פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הוספת קישור למרפאה
באוקטובר [[1885]] נסע פרויד ל[[פריז]], להשתלמות בתחום מחלות עצבים אצל ה[[נוירולוג]] הנודע [[ז'אן-מרטן שארקו]], ב[[בית החולים פיטייה סלפטרייר]] (Pitié-Salpêtrière). הוא עסק במעבדתו במחקר נוירולוגי על [[שיתוק מוחין]] של ילדים ועל [[אפזיה]], אך בעיקר התוודע שם לשיטותיו של שארקו לטיפול ב[[היסטריה נשית]], ובהן ה[[היפנוזה]]. הוא התרשם מסגנונו ואישיותו של שארקו (לימים, ב-[[1889]], קרא לבנו בשם ז'אן-מרטין, על שם שארקו), וכן מהופעותיו התיאטרליות בפני חוקרים ורופאים, שבהן הדגים [[סוגסטיה]] היפנוטית על נשים שסבלו מ[[שיתוק]] היסטרי באיבר מסוים בגופן וכך ריפא אותן. השתלמות זו הייתה משמעותית ביותר עבור פרויד, ובעקבותיה החליט לעבור מעיסוק במחקר לעבודה קלינית עם מטופלים [[נוירוזה|נוירוטיים]]. בדרכו חזרה לווינה עבר פרויד ב[[ברלין]], שם עסק במשך מספר שבועות במחקר נוסף על מחלות ילדים.
 
בשנת [[1886]] חזר פרויד לווינה, ופתח [[מרפאה]] פרטית שהתמחתה בהפרעות מוח ועצבים, ובה ערך טיפולים וניסויים ב[[היפנוזה]] עם מטופליו. בשנה זו גם [[נישואין|נישא]] למרתה ברנייס, לאחר ארבע שנות אירוסין, שברובן היה רחוק ממנה והתכתב עִמהּ בתדירות גבוהה. ב-[[1887]] נולדה בתו הבכורה מתילדה.
 
ב-[[1887]] הרצה פרויד מדי פעם על היסטריה גברית, ובאחת מהרצאותיו הכיר את [[וילהלם פליס]] (Fliess), חוקר מברלין, שתמך ברעיונותיו והפך לידידו הקרוב בשנים הבאות. ב-[[1891]] פרסם את מחקרו "על [[אפזיה]]", שעסק בהשפעות של נזקים נוירולוגיים במוח, על פגיעה ביכולות [[שפה|שפתיות]] – היכולת לבטא מילים ויכולת השיום (מתן שם) של חפצים מוכרים. הוא טען כי ללקויות שפתיות אלו עשוי להיות גם מרכיב פסיכולוגי, ובתקופה זו החל לחפש מרכיבים אלו במחקריו ובעבודתו עם מטופליו.