טרנספר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←טרנספר בברית המועצות בימי סטלין: הגהה, ניסוח, הועבר, הרחבה, עריכה, תקלדה תגיות: החלפה עריכה חזותית |
מ שוחזר מעריכות של 217.132.20.20 (שיחה) לעריכה האחרונה של Zardav |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=העברת אוכלוסייה מחבל ארץ אחד לאחר|אחר=העברת רכוש יהודי מגרמניה הנאצית לארץ ישראל|ראו=[[העברה (חברה)|העברה]] או [[הסכם העברה]]}}
'''טרנספר''', וב[[עברית]]: '''העברת אוכלוסין''' (גם: '''אוכלוסים'''/'''אוכלוסייה'''), הוא העברתה של [[אוכלוסייה]] גדולה, בדרך כלל בכפייה, מ[[חבל ארץ]] אחד למשנהו.
המניעים והסיבות לפעולת הטרנספר עשויים להיות [[פוליטיקה|פוליטיים]], חברתיים, [[לאום|לאומיים]], [[גזע (אדם)|גזע]]יים או [[דת]]יים, וקבוצת האוכלוסייה המועברת היא בדרך כלל קבוצה הנבחנת באחד או יותר מגורמים אלה על ידי קבוצת המגרשים או קבוצה אחרת היושבת באותו חבל ארץ.
שני סוגים ייחודיים של טרנספר הם '''חילופי אוכלוסין''', בהם אוכלוסיות ב[[מדינה|מדינות]] שונות מועברות מתחום שלטונה של מדינה אחת לתחום שלטונה של מדינה אחרת ולהפך, כשברוב המקרים נובע הטרנספר מ[[הסכם]], משינויים [[טריטוריה|טריטוריאליים]] או מ[[חילופי שטחים]]; ו'''מיקום מחדש''', בו השלטון המרכזי במדינה מסוימת מעביר אוכלוסייה - בדרך כלל שלא על בסיס גזע, לאום, או דת - למקום מגורים חדש.
==רקע==
טרנספר של אוכלוסייה היה פעולה נפוצה כבר בעת העתיקה. בדרך כלל הונעו פעולות הטרנספר משאיפה להפיק תועלת כלשהי מהאוכלוסייה המוגלית - כמו במצב בו הוגלתה אוכלוסיית איכרים לחבל ארץ דליל אוכלוסין כדי להגדיל את מספר עובדי האדמה באזור - או מרצון להחליש את האוכלוסייה בחבל הארץ ממנו הוגלו התושבים: תחת שלטון האימפריות בעת העתיקה, הייתה השליטה בפועל בחבל ארץ מסורה בדרך כלל בידי שליטים מקומיים, והגליית השכבות המשכילות והחזקות בחבל ארץ מסוים נתפשה לעיתים קרובות כדרך לחזק את שליטת האימפריה באזור. [[האימפריה האשורית]] נהגה כך, בגרשה חלקים מהאוכלוסייה הנכבשת, אם כדי לסלק את המנהיגים או המנהיגים בפוטנציה מחבל ארץ מסוים, ואם כדי להרבות את מספר עובדי האדמה בחבל הארץ אליו הועברו התושבים.
ב[[ימי הביניים]] וב[[העת החדשה|עת החדשה]] המוקדמת רווחו פעולות של גירוש מטעמים שונים ומשונים - אם כדי לשמוט חוב של השלטון לקבוצה אתנית (כמו במקרה גירוש יהודי [[אנגליה]] ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]]), אם כדי ליישב אזורים שנכבשו וננטשו (כמו הסורגון שערך [[מהמט השני]] לאחר [[כיבוש קונסטנטינופול]] שכלל העברתם של נוצרים אל מחוץ לעיר ושל מוסלמים ויהודים אל תוך העיר)) אם כתוצר של כיבוש ארץ (כמו במקרה ה[[רקונקיסטה]] בספרד ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]], שהובילה לגירוש ה[[מוסלמי]]ם וה[[יהודים]]) ואם כחלק מעימותים דתיים (כמו במקרה ה[[הוגנוטים]] ב[[צרפת]]). לעיתים קדמה לפעולת הגירוש גם פעולת טרנספר, בה הוגלתה האוכלוסייה על ידי השליטים ממקום מושבה אל חבל ארץ מרוחק ושומם.
