ויקיפדיה

אמנון כהן (מזרחן) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
מ בוט החלפות: \1עסק\2
מאין תקציר עריכה
שורה 6:
 
אמנון כהן עשה את חוק לימודיו מהתואר הראשון עד השלישי באוניברסיטה העברית. עשה תואר ראשון ב[[ערבית]], לימודי המזרח התיכון ו[[יחסים בינלאומיים]] במסגרת [[עתודה אקדמית|העתודה האקדמית]], תוך כדי לימודיו לימד [[ערבית]] בבית ספר ל[[מדע המדינה]] של [[משרד ראש הממשלה]] וב[[גימנסיה העברית בירושלים]]. בתואר השני וב[[דוקטורט]] התמחה בלימודי המזרח התיכון.
מנחיו של כהן לתואר השני והשלישי היה הפרופסורים [[אוריאל הד]] ו[[גבריאל בר]]. את עבודת ה[[מוסמך אוניברסיטה|מאסטר]] כתב על [[אחמד אל ג'זאר]], (מושל [[עכו]], שממקום מושבו בעכו שלט בארץ ישראל וב[[דרום לבנון]] בסוף [[המאה ה-18]], כש[[נפוליון]] צר על עכו, ג'זאר הצליח להביסו). נושא עבודת הדוקטורט שלו היה: "ארץ ישראל במאה השמונה עשרה: דפוסי השלטון והמינהל" והוא הגישה ב-1968. לצורכי עבודתו נסע ועיין בארכיונים ב[[טורקיה]], [[צרפת]] ו[[בריטניה]].
 
אחרי 1968 התבקש לחזור להתגייס ל[[צה"ל]] והיה עוזרם של שלושה [[שר הביטחון|שרי ביטחון]]: [[משה דיין]], [[שמעון פרס]] ו[[עזר ויצמן]] ויועצו של מושל [[יהודה ושומרון]] [[רפאל ורדי]]. עשה מספר קדנציות ב[[מפקדת יהודה ושומרון]] כיועץ לענייני ערבים, במסגרת תפקידו היה אחראי על הקשרים עם ההנהגה הפלסטינית בשטחים. שימש בתפקיד מ-1974 ועד 1977 השתחרר בדרגת [[אלוף משנה]].
שורה 12:
כהן היה ראש מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח בשנים 1981-1978 ובמסגרתו שימש כיו"ר ועדת המערכת של כתב העת "[[פעמים]]". כמו כן כיהן כראש המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה ב[[יד יצחק בן צבי]] בשנים 1988-1983. המכון עוסק ב[[היסטוריה של ארץ ישראל]] בכלל ושל היישוב היהודי בארץ בפרט, עם דגש מיוחד על [[ירושלים]]. במסגרת זאת היה העורך הראשי של [[כתב עת|כתב העת]] [[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]] ושימש כיו"ר ההוצאה לאור של יד בן-צבי, שמוציאה כעשרה כותרים בשנה.
 
במסגרת פעילויותיו באוניברסיטה העברית הקים כהן את מכון שאשא לסמינרים בינלאומיים בנושאי המזרח התיכון ועמד בראשו בשנים 1998-1990. המכון ערך סמינרים בנושאי המזרח התיכון ובנושא [[היסטוריה של עם ישראל|ההיסטוריה של עם ישראל]] עבור משתתפים מחו"ל. בשנים 2003-1998 היה ראש מכון טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית. זהו מכון מחקר שיוזם, מקדם ומממן מחקרים בתחומים שונים בעולם בעיקר בענייני המזרח התיכון, אך גם [[המזרח הרחוק|מזרח רחוק]], [[אפריקה]] ו[[אמריקה הלטינית]]. המכון מקיים סמינרים, פעילויות ציבוריות וימי עיון. במסגרת מכון טרומן יזם מחקרים משותפים עם חוקרים [[מצרים|מצריים]], [[פלסטינים]], ו[[ירדן|ירדניים]]. בשנת 2004 פרש מן האוניברסיטה העברית כפרופסור אמריטוס.
 
