אליהו אשתור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לJewish Quarterly Review |
טרול המתים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{אין תמונה|גבר}}
'''אליהו אשתור''' (שמו הפרטי בצעירותו: '''אלי'''; שם משפחתו הקודם: '''שטראוס''' או '''שטרויס'''; ב[[לועזית]]: '''Eli Strauss''' or '''Eliyahu Ashtor'''{{כ}}; [[כ"ו באלול]] [[תרע"ד]], [[17 בספטמבר]] [[1914
==חייו==
אליהו שטראוס, בן אברהם ליב, נולד
לאחר פלישת ה[[נאצים]] לאוסטריה ב-[[12 במרץ]] [[1938]], ו[[אנשלוס|סיפוחה לרייך השלישי]], החליט לעזוב את העיר. בסיועו של [[שמחה אסף]] הצליח להימלט ממנה ביולי [[1938]] ו[[העלייה החמישית|לעלות לישראל]].{{הערה|1=ראו עמ' XVI למבוא של כרך א' ל"ספרו תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים", שם הוא כותב: "הרב הפרופ' ש. אסף העושה עמדי טובות שנים רבות והציל אותי מארץ התפת...". לפי מאמרה של פרנקל הנ"ל, עמ' 40 (הערת שוליים 66). בזמן היותו בווינה, תרגם אשתור עבור אסף (שישב בישראל) מקורות בשפה הערבית, לרבות תעודות מן הגניזה שהיו בווינה. ראו [[ש"ד גויטיין]], "כתבי גניזה מן התקופה הממלוכית", '''[[תרביץ]]''' מ"א (תשל"ב), עמ' 59 - 81, בעמ' 59.}} לאחר הגיעוֹ לישראל, החל לעבוד ב[[בית הספרים הלאומי]]. כמו כן, ביקש להשלים את עבודת הדוקטורט עליה החל לעבוד עוד באוניברסיטת וינה, על היהודים ב[[מצרים]] וב[[סוריה]] תחת שלטון [[השושלת הבחרית|הממלוכים הבחרים]], ונרשם ללימודי [[דוקטורט]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]]. בשנת [[1943]] הגיש את העבודה, וקיבל עליה תואר [[דוקטור לפילוסופיה]].
שורה 10:
ב[[שנות החמישים]] כיהן כראש מחלקת מדעי המזרח בבית הספרים הלאומי. בשנת [[1955]], החל גם ללמד באוניברסיטה העברית, ושימש שם כמרצה להיסטוריה של [[העולם המוסלמי]] ותרבות האסלאם.{{הערה|שם=כריכה|ראו הפרטים על הכריכה האחורית של ספרו "A social and economic history of the Near East in the Middle Ages".}} בשנת [[1964]] קוּדם לדרגת [[פרופסור חבר]], לתולדות העמים המוסלמיים.{{הערה|1={{דבר||מינויים באוניברסיטה|1964/01/02|00602|הודעת האוניברסיטה העברית על העלאה בדרגה של אשתור לדרגת פרופסור חבר}}.}} בשנים [[1967]]–[[1968]] לימד ב[[אקול פראטיק דה אוטז אטיד]] (ב[[בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה|מחלקה למדעי הכלכלה והחברה]]), ב[[פריז]]; בשנים 1968 - [[1969]] לימד ב[[אוניברסיטת הרווארד]], ב[[בוסטון]]; ובשנים [[1972]]–[[1973]] לימד ב[[אוניברסיטת ציריך]].{{הערה|שם=כריכה}}
הוא נפטר ב[[ירושלים]] בשנת 1984. ארכיונו, הכולל את החומר הרב שאסף במשך השנים לצורך מחקריו, נתרם ל[[מכון בן צבי]], והוא משמש בסיס למפעל "אוריינס יודאיקוס - מקורות לתולדות היהודים בארצות האסלאם".{{הערה|שם=לבציון}}{{הערה|1=מקורות נוספים למפעל אוריינס יודאיקוס במכון בן צבי הם: תעודות הגניזה המצרית; צילומים של רשימות המחקר של פרופ' [[ש"ד גויטיין]] (המעבדה לחקר הגניזה של גויטיין, שהעתקה ממוקם במכון לתצלומי כתבי יד של בית הספרים הלאומי); וכן העזבונות הספרותיים של פרופ' [[יעקב מאן]] ופרופ' [[דוד צבי בנעט]]. לפרטים נוספים ראו [[מנחם בן ששון]], '''יהודי סיצליה 825 - 1068''', תעודות ומקורות, ירושלים: מכון בן צבי, תשנ"א, הקדמה, עמ' 7.}} בשנת [[1988]], יצא לאור ספר לזכרו, בעריכת [[בנימין זאב קדר]] ואברהם לייב יודוביץ, על ה[[לבאנט]] ב[[ימי הביניים]].
==מחקריו ועבודתו==
שורה 225:
[[קטגוריה:אנשי העלייה החמישית]]
[[קטגוריה:היסטוריונים ישראלים]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1984]]
{{ללא בוט|138}}
| |||