פעולות טרנספר רחב-היקף מנימוקים תועלתניים שונים, רווחו גם בעת החדשה, לעיתים קרובות הם לוו גם במבצעי הושבה מחדש או חילופי אוכלוסין מאורגנים, מסוגים שונים. פעלות כאלו ניתן לחלק, בהגדרה רחבה, לשני סוגים עיקריים: '''טרנספר מתוכנן ושיטתי''' על ידי השלטון המרכזי, כחלק ממדיניות ארוכת-טווח של השלטון. במקרי טרנספר אלו, חותר השלטון המרכזי להשגת יעדים מסוימים, כמו פינוי כלל האוכלוסייה מחבל ארץ מבוקש ליישוב על ידי אחרים ויישוב אוכלוסייה נאמנה לשלטון במקומה; ו'''טרנספר מאולתר''', בו אוכלוסייה מסוימת מועברת בעקבות אירוע דרמטי - לרוב, מלחמה או סכסוך אלים - כאמצעי למנוע עימותים עתידיים, או למטרות אחרות.
עד ל[[מלחמת העולם השנייה]] ואף מעט אחריה, נחשבו פתרונות של טרנספר דרך [[הומניזם|הומנית]] לפתרון מצבים של [[סכסוך אתני]], במיוחד כאשר עימותים אתניים (או דתיים) הובילו לעיתים קרובות לסכסוך דמים מתמשך בין אוכלוסיות. [[אמנת ז'נבה הרביעית]] מ-1949 אסרה לראשונה על העברת אוכלוסייה משטח כבוש, בהיעדר הצדקה צבאית חיונית והגדירה אותו, גם כן לראשונה, סוג של פשע.{{הערה|[[:en:s:Geneva Convention/Fourth Geneva Convention#Article 49|Fourth Geneva Convention - Article 49]]}}
== בעת החדשה ==
בעת החדשה נעשו המונח והפרקטיקה של טרנספר כ"מיקום מחדש" שגורים, והוצגו כפרויקט רחב היקף של פינוי אוכלוסייה המתגוררת במקום דרך קבע לצורכי חברות או לאומים. דוגמאות למקרים כאלו ניתן למצוא בפינוי אוכלוסייתה הענייה של [[פריז]] ב[[המאה ה-19|מאה התשע עשרה]] כדי לבנות את מערך ה[[שדרה|שדרות]] הנרחב שתכנן [[ברון אוסמן]]; בפינוי חלק מאוכלוסיית עמק טנסי לצורך הקמת [[סכר הובר]] ב[[ארצות הברית]] של [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] של [[המאה ה-20|המאה העשרים]]; בטרנספר של יותר מ־90,000 בני אדם ב[[מצרים]] לצורך פינוי השטח הנדרש ל[[אגם נאצר]] הצמוד ל[[סכר אסואן]] שבנהר [[הנילוס]]; בפינוי 440 עיירות וכפרים הסמוכים לנהר ה[[יאנגצה]] שב[[הרפובליקה העממית של סין|סין]], לשם הקמת [[סכר שלושת הערוצים]]; ופינוי 330,000 נפש בסין{{הערה|{{nrg|סוכנויות הידיעות|סין מבצעת טרנספר על מנת להקים תעלת מים|955/455|19 באוקטובר 2009||}}}} לצורך הקמת [[תעלת מים]].
סוג שונה במקצת של טרנספר מיקום מחדש התרחש כאשר כלל האוכלוסייה בחבל ארץ מוגדר פונתה, במסגרת מהלך מדיני: נסיגה או וויתור מתוכנן מראש על אותו חבל ארץ. גם במקרים אלו, עיקר עניינו של השלטון המפנה היה בחבל הארץ המפונה ולא בחבל הארץ בו ייושבו המפונים מחדש.
