קרב אלייה – הבדלי גרסאות

לפי ליוויוס נמלט רוב הכח הרומי ל[[ויי|וויי]], ושרידי הטבח באליה ברחו בחזרה לרומא: {{ציטוטון|הכל מיהרו בחזרה לרומא ומצאו מקלט ב[[גבעת הקפיטולין]] מבלי לסגור את השערים}}. כעבור זמן קצר (לפי [[ישראל שצמן]]- כעבור שלושה ימים, ולפי ליוויוס- עוד באותו היום) הופיעו הגאלים בשערי רומא. שאריות הצבא הרומי שחזרו מן הקרב צירפו אליהם כל גבר שהיה מסוגל להלחם, והם התחמשו והתבצרו על גבעת הקפיטולין. הגאלים נכנסו לעיר, שרפו את רובה וניסו לתקוף את המתבצרים בקפיטולין, אך נהדפו ושילמו מחיר יקר על ניסיון זה.

 

 

הגאלים לא היו ערוכים למצור ממושך על הקפיטולין, דבר שהתבטא ב[[מגפה]] שפרצה ביניהם כתוצאה מאי-קבורת הגופות הרבות שהיו מושלכות בעיר. הרומאים הנצורים בקפיטולין שאפו גם הם לסיים את הנוכחות הגאלית בעירם בהקדם, ולכן הגיעו הצדדים להסכם לפיו ישלמו הרומאים כמות מוסכמת של אלף ליטראות זהב (כמה מאות ק"ג) כפדיון על עירם. במקורות הרומיים מופיעה האגדה לפיה גילו הרומאים ש[[ברנוס]] מלך הגאלים השתמש במשקולות כבדות יותר מהמקובל בזמן שקילת הזהב הרומי, בניסיון לסחוט כמות גדולה יותר של זהב. כשהתלוננו הרומאים בפני ברנוס הוא זרק גם את חרבו על המשקולת כהתרסה והצהיר {{ציטוטון|[[אבוי למנוצחים]]!}} (ב[[לטינית]]: "Vae Victis!"), כלומר כי חוקי המשחק נקבעים על ידי המנצח בלבד ולמנוצח לא נותר אלא לקבל את הדין.