רודף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
איכן (שיחה | תרומות)
←‏גדרים: הוספה עיין סנהדרין עג ב
איכן (שיחה | תרומות)
הוספתי ותיקנתי. עיין בסוגיות בסנהדרין.
שורה 5:
|משנה תורה לרמב"ם={{רמב"ם||רוצח ושמירת נפש|א}}
}}
ב[[הלכה]], '''רודף''' הוא אדם המסכןשעושה מעשה שמפאת חומרתו והשלכותיו מותר למנוע מהרודף לעשות את המעשה גם במחיר הריגתו. להלכה יש דין רודף רק למי שמסכן את חיי חברו בשוגג או במזיד, בכוונהולמי ושלאשמנסה בכוונהלאנוס במקרים שחייבים על הביאה כרת או מיתת בית דין. המונח שאול מהמקרה הקלאסי, שבו אדם רודף אחרי רעהו במטרה לרצוח אותו. על פי ההלכה מותר לכל מי שנוכח בסיטואציה זו להציל את הנרדף אפילו על ידי הריגת הרודף, בהיעדר ברירה אחרת להצלת הנרדף. מטרת ההריגה איננה '''ענישה''' אלא '''מניעה''', ולכן רשאי כל אדם לפעול במסגרת דין רודף גם ללא הוראה מבית דין מוסמך, כשהנסיבות מחייבות זאת. דיני רודף נדונו ב[[תלמוד]] ב[[מסכת סנהדרין]] וב[[רמב"ם]] ב[[משנה תורה|הלכות רוצח ושמירת הנפש]] (פרק א') והעיקרון עליו הוהן מבוססות מקובל גם מחוץ למסגרת ההלכה.
 
==מקור==
שורה 21:
בתלמוד{{הערה|1={{בבלי|סנהדרין|עב|ב}}}} מובאת מחלוקת בין [[תנאים]] האם דין רודף תלוי בכוונת הרודף לרצוח, ואין לפגוע בו אלא אם כן היתרו בו. הכרעת [[אמוראים|האמורא]] [[רב הונא]] היא שגם בהיעדר כוונת זדון, כגון בילד קטן העושה פעולה שמסכנת אחרים, ניתן לפגוע ברודף בהיעדר ברירה אחרת. כך, למשל, [[עובר]] המסכן את חיי אמו, מוגדר כרודף, ולכן מותר להרגו כדי להציל את האם. הרמב"ם פסק בעקבות הכרעת רב הונא{{הערה|1={{רמב"ם||רוצח ושמירת נפש|א|ט}}}}. יישום מעשי אחר של שאלה זו נוצר בתקופת [[השואה]], כשלעיתים בכיו של תינוק היה עלול להסגיר את אלו שהסתתרו עמו.
 
==רודף בעבירות אחרות==
'''מניעת תקיפה מינית''' – הדין של רודף מורחב לא רק לסכנת נפשות אלא גם ל[[אונס]] במקרה של בעילה אסורה בכפייה, בכל מקרה בו העונש על הביאה הוא כרת או מיתת בית דין. דין זה נלמד מהפסוק ב[[מקרא]] "צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה", הא יש לה מושיע מושיעה בכל דבר שיכול להושיעה ואפילו בהריגת הרודף, ({{תנ"ך|דברים|כב|כז}}).
בגמרא ישנה מחלוקת לגבי מי שעומד לחלל שבת או לעבוד עבודה זרה האם ניתן להורגו על מנת למנוע ממנו לעבור את העבירה. להלכה נפסק שלא.
 
==נזקים ממוניים==