דוגמה טיפוסית אחת לכך הייתה הגליית תושבי האי [[דייגו גרסיה]] על ידי השלטון ה[[בריטניה|בריטי]] בסוף [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים של המאה העשרים]]. הבריטים החליטו להעביר את 2,000 תושבי האי שב[[האוקיינוס ההודי|אוקיינוס ההודי]] ל[[מאוריציוס]] ול[[סיישל]], לאחר שחתמה על הסכם להקים בו בסיס צבאי משותף ל[[ארצות הברית]] ו[[בריטניה]]. בשנת 2000 הכיר בית משפט בריטי בזכויות התושבים, העניק להם אזרחות בריטית והורה למצוא פתרון לבעיה. עד היום לא נמצא פתרון כזה. פער השנים הניכר בין הפינוי להכרה בזכות ליישוב מחדש הובילה אחדים לראות בפעולה גירוש ולא טרנספר של מיקום מחדש.{{הערה|Jonathan Freedland,{{כ}} [http://www.nybooks.com/articles/archives/2009/may/28/a-black-and-disgraceful-site/ A Black and Disgraceful Site], באתר The New York Review of Books}}
דוגמה עדכנית יותר לטרנספר של מיקום מחדש ניתן לראות בפינוי תושבים יהודיים ב[[רצועת עזה]] ובצפון ה[[שומרון]] במהלך [[תוכנית ההתנתקות]] (2005). חלק ניכר מהתושבים המפונים, ועמם רבים מתושבי [[מדינת ישראל|ישראל]], חלקו על הגדרת המעשה כמיקום מחדש, וראו בו גירוש.
=== העברת האינדיאנים בארצות-הברית ===
אחת הדוגמאות הבולטות בעת החדשה של טרנספר מתוכנן הייתה העברתם ההדרגתית של האינדיאנים שישבו בחבליה התיכוניים של ארצות-הברית ממקומות מושבם. הטרנספר כאן גובה באישור חוקי: בשנת [[1830]] העביר [[נשיא ארצות הברית]] [[אנדרו ג'קסון]] חוק ב[[הקונגרס של ארצות הברית|קונגרס]] המכשיר את הליך דחיקתם הכפויה של האינדיאנים ממקום מושבם.{{מקור}} חקיקה זו הובילה לשורה של עימותים וסכסוכים אלימים בין האינדיאנים לבין חילות ארצות-הברית והמתיישבים הלבנים שהתנחלו על אדמותיהם המופקעות של האינדיאנים. תוצאתו של כל שלב בעימות הייתה דחיקתם של האינדיאנים מחבל ארץ נוסף. בשנת [[1867]] הורה הממשל האמריקאי ליישב את שארית הפליטה של האינדיאנים ב"שמורות".
=== טורקיה ויוון ===
{{ערך מורחב|חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה}}
דוגמה מובהקת של טרנספר של חילופי אוכלוסייה הייתה אחת מתוצאותיה של [[מלחמת טורקיה-יוון]] (1919-1922). במסגרת [[הסכם לוזאן]] (1923) הוסכם על חילופי אוכלוסין בין יוון לטורקיה: רוב המיעוט היווני, כ-1.2 מיליון נפש, גורש מטורקיה, ו-600,000 אלף טורקים ומוסלמים אחרים (לדוגמה [[אלבניה|אלבנים]]) גורשו מיוון. חלק גדול מהאוכלוסייה הזו כבר גורש או ברח לפני ההסכם, בעקבות תבוסת יוון, אבל חלק מהם, ובמיוחד כאלו שישבו בפנים הארץ ב[[אנטוליה]], גורש בעקבות ההסכם.
=== טרנספר בברית המועצות בימי סטלין ===
בזמן ובעקבות [[מלחמת העולם השנייה]] ערך שליטה של [[ברית המועצות]], [[יוסיף סטלין]] מספר רב של פעולות טרנספר. בתחילת [[מבצע ברברוסה]] (1941) הגלה סטלין את [[גרמני הוולגה]] ואת ה[[טטרים]] של קרים, שנחשדו בשיתוף פעולה עם הגרמנים. במסגרת ה[[פינוי אוכלוסייה בברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה|אווקואציה]] הועברו 17 מיליון תושבים ל[[קווקז]], [[סיביר]] ומקומות אחרים. במסגרת [[מבצע עדשה]], ב-[[פברואר]] [[1944]], גורשו מצפון הקווקז העמים ה[[צ'צ'נים]], ה[[אינגושים]], ה[[בלקרים]] וה[[קרצ'איי]] ויושבו מחדש בחבל [[קזחסטן]] ו[[קירגיזסטן]]. פעולה זו הובילה למחיקתה בפועל מהמפה של [[הרפובליקה הצ'צ'נו-אינגושית]], שכחצי מיליון תושביה גורשו. ההחלטה על ההגלייה נבעה, בין השאר, ממרד צ'צ'ני (1940–1944) בו קראו המורדים לשחרור הקווקז משלטון הרוסים.
