תקנות שו"ם – הבדלי גרסאות

שלטונות הערים היו מטילים על התושבים [[מס]]ים, שנועדו למימון משמר העיר וצרכים עירוניים נוספים, כמו גם להעשרת קופתו הפרטית של שר העיר. המסים שהוטלו על היהודים הוטלו על הקהילה במשותף, והנהלת הקהילה היא זו שנדרשה להחליט ממי לגבות וכמה. קביעת חלקו של כל אדם במס השלטון התבססה על [[הודאת בעל דין]], אך גם על הערכה שהעריכו [[שמאות|שמאים]] מטעם הקהילה את גודל רכושו של האיש. מטבע הדברים, התעוררו ויכוחים רבים על תקפות ה[[שומה (מיסוי)|שומה]]. נישומים רבים טענו כי הושת עליהם מס גבוה מכדי הכנסותיהם ורכושם. היו אף שהאשימו שמאים בהתנכלות על רקע אישי, וסירבו לשלם את המס.

 

 

סכסוכים אלו יצרו בעיות חדשות: היו יהודים שפנו ל[[בית משפט|ערכאות הגויים]] ותבעו בפניהם את בעלי דינם היהודים. היו שהשתמשו בנשק מקובל יותר אך גם מטריד מאוד: עיכוב ה[[תפילה (יהדות)|תפילה]] או [[קריאת התורה]] ב[[בית הכנסת]] עד שייעשה הדין ויצא הצדק לאור. היו שהצליחו לגייס לעזרתם אחד מ[[תלמיד חכם|תלמידי החכמים]] או מפרנסי הקהילה, והלה הטיל [[חרם חברתי|חרם]] ו[[נידוי (הלכה)|נידוי]] על הצד שכנגד. הללו בתורם לא טמנו ידיהם בצלחת: הם קצפו על העוול הנוסף שנעשה להם, לדעתם, ויצאו חוצץ כנגד המנדה ומחנהו. כך התרחבו הסכסוכים וה[[מחלוקת|מחלוקות]] והעיבו על חיי הקהילות.