיתוס [[שלילת הגלות]] בתפיסה הרעיונית הציונית מתייחס לדחייה תרבותית ומהותית של הגלות כמקום וכתקופה של [[יהודי גלותי|היהודי הגלותי]], לעומת הגאולה של שיבת ציון. תפיסה זו באה לידי ביטוי הן בפלגים הסוציאליסטים המהפכניים והן בציונות הדתית אשר ראתה בשיבת ציון ו[[מיזוג גלויות|מיזוג הגלויות]] [[אתחלתא דגאולה]]. במקביל למיתוס שלילת הגלות התפתח בציונות מיתוס [[היהודי החדש]].
 
== ראו גם ==
* [[תפוצות ישראל]]
* [[חבלי משיחציונות]]
* [[עקבתא דמשיחא]]
* [[עשרת השבטים]]
 
== לקריאה נוספת ==