=== במלחמת העולם השנייה ===
{{ערך מורחב|גירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה}}
[[מלחמת העולם השנייה]] כללה פעולות גירוש, טרנספר והשמדה רחבות היקף ביזמת [[גרמניה]]. מטרתו מרחיקת הלכת של שליט גרמניה, [[אדולף היטלר]], הייתה לשנות את המפה האתנית של אירופה מיסודה, כשחודה של מדיניותו כוון כלפי חבלי הארץ המזרחיים של אירופה, בהם תכננו הגרמנים ליישב אוכלוסיית איכרים [[גרמנים|גרמנית]], שתמשול באוכלוסיית צמיתים או צמיתים למחצה [[סלבים|סלבית]].
אחרי תבוסת הגרמנים במלחמה היו [[בעלות הברית]] המנצחות נחושות בדעתן למנוע את תקומתה של גרמניה כמעצמה צבאית. אחת מאבני הנגף העיקריות, לתפישתם, הייתה קיומה של אוכלוסייה גרמנית בחבלי ארץ שונים, שהייתה מניע חשוב בשאיפות הרוויזיוניסטיות בגרמניה בשנים שהובילו למלחמת העולם השנייה. כך, לדוגמה, הסכסוך סביב חבלי [[אלזס לורן]], ה[[רוהר]], ה[[חבל הריין|חבל הריין המפורז]], הגרמנים בחבל הסודטים ב[[צ'כוסלובקיה]], ב[[אנשלוס|אוסטריה]] וב[[פרוסיה המזרחית]] עמדו במוקד העימותים הדיפלומטיים והמדיניים בין גרמניה למדינות אחרות בשנים 1936–1939.
עם תום המלחמה ביקשו בנות הברית למנוע הישנות עימותים כאלו ופתחו בטרנספר הנרחב ביותר של אוכלוסייה בהיסטוריה המודרנית, כשיותר מחמישה מיליון תושבים ממוצא גרמני גורשו מ[[פרוסיה המזרחית]] (שסופחה ל[[רוסיה]]), מ[[דנציג]] (גדנסק) ומ[[שלזיה]], שסופחו ל[[פולין]], ומאזור [[הסודטים]] שב[[צ'כוסלובקיה]]. פעולות טרנספר בהיקף קטן יותר בוצעו גם ברומניה, שם גורשו יותר מ-50,000 תושבים ממוצא גרמני לשטחי ברית המועצות וסרבים מ[[באנאט]] הועברו ל[[מונטניה]].
=== חילופי האוכלוסין בין הודו ופקיסטן ===
עם [[חלוקת הודו|חלוקתה של הודו לשתי מדינות]] בשנת [[1947]] החלו עימותים אלימים בין [[הודו]] ל[[פקיסטן]] ומיד אחרי החלוקה אירעו חילופי אוכלוסין בקנה מידה רחב: כ-14.5 מיליון איש עברו ממדינה אחת לרעותה. מפקד בין הפליטים ב-[[1951]], הצביע על כך ש-7,226,000 מוסלמים עברו מהודו לפקיסטן, ובמיוחד בין מזרח פנג'אב שבהודו למערבה שתחת שלטון פקיסטן, ובין שני חלקי חבל [[סינד]]; ומספר דומה של הינדים ו[[סיקהיזם|סיקים]] (7,249,000) עברו ממערב פנג'אב למזרחה ובין שני חבלי סינד. במזרח עברו רוב הפליטים (כ-3.5 מיליון) ממזרח פקיסטן ל[[מערב בנגל]] שבהודו, ורק כ-700,000 מוסלמים עברו בכיוון ההפוך.
חילופי האוכלוסין העצומים האלו יצרו בעיה לממשלות החדשות של הודו ופקיסטן, שלא היו ערוכות לטיפול באוכלוסיית פליטים בהיקף כזה, ומעשי טבח אירעו משני עברי הגבול החדש. עוד רווחה במהלך חילופי האוכלוסין פעולה של גירוש תושבים על ידי שכניהם או בידי השליטים המקומיים, עם או בלי עידודה של הממשלה החדשה.
