הבדלים בין גרסאות בדף "משה שטיינשניידר"

מ
נולד בעיירה [[פרוסניץ]] שב[[מורביה]] וקיבל השכלה תורנית וכללית כאחד. את לימודיו המשיך ב[[ניקלשבורג]], ב[[פראג]] וב[[וינה|ווינה]]. בווינה למד מדעי המזרח, ספרות עברית, שפות שמיות ([[עברית]], [[ערבית]] ו[[סורית]]) וביבליוגרפיה, על אף הגבלות שהוטלו על לימודיו ומחקריו בשל יהדותו. הוא הצטרף לאגודה קדם-ציונית, אך פרש ממנה לאחר מספר שנים כשהגיע למסקנה שהרעיון בלתי-אפשרי ליישום.{{הבהרה|בשנות ה-1830?}} אחרי מעבר ב[[לייפציג]] ושוב בפראג הגיע לבסוף ב-[[1845]] ל[[ברלין]], ובה נשאר עד פטירתו. שם הכיר את [[צונץ]], [[אברהם גייגר]] ושאר חוקרי [[חכמת ישראל]].
 
כסטודנט השתתף באירועי [[מהפכת 1848]], ובאותה שנה קיבל אזרחות [[פרוסיה|פרוסית]]. הואבאותה שנה גם נשא אישהלאישה את אוגוסטה לבית אוורבך, והתפרנס בתחילה כ[[מורה פרטי]] וכדרשן, וכן השתתף בחיבור ובתרגום [[ספר לימוד|ספרי לימוד]] לילדים יהודים. ב-[[1850]] קיבל תואר [[דוקטור]] מ[[אוניברסיטת לייפציג]], וב-[[1859]] התמנה מרצה בבית המדרש ע"ש [[פייטל היינה אפריים]] בברלין, שבו למדו יהודים ונוצרים מדעי היהדות שלא לשם קבלת תואר. מ-[[1860]] עד [[1869]] היה נציג הקהילה היהודית לענייני [[שבועת היהודים]] (more judaico), והביע את התנגדותו לטקס זה. ב-[[1869]] התמנה למנהל בית ספר יהודי לנערות בברלין, משרה שהחזיק בה כעשרים שנה, ובאותה שנה קיבל גם משרת ספרן ב[[ספריית המדינה בברלין|ספרייה המלכותית בברלין]]. הוא דחה הצעה ללמד ב[[בית הספר הגבוה למדעי היהדות]] בברלין.
בין תלמידיו היו [[יצחק יהודה גולדציהר]], [[שניאור זלמן שכטר]], [[חיים ברודי]], [[יהודה ליב מאגנס]], [[אלכסנדר מרקס]], [[ג'ורג' קוהוט]], [[גוטהולד וייל]