כהן שהה בשבתונים כפרופסור אורח ב[[אוניברסיטת יורק]] ב[[טורונטו]] שב[[קנדה]], ב[[אוניברסיטת פרינסטון]], היה עמית מחקר בכיר ב[[אוניברסיטת פנסילבניה]], ב[[אוניברסיטת אוקספורד]], ב[[סיינט אנטוני קולג']] שב[[אוניברסיטת אוקספורד]], ב[[המכון ללימודי היהדות ביארנטון|מכון ללימודי היהדות ביארנטון]] שב[[בריטניה]], וב[[לינקולן קולג']] שבאוניברסיטת אוקספורד.
שורה 25:
עיקר מחקריו של אמנון כהן נסובים על [[היסטוריה של האימפריה העות'מאנית|התקופה העות'מאנית]] ו[[טורקיה]]. מאז ראשית [[שנות השבעים]] מתמקד ב[[ירושלים]] בתקופה הזאת. מחקריו התחילו בעבודת ה[[דוקטורט]] שלו בה חקר את [[ארץ ישראל]] ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]], במידה רבה מחקריו סובבים סביב [[ארכיון|ארכיונים]]. כשעשה דוקטורט נסע לארכיונים של [[צרפת]] ו[[איסטנבול]]. תקופת מחקריו הראשונה עסקה בפרספקטיבה רחבה: במנהל, שלטון וכלכלה ובהמשך כשגילה את ארכיון בית הדין המוסלמי בתקופה העות'מאנית, חקר את החיים הפנימיים: כלכלה, חיי המשפט, ה[[מיעוטים]], תוך התמקדות ב[[יהודים]].
 
בשנים האחרונות, בד בבד עם המשך מחקריו בתולדות א"י העות'מאנית, פנה לחקור את ההתרחשויות וההתפתחויות בעיראק של ימינו. הוא הקים קבוצת מחקר במסגרת מכון טרומן של האוניברסיטה העברית בנושא זה, שבה השתתפו חוקרים בכירים מאוניברסיטאות ומוסדות מחקר אחרים בישראל ובחו"ל. הקבוצה המשיכה בפעילותה המחקרית גם לאחר יציאתו לגמלאות, זימנה חוקרים בינלאומיים וקיימה כנסים ציבוריים בינלאומיים, ופרי מחקריה יצא לאור בספר,
{{הערה|1=
(2011 ,A. Cohen & N. Efrati, '''Post-Saddam Iraq - New Realities, Old Identities, Changing Patterns''' (Sussex Academic Press
שורה 37:
 
====יהודי ירושלים ב[[המאה ה-16|מאה השש-עשרה]]: לפי תעודות טורקיות של בית הדין ה[[שריעה|שרעי]]====
ספרו זה של כהן ראה אור בהוצאת [[יד יצחק בן צבי]] בשנת 1976 הוא כולל תיעתוק באותיות ערביות ותרגום לעברית של 25 תעודות מקוריות מארכיון בית הדין העות‘מאני בענייני היהודים בירושלים באותה מאה.
 
====אוכלוסייה והכנסות בערי ארץ ישראל במאה ה-16====
ספר זה (Population and revenue in the Towns of Palestine in the sixteenth century) כתב אמנון כהן ביחד עם פרופסור [[ברנרד לואיס]] והוא ראה אור ב-1978 בהוצאת [[אוניברסיטת פרינסטון]]. הם השתמשו לצורך ספרם ב[[מפקד אוכלוסין|מפקדי האוכלוסין]] שערכו העות'מאנים בפרובינציות השונות אותן כבשו. כהן ולואיס בדקו את מפקדי שש הערים העיקריות של ארץ ישראל: [[ירושלים]], [[חברון]], [[שכם]], [[עזה]], [[רמלה]] ו[[צפת]]. מפקדים אלה נערכו כל 10-15 שנה והיה ניתן להבין מתוכם את המפה ה[[דמוגרפיה|דמוגרפית]]. ניתן היה לראות לא רק תמונה סטאטית, אלא תמונה דינאמית, כיצד גדלה או קטנה האוכלוסייה בארץ ישראל.
 
====מפלגות בגדה המערבית בתקופת השלטון הירדני [[1967]]-[[1948]]====
שורה 51:
 
====מצרים וארץ-ישראל: אלף שנות קשרים ([[1948]]-[[868]])====
ספרו זה ((Egypt and Palestine: A Millennium of Association (868-1948) אותו ערך כהן ביחד עם פרופסור [[גבריאל בר]] ראה אור ב-1984 והוא תוצאה של ועידה שנערכה בנושא בעקבות [[הסכם השלום בין ישראל למצרים]]. הספר סוקר אלף שנות היסטוריה ביחסים הדדיים בין מצרים לארץ ישראל. בספר מופיע מאמר פרי עטו של כהן על הקשרים בין יהודי ירושלים ו[[יהדות מצרים|קהיר]].
 