=== חילופי האוכלוסין בקפריסין ===
דוגמה מודרנית אחרת לחילופי אוכלוסין בפועל (אף כי מידת התכנון כאן, כמו גם במקרה הודו ופקיסטן, הייתה מעטה) התרחשה בקפריסין, אחרי הפלישה הטורקית. [[קפריסין]] קיבלה עצמאות מידי [[בריטניה]] ב-1960 לפי הסכם לחלוקת השלטון בין הקהילה היוונית לקהילה הטורקית באי. הפיכה צבאית שביצעו קפריסאים-יוונים, בעידודו של השלטון הצבאי ששלט אז ב[[יוון]], כיוונה לאחד את קפריסין עם יוון, אך [[פלישת טורקיה לקפריסין|הצבא הטורקי פלש]] ב-1974 לצפון קפריסין ויצר חיץ בין האזור שבו הייתה מרוכזת האוכלוסייה הטורקית ליתר חלקי האי. 200 אלף קפריסאים-יוונים שהתגוררו בצפון האי נמלטו או גורשו אל דרום האי, שעדיין נשלט בידי הממשלה הקפריסאית-יוונית, ובמקביל נמלטו או גורשו 60 אלף קפריסאים-טורקים לצפונו. ההפרדה בין הקהילות הפכה לכמעט מלאה, למעט שני כפרים הנמצאים בשטח המפורז בין חלקי האי.
=== התפרקות יוגוסלביה ===
ב[[מלחמת העצמאות של קרואטיה]] בשנות ה-90 ובפרט במבצע "סערה" בסוף המלחמה גורשו ונמלטו מאות אלפי סרבים משטחי קרואטיה (ובפרט מ[[הרפובליקה הסרבית של קראינה]] שהוכנעה).
ב[[מלחמת בוסניה]] שהתנהלה במקביל גם היו גירושים מקומיים של קבוצות אוכלוסייה שונות, אך מכיוון שקונפליקט זה למעשה הסתיים בתיקו, תזוזת האוכלוסייה הייתה מקומית יותר באופייה מאשר הניצחון הקרואטי.
בסך הכל בהתפרקות יוגוסלביה (1991 - 1995) היו כ-2.8 מיליון פליטים (חלקם כחלק מגירוש מאורגן, וחלקם האחר פליטים שברחו או הוברחו).
ב-1999, [[מלחמת קוסובו]] החלה עם גירוש של כ-850 אלף אלבנים קוסוברים מקוסובו. לאחר התערבות [[נאטו]] והניצחון הקוסוברי המגורשים האלבנים חזרו וגירשו חלק ניכר (כ-250 אלף) מהסרבים האתניים בחבל.{{הערה|1=[http://pesd.princeton.edu/?q=node/273 The Use of Ethnic Cleansing in the ‘Resolution’ of Self-determination Conflicts: Learning the Lessons from Twentieth Century Europe? Stefan Wolff]}}
=== תוכנית ההתנתקות ===
בקיץ [[2005]] ביצעה ישראל, ביוזמת [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[אריאל שרון]], את [[תוכנית ההתנתקות]], במהלכה אילצה את ה[[ישראלים]] להתפנות מ[[רצועת עזה]] ומצפון ה[[שומרון]], או גירשה אותם משם, והרסה את ה[[התנחלות|התנחלויות]] בהן התגוררו. לפינוי מרצועת עזה גם התלוותה נסיגת כוחות [[צה"ל]] וסיום הנוכחות הישראלית במקום. ברצועת עזה התגוררו ערב ההתנתקות כ-8,600 ישראלים. לפי [[ועדת חקירה ממלכתית]] שבדקה את הטיפול במפונים, הוא לקה במחדלים רבים, וההתנתקות גרמה לפגיעה גדולה ב[[זכויות האדם]] שלהם{{דרוש מקור}}.
