פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
clean up באמצעות AWB
| מנדטים8 = 6
| מנדטים8 לפני = 5
| מספר הקולות8 = 147,091
 
<!--המפלגה ה-9-->
===המאבק על ראשות מפלגת העבודה ופירוק ממשלת האחדות===
 
לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, עלתה במפלגת העבודה שאלת ההישארות בממשלה בשיא חריפותה. חלק גדול מחברי סיעת המפלגה בכנסת צידד ביציאה מהקואליציה בטענה כי מפלגת העבודה נכנסה לתוכה רק על-מנת לאפשר לשרון לבצע את תוכנית ההתנתקות ותו לא. מאידך גיסא, חברים אחרים, ובעיקר [[שמעון פרס]], טענו כי אין צורך לפרק את הקואליציה ליכוד-עבודה.
 
במקביל לכך, הגיע תאריך בחירתו של יושב-ראש המפלגה. לאחר ש[[אהוד ברק]] פרש מההתמודדות, התחרו על התפקיד ארבעה אישים - [[שמעון פרס]], היו"ר הזמני של המפלגה, [[עמיר פרץ]], [[בנימין בן-אליעזר]] ו[[מתן וילנאי]]. ימים מספר לפני מועד הבחירות שיכנע שמעון פרס את מתן וילנאי לפרוש מההתמודדות בהבטיחו לו את תפקיד שר הביטחון אם וכאשר הוא יהיה ראש הממשלה, וכך נשארו רק שלושה מועמדים על תפקיד יו"ר המפלגה. ב[[נובמבר]] [[2005]] נערכו הבחירות, בהן ניצח יו"ר ההסתדרות לשעבר, [[עמיר פרץ]], את [[שמעון פרס]] - זאת בניגוד לסקרים, אשר ניבאו את ניצחונו של פרס. פרץ, אשר היה בין המצדדים ביציאה מיידית מהקואליציה ובין המתנגדים החריפים ביותר למדיניות הכלכלית ה[[ליברליזם|ליברלית]] של הממשלה, שהותוותה בידי [[בנימין נתניהו]], העביר במרכז מפלגת העבודה החלטה על יציאת המפלגה מהקואליציה וב-[[21 בנובמבר]] [[2005]] מסר לראש-הממשלה אריאל שרון את מכתבי ההתפטרות של שרי מפלגת העבודה. ממשלת האחדות נפלה.
=== ניצחון החמאס בבחירות לרשות הפלסטינית ===
 
ב-[[25 בינואר]] [[2006]], לאחר שנדחו מספר פעמים, נערכו בחירות ל[[המועצה המחוקקת הפלסטינית|מועצה המחוקקת הפלסטינית]]. הסוקרים הפלסטינים ושרות המודיעין הישראלי צפו ניצחון דחוק ל[[פת"ח]] של [[אבו מאזן]] על פני "רשימת הרפורמה והשינוי" של תנועת ה[[חמאס]] בראשות [[איסמעיל הנייה]] וסגנו [[מוחמד אבו טיר]]. ההערכות בעיתונות הישראלית והפלסטינית היו שממשלת ישראל מסייעת לפת"ח בבחירות, כדי למנוע את עליית החמאס. אף על פי כן, תנועת החמאס הפתיעה וזכתה ברוב גדול (75 מושבים בפרלמנט לעומת 43 של הפת"ח) בבחירות דמוקרטיות שקטות שפוקחו על ידי נציגות בינלאומית. בין הסיבות לעליית החמאס ניתן למנות את ה[[שחיתות]] וה[[אנרכיה]] ברשות שמזוהה עם בכירי תנועת הפת"ח, אי האפקטיביות של מדיניות אבו מאזן כלפי [[גדר ההפרדה]], המחסומים ונוכחות צה"ל בשטחים, תפישת הציבור הפלסטיני לגבי תרומת המאבק המזוין של החמאס ל[[תוכנית ההתנתקות|מהלך ההתנתקות]] ותמיכת הציבור הפלסטיני בהמשך ה[[טרור]] והמאבק להשמדת ישראל. התוצאות הובילו להתפטרות מיידית של ראש הממשלה הפלסטיני אבו עלא ושל שריו.
 
ניצחון חמאס יצר מבוכה רבה ב[[ישראל]] ובעולם. לאחר הבחירות, שרי מפלגת השלטון "[[קדימה]]" הונחו על ידי ראש הממשלה בפועל, [[אהוד אולמרט]], שלא לשוחח בתקשורת בנושא ניצחון החמאס עד אשר תקבע עמדה רשמית של הממשלה בהתייעצות חירום. התבטאויות שונות בארץ ובעולם, ובהן של [[משה קצב]], נשיא מדינת ישראל, העניקו לגיטימציה לחמאס בתנאי שתזנח את קריאתה להשמדת ישראל. מולם, דווקא בשמאל הישראלי, נשמעו קולות להחרים את התנועה, מצד מפלגת [[מרצ-יחד]] בהנהגת [[יוסי ביילין]] ומצד [[עמיר פרץ]], מנהיג מפלגת העבודה. בימין הישראלי קראו לממשלה להילחם עד חורמה בחמאס ולסרב להכיר בו, [[אפי איתם]] אף קרא "להפוך את רשימת החמאס הנבחרת לרשימת [[סיכול ממוקד|חיסול]] של [[צה"ל]]". ב[[האיחוד הלאומי|איחוד הלאומי]] וב[[הליכוד|ליכוד]] האשימו את "קדימה", שרון ואולמרט בעליית החמאס{{הערה|{{nrg|אבישי זהר, מיה בנגל, גיל חורב ואיתמר ענברי|נתניהו: "קמה מדינת חמאסטן"|039/671|26 בינואר 2006|1|1}}}}{{הערה|{{ynet|שני מזרחי, רוני סופר ואילן מרסיאנו|קצב: "נדבר עם החמאס אם יכירו בישראל"|3207047|26 בינואר 2006}}}}{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי ואילן מרסיאנו|הליכוד: בקדימה מקימים מדינת טרור|3206723|26 בינואר 2006}}}}. בסופו של דבר, [[אהוד אולמרט]] הודיע ש"רשות פלסטינית בהנהגת החמאס איננה פרטנר" והצהיר שעמדתה הרשמית של [[מדינת ישראל]] היא ש"אם תקום ממשלה בהשתתפות או בהנהגת החמאס, תהפוך הרשות הפלסטינית לרשות טרור, ונתייחס אליה ככזו. העולם וישראל יתעלמו ממנה ויהפכו אותה ללא רלוונטית"{{הערה|{{nrg|אילאיל שחר|אולמרט: רשות עם חמאס היא לא פרטנר|039/720|26 בינואר 2006|1|1}}}}.
|חדש
|-
|[[גיל - גמלאי ישראל לכנסת|גיל - גמלאי ישראל לכנסת]]
| style="background:#45884A;" |
|זך