====ירושלים: מחקרים בהיסטוריה של העיר====
ספר זה القدس دراسات في تاريخ المدينة אותו ערך אמנון כהן הינוהוא אסופת מאמרים שהתפרסמו במקור ב[[יד יצחק בן צבי]], על שלבים שונים של ה[[היסטוריה של ירושלים]] והוא ראה אור בשנת 1990. המאמרים תורגמו לשפה ה[[ערבית]] ועליהם נוספו כמה מאמרים שמקורם בערבית. המאמרים מתחילים ב[[העת העתיקה|תקופה העתיקה]] ומגיעים ל[[העת החדשה|עת החדשה]]. בין הכותבים: [[שלמה דב גויטיין]], [[יהושע פראוור]], [[יהושע בן-אריה]], [[אפרים אלימלך אורבך]], [[דוד קרויאנקר]].
 
====חיי הכלכלה בירושלים העות'מאנית====
ספרו זה של כהן Economic Life in Ottoman Jerusalem, ראה אור בשנת 1989 בהוצאת [[אוניברסיטת קיימברידג']]. ספר זה מרבה לעסוק בתעשיית ה[[סבון]] בירושלים, דבר שלא היה ידוע קודם לכן (ידוע שהייתה תעשיית סבון ב[[שכם]], אך לא היה ידוע שהתקיימה כזו גם בירושלים). הסבון נועד לא רק לשימוש, כי אם גם למסחר ולייצוא ממצרים ועד [[תימן]]. כהן השתמש לצורכי מחקרו בארכיונים שונים ביניהם ארכיון לשכת המסחר של [[מרסיי]]. מקשרי ארץ ישראל עם [[אירופה]] ניתן היה להסיק על הנעשה בארץ ישראל. התקיים יצוא גדול מאוד של [[כותנה]] מארץ ישראל (כמו גם מיתר החלק המזרחי של [[הים התיכון]] כגון [[לבנון]] ומאזור [[איזמיר]]) לצרפת בפרט ולאירופה בכלל ב[[המאה ה-17|מאות ה-17]] ו[[המאה ה-18|ה-18]]. יצוא זה שימש את תעשיית ה[[בד]]ים והסרטים באירופה.
 
====יהודים בבית המשפט המוסלמי – חברה, כלכלה וארגון קהילתי בירושלים העות'מאנית====
בית הדין המוסלמי בירושלים היה בית הדין היחידי בעיר ומכאן חשיבותו. עד היום נשתמרו כל הפרוטוקולים שלו והם אסופים בלמעלה מ-400 כרכים, כתובים ב[[ערבית]] וב[[טורקית]] ומתארים 400 שנים של [[ירושלים בתקופה העות'מאנית|שלטון הטורקים בירושלים]], מ-[[1516]]/[[1517]] עד [[1917]]. כהן קיבל אישור מ[[השושלת ההאשמית|בית המלוכה הירדני]], שבית הדין פעל בחסותו{{דרושה הבהרה|הוא לא פעל בתקופה העותמונית בחסותה, אולי הם ראו עצמם היורשים ואולי הפרוטוקולים בחזקתם?}}, לקבל לידיו את תיקי בית הדין. עד כה כתב כהן (ביחד עם אלישבע סימון-פיקאלי, עובדיה סלאמה וד“ר אייל ג‘יניאו) ארבעה כרכים, על [[המאה ה-16]] (1993), [[המאה ה-18]] (1996) ו[[המאה ה-19]] (2003) והכרך האחרון על [[המאה ה-17]] יצא לאור לאחרונה (2010), בשני חלקים. כל כרך סוקר מאה שנים.
 