== רעיון הטרנספר בסכסוך הישראלי-ערבי ==
רעיון הטרנספר של ערבים מ[[ארץ ישראל]] הופיע כבר בתקופה מוקדמת של [[התנועה הציונית]]. ביוני 1895, רשם [[תיאודור הרצל]] ביומנו פעולה אפשרית: "את האוכלוסין העניים משתדלים אנו להעביר בלי רעש אל מחוץ לגבול, על ידי מתן עבודה בארצות המעבר, ואולם בארצנו שלנו הננו מונעים מהם כל עבודה". עד לכיבוש על ידי בריטניה של ארץ ישראל, לרעיון העברת האוכלוסייה לא הייתה משמעות מעשית, אולם לאחר הכיבוש הבריטי, החלו אישים ביישוב היהודי להעלות את הרעיון לדיון. ב-1920 כתב הסופר [[ישראל זנגוויל]] כי יש לשכנע את הערבים "לנדוד", וניסח את הטיעון כי לרשות הערבים עומד העולם הערבי כולו, וליהודים רק ארץ ישראל. זנגוויל כתב שיש רק שתי ברירות: או שהמיעוט היהודי ישלוט ברוב הערבי וזה לא דמוקרטי, או שיהיה נתון לשליטתו. מכיוון ששתי האפשרויות לא היו רצויות בעיניו, הגיע למסקנה כי הערבים צריכים לצאת. את הצעתו זו של זנגוויל, הרבו דוברים ערבים לצטט כראיה לכך שהציונים מתכוונים לנשל אותם מהארץ. כמה מראשי התנועה הציונית הסתייגו ממנו והכחישו שהוא מבטא את דעת התנועה.{{הערה|שם=ימי הכלניות 330-328|[[תום שגב]], '''ימי הכלניות : ארץ ישראל בתקופת המנדט''', עמ' 330-328.}}
העימות המתמיד בין יהודים לערבים בארץ ישראל הוביל כמה מהמנהיגים של היישוב היהודי להעלות, במסגרת דיונים פנימיים, רעיונות לטרנספר של ערבים מארץ ישראל. רעיון טרנספר כזה, לאדמות שהתנועה הציונית תרכוש במיוחד לצורך זה בארצות שכנות, העלה הרוויזיוניסט [[בנימין זאב פון וייזל]] בפני [[פייסל הראשון, מלך עיראק]].{{הבהרה|באיזו שנה?}}
ביוני 1931 כתב [[יעקב טהון]], שהיה פעיל בהתיישבות, לקולונל [[פרדריק קיש]], כי מבחינת התנועה הציונית, הפתרון הרצוי ביותר הוא העברת הערבים ל[[עבר הירדן]], והוסיף כי הדבר רצוי מאד גם מבחינתם, מאחר שבכסף שיקבלו תמורת 100 דונם בארץ ישראל, יוכלו לרכוש לפחות 500 בעבר הירדן.{{הערה|שם=ימי הכלניות 330-328}}
=== המלצת ועדת פיל 1937 ===
רעיון הטרנספר הועלה גם על ידי שלטונות המנדט הבריטי. [[ועדת פיל]] ב-[[1937]] המליצה על חילופי אוכלוסין בין המדינות היהודית והערבית המיועדות וציינה את דוגמת טורקיה ויוון.{{הערה|1=ראו: סעיף 10 ב[http://domino.un.org/unispal.nsf/0/08e38a718201458b052565700072b358?OpenDocument דוח הוועדה]}}
מנהיגי [[תנועת העבודה]], קיבלו את המלצת ועדת פיל. [[דוד בן-גוריון]] התלהב ממנה: "היא תיתן לנו דבר שלא היה לנו אף פעם...גם בימי [[הבית הראשון]] וגם בימי [[הבית השני]] - טרנספר כפוי". הוא כתב שלהמלצה "חשיבות ענקית", משום שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שעומדת לקום מדינה "יהודית ממש", ובכך ניתנת ליהודים "אפשרות שלא חלמנו עליה ולא יכולנו להעז לחלום עליה בדמיוננו הנועז ביותר".{{הערה|שם=ימי הכלניות 330-328}}
בן-גוריון טען כי "קשה למצוא איזה נימוק פוליטי או מוסרי נגד העברת אותם הערבים משטח העומד תחת שלטון יהודי לשטח שיעמוד תחת שלטון ערבי. אנו לא היינו יכולים להסכים להעברה – גם אם היא מוצעת ומוצאת לפועל על ידי אנגלים ... אילו הייתה ההעברה כרוכה בנישול, כלומר בהריסת הקיום הכלכלי של האנשים המועברים. אבל גם מתוך חסידות יתירה וקפדנות מוסרית מקסימלית אי אפשר להתנגד להעברה, המבטיחה למועברים גם תנאים חומריים מספיקים וגם ביטחון לאומי מקסימלי, כפי שמחייבת ההעברה המוצעת על ידי הוועדה".{{הערה|1=דוד בן-גוריון, "על דרכי מדיניותנו", המועצה העולמית של איחוד פועלי-ציון (צ.ס.) – [[התאחדות]] [=[[איחוד העולמי]]], [[ציריך]], [[29 ביולי]] – [[7 באוגוסט]] 1937}}
באחד הדיונים על הטרנספר, התייחס בן-גוריון לרכישת הקרקעות על ידי התנועה הציונית ופינוי יושביהן: "גם עד עכשיו עשינו את התיישבותנו בארץ על ידי העברת אוכלוסין".{{הערה|שם=ימי הכלניות 330-328}}
[[ברל כצנלסון]] סבר, כי "עניין העברת האוכלוסין עורר אצלנו ויכוח: מותר או אסור. מצפוני שקט בזה לגמרי, טוב שכן רחוק מאויב קרוב, הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו בוודאי לא. בחשבון אחרון - הרי זו רפורמה פוליטית ישובית לטובת שני הצדדים. זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות... אלא שלא עלה על דעתי כי ההעברה "אל מחוץ לארץ ישראל" פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי הם עתידים לעבור לסוריה ולעיראק".{{הערה|מתוך דברי ברל כצנלסון במועצת "איחוד [[ברית הפועלים העברית הסוציאליסטית פועלי ציון - צ"ס|פועלי ציון (צ.ס.)]] – התאחדות", 1937}}
[[משה שרת]] התייחס "לשאלת העברת האוכלוסין הערבים. אני רוצה לדחות את ההשוואה עם גרמניה. מה שגרמניה עושה ליהודים זוהי ממשלה שלוקחת אנשים וזורקת אותם החוצה, אינה דואגת מה יהיה להם, אינה מרשה להם לקחת את הונם איתם – העברה כזו לא תיתכן. עניין ההעברה כאן הוא פשוט מאוד[...] גם כשזה יהיה בכפייה, זה יהיה מתוך פיצויים בעד הנכסים שהם משאירים פה ומתוך דאגה למצבם במקום החדש".{{הערה|מתוך הרצאת מר [[משה שרתוק]] על היסודות המעשיים של הפוליטיקה הציונית. דברים שנאמרו במסיבה בביתו של ד"ר הלפרן בירושלים, 21/12/1937.{{ש}} (המסמך מובא בספרו של הרב ד"ר חיים סימונס, בעמ' 98: Chaim Simons, ''Herzl to Eden – A Historical Survey of Proposals to Transfer Arabs from Palestine 1895-1947''.}}
אולם בן-גוריון היה בספק אם בריטניה תעז לבצע את הגירוש, והדגיש כי ההצעה צריכה לבוא מהבריטים והם שצריכים לבצע אותה. ביולי 1937, כתב לבנו: "אנו לא יכולים ולא רשאים להציע דבר כזה, כי אף פעם לא רצינו לנשל ערבים, אבל מכיוון שאנגליה מוסרת חלק של הארץ אשר הובטח לנו למדינה ערבית - אין זה אלא יושר שהערבים במדינתנו יועברו לחלק הערבי".{{הערה|שם=ימי הכלניות 330-328}}
בשנת 1937 הקימה התנועה הציונית ועדה מיוחדת להכנת הטרנספר: ועדת הסוכנות להעברת אוכלוסין. בוועדה דיברו על הסבל שייגרם לתושבים שיאלצו לעקור מבתיהם, ועל השאלה אם יהיה זה טרנספר כפוי או "מרצון", כלומר בהסכם בין מדינות.{{הערה|שם=ימי הכלניות 330-328}}