כל כרך נחלק ל-4-5 חלקים, שעוסקים במכלולים הבאים: הקהילה ככלל: הנהגה, ארגון, מוסדות; היהודי והעולם הסובב אותו; פעילות כלכלית (מקצועות, עסקאות, נכסים, חובות, [[הקדש ציבורי|הקדשים]]); מעמד משפטי (אישה, משפחה, זרים).
שורה 73:
}}
שעוסקים ב[[הקדש ציבורי|הקדשים]], שהם מוסד משפטי מוסלמי המכונה [[וקף]]. (אדם לוקח נכס השייך לו ומקדיש אותו באקט חד פעמי וסופי, שאין ממנו חזרה לאלוהים. זוהי הקדשה שנועדה למטרות ציבוריות או משפחתיות, והיא נשארת ללא שינוי גם לאחר לכתו). כך האדם יכול לשמור על נכסים, ראשית שלא יתחלקו לחלקים קטנים כתוצאה מירושה ושנית שיתמכו דתית במוסדות ציבור: אצל ה[[מוסלמים]] ב[[מסגד]], אצל ה[[יהודים]] ב[[בית כנסת]]. ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] תועדו כ-220 הקדשים של יהודים ויהודיות בלבד. למשל הקדש לטובת יהודי [[וילנא]], או הקדש לטובת ה[[יהדות גאורגיה|גאורגים]].
במסגרת פרק ההקדשים מתוארת ראשיתה של שכונת [[ימין משה]]. מובאת תעודת הקניה ומתואר כיצד [[משה מונטיפיורי]] קנה את האדמה באמצע המאה ה-19, מובאת תעודת ההקמה של [[משכנות שאננים]] שמשה מונטיפיורי. הקים. אחר כך מובאת תעודת הניהול של ימין משה לאחר מותו. מתואר בניין ארוך וחומה מסביבו לצורכי ביטחון ומונטיפיורי או אנשים מטעמו היה אמור לקבוע מי יגור שם. מוזכרים פולשים יהודים בלתי חוקיים שפלשו לשם ומנהלי ההקדש סילקו אותם.
מצוינים ויכוחים בקשר לבתי הקברות של היהודים מהמאה ה-16. היהודים חכרו קרקע תמורת תשלום ומפעם בפעם השלטונות רצו עוד כסף, תשלומים, מתוארים גבולות [[בית הקברות בהר הזיתים]] ומוזכר צו מה[[סולטאן]] שאוסר לגרש את היהודים.
 
====ה[[גילדה|גילדות]] בירושלים העות'מאנית====
זהו סיכומו של מחקר רב-שנים בנושא שכמעט לא נזכר בספרות הקיימת, The Guilds of Ottoman Jerusalem, שראה אור בשנת 2001 באנגלית ובטורקית. הספר מבוסס על מקורות שונים, אך בעיקר על בית הדין המוסלמי, מכיוון שהגילדות באו להתדיין בפני ה[[קאדי]]. ה[[גילדה|גילדות]] היו כלליות, אך היו גם בעלי מלאכה יהודים. כהן הציג תמונה של גילדות במשך 300 שנה. הספר מגלה שהייתה מערכת שלמה של גילדות שאירגנה את חיי הקהילה בירושלים, כמו שהיה בערים עות'מאניות אחרות ב[[איסטנבול]] וב[[בורסה (עיר)|בורסה]] בטורקיה, כמו גם ב[[דמשק]] וב[[קהיר]], שהיו ערים גדולות. ירושלים קטנה מהללו, אך חשיבותה הדתית רבה. הגילדות מנו בעלי מקצועות שונים כמו חייטים, [[קצב (מקצוע)|קצבים]] ורופאים.
 
אחד הדברים שעולים מהממצאים בספר הוא הרגלי שתיית ה[[קפה]] ופעילותם של [[בית קפה|בתי הקפה]] בירושלים. ידוע במחקר ששתיית הקפה מתחילה ב[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]] ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], אך לא ידעו כיצד בתי הקפה בירושלים פעלו. נוצרה גילדה של בתי קפה, שמנו כחמישה עד שמונה בתי קפה במאה ה-16 בירושלים. מצד אחד הציבור רצה קפה. מצד שני היו אנשי דת מוסלמים שאמרו שאם אנשים ישתו קפה, הם לא יתפללו והייתה על כך התדיינות בבתי דין, סגרו בתי קפה ופתחו אותם מחדש.
 
===מחקרו האחרון (2009)===
כהן כתב מאמר העוסק ב[[הר הבית]] ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופת השלטון העות'מאני]] [[1917]]-[[1517]]. המאמר מתאר את המדיניות העות'מאנית כלפי הר הבית. המאמר מתמקד בחשיבות שהעות'מאנים יחסו להר הבית כאתר דתי מוסלמי ולכן לא רק בתקופת הזוהר, אלא גם בתקופת הירידה של האימפריה המשיכו לטפח אותו ולשלוח כספים לפרנסתם של כלי הקודש המוסלמים. הם דאגו לשלוח כספים לתקן את המבנים השונים: [[מסגד אל-אקצה]] ו[[כיפת הסלע]]. הדבר נמשך עד אמצע [[המאה ה-19]] כשהאימפריה הייתה בירידה. המאמר ראה אור בספר העוסק בהיסטוריה של שלוש הדתות בהר הבית בעריכתם של פרופסור [[בנימין זאב קדר]] ופרופסור [[אולג גרבר]] מ[[אוניברסיטת פרינסטון]].
{{הערה|1=
1516-1917Haram-i Şerif -The Temple Mount under Ottoman Rule " in"
'''Where Heaven and Earth Meet: Jerusalem's Sacred Esplanade''', edited by Oleg Grabar & Benjamin Z. Kedar. Jerusalem, Israel and Austin, Texas: Yad Ben-Zvi Press and The University of Texas Press, 2009, pp. 210- 230
}}
 
שורה 120:
* '''Israel, the Middle East and Islam : weighing the risks and prospects''' / Oded Eran and Amnon Cohen, editors; Jerusalem : Harry S. Truman Research Institute for the Advancement of Peace, Hebrew University of Jerusalem, 2003.
</div>
* '''יהודים בבית המשפט המוסלמי :חברה, כלכלה וארגון קהילתי בירושלים העות'מאנית : המאה השבע עשרה''' /אמנון כהן, אלישבע בן שמעון-פיקאלי, 2 כרכים יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2010.
<div style="direction: ltr;">
* Amnon Cohen, Studies on Ottoman Palestine. Ashgate/Variorum,Farnham, Surrey, 2011
</div>
 
==מאמרים נבחרים בעברית==
* "קפה ובתי קפה בירושלים" '''בעיונים בתולדות עמי האסלאם, יום עיון לציון מלאות שנה לפטירתו של [[דוד איילון]]''' ([[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]], ירושלים, תשס"ז), ע"מ 113-103.
* "גילדות בירושלים העות'מאנית" [[יהושע בן-אריה]] ו[[אלחנן ריינר]] (עורכים) '''וזאת ליהודה, מחקרים בתולדות ארץ-ישראל ויישובה מוגשים ל[[יהודה בן פורת]]''' ([[יד יצחק בן צבי]], ירושלים, 2003), ע"ע 423-427.
* "גלגולו של הקדש" ב[[מינה רוזן]] (עורכת), '''ימי הסהר, פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית''' (אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ו 1996), ע"ע 393-390.
* "ביצורה של ירושלים העות'מאנית – המימד האירופי" ב'''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]''', 63 (ירושלים, תשנ"ב), ע"ע 64-52.
* "מפעלו של סולימאן המפואר בירושלים" ב'''קתדרה''', 57 (ירושלים, תשנ"א), ע"ע 51-31.
* "בית מלאכה לייצור סבון בירושלים העות'מאנית" ב'''קתדרה''', 52 (ירושלים, תשמ"ט), ע"ע 124-120.
* "האומנם נבנו חומות ירושלים על ידי אברהם קאסטרו?" ב'''[[ציון (כתב עת)|ציון]], רבעון לחקר תולדות ישראל''', שנה מ"ז, חוברת ד' (ירושלים, תשמ"ב), ע"ע 418-407.
* "ארכיונים טורקיים וערביים כמקור לתולדות יהודי ארץ-ישראל בתקופה העות'מאנית" בי. ברנאי ואחרים (עורכים), '''מקדם ומים, מחקרים ביהדות ארצות האסלאם''', (חיפה, תשמ"א), ע"ע 48-39.
שורה 160:
* [http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/PrasIsrael/Tashsaz/AmnonCohen/nmk.htm נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל לאמנון כהן, באתר פרס ישראל]
* אמנון כהן, [http://toldot.cet.ac.il/movie7.aspx יהודי ירושלים תחת השלטון העות'מאני: האם אכן היו מיעוט מדוכא?], הרצאה מצולמת, "תולדוט, אתר ההיסטוריה", 2 בדצמבר 2007
* אמנון כהן, [http://www.youtube.com/watch?v=f74eUZcrQK4&feature=relmfu יהודי ירושלים תחת השלטון העות'מאני], הרצאה מצולמת, אתר האוניברסיטה העברית ביו טיוב, 9 באוגוסט 2009
* אמנון כהן, [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1100609 צורפים יהודים בירושלים בראשית התקופה העות'מאנית], פעמים 11, תשמ"ב 1982, עמ' 50-46.
* [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000920 עדות מפי עובדיה ידידיה אשר עלה לארץ-ישראל בשנת 1919, הקדמה והערות לעדות - אמנון כהן], פעמים, 5, תש"ם 1980, עמ' 93-87.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אמנון_כהן_(מזרחן)"