בהנהלת [[הסוכנות היהודית]] דובר על הטרנספר ב-12 ביוני 1938. [[מנחם אוסישקין]] אמר שלהקים את המדינה היהודית עם אוכלוסייה שכמעט מחציתה הם ערבים ורוב היהודים מצטופפים בסביבת [[תל אביב]] פירושו "חורבן שלישי", עוד לפני שבניין המדינה יתחיל, ודיבר על העברת 60 אלף משפחות. [[ארתור רופין]] אמר: "אינני מאמין בהעברה של בודד. אני מאמין בהעברה של כפרים שלמים". אוסישקין אמר: "אני מוכן לבוא ולהגן לפני הקדוש ברוך הוא ולפני [[חבר הלאומים]] על הצד המוסרי שבדבר", ובן-גוריון הוסיף: "אינני רואה בזה שום דבר לא מוסרי".{{הערה|שם=ימי הכלניות 330-328}}
בפרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] התנהל הדיון על טרנספר גם על רקע העברה המונית של אוכלוסיות בשטחים שנכבשו על ידי הצבא הגרמני. [[זאב ז'בוטינסקי]] כתב: "העולם התרגל לרעיון של הגירות המוניות וכמעט שהחל לחבב אותו. [[היטלר]] - יהיה האיש הזה שנוא עלינו כמה שיהיה - הוסיף בזמן האחרון להוציא מוניטין בעולם לרעיון הזה". הרעיון הוסיף להלך בתנועה הציונית גם בשנות ה-40.{{הערה|שם=ימי הכלניות 330-328}}
לדעת ההיסטוריון [[תום שגב]], רעיון הטרנספר באידאולוגיה הציונית "בא בהמשך לעקרון ההפרדה בין היהודים לערבים", והוא "התחייב גם מסירובם של הערבים לאפשר לתנועה הציונית להקים בארץ ישראל מדינה שרוב תושביה יהודים וכן מהטרור הערבי".{{הערה|תום שגב, '''ימי הכלניות''', עמ' 331.}}
=== לאחר הקמת מדינת ישראל ===
ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20]], הציע [[מאיר כהנא]] לפתור את [[הסכסוך הישראלי-פלסטיני]] באמצעות גירוש תושביה הערביים של [[מדינת ישראל]] למדינות ערב; באומרו: "רק דרך אחת פתוחה לפנינו: העברה מיידית של הערבים מארץ-ישראל לארצותיהם. כי לגבי ערביי ארץ-ישראל ויהודיה יש רק פתרון אחד: הפרדה. היהודים בארצם, ואילו הערבים בארצותיהם. הפרדה. רק הפרדה".{{הערה|1=מאיר כהנא,'''לשכים בעיניכם''', עמ' ?{{ש}}[http://www.rabbikahane.org/ArticleView.aspx?id=604 הצעת אי אמון לממשלה בשל אי נכונותה לקבל את הרעיון של ההעברה (טרנספר) של הערבים מארץ ישראל], '''מעל בימת הכנסת''', 23.11.1987.}} ח"כ [[רחבעם זאבי]], שהסתייג מגירוש כפוי, תמך ב"טרנספר בהסכמה" של המועברים או של שליטי ישראל והפלסטינים או המדינות הערביות.{{הערה|[http://primage.tau.ac.il/libraries/brender/parties/1273008.pdf מצע מפלגת מולדת לכנסת ה-13''', עמ' 15]: "תנועת מולדת רואה ברעיון היפרדות העמים וביצוע הטרנספר פתרון אנושי וצודק לכל העמים ולמען עתידם. כתנאי לכל משא ומתן לשלום עם מדינה ערבית כלשהי תדרוש ישראל לקיים טרנספר בהסכמה לערבים מיש"ע, כלומר העברתם למדינות ערב". }} גרסאות שונות של תמיכה במדיניות טרנספר ניתן למצוא במצעה של סיעת [[האיחוד הלאומי]] וכן במצעיהן של תנועות שאינן מיוצגות בכנסת כמו [[חזית יהודית לאומית]] ו[[חרות - התנועה הלאומית]].
== ראו גם ==
* [[פליט]]
* [[הגירה]]
* [[גלות]]
*[[תוכנית האווקואציה]]
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=טרנספר}}
* {{הארץ|אדמיאל קוסמן|אוצר קטן {{!}} גירוש כואב, אבל מוצדק|1.1166220|11 במרץ 2011}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מדע המדינה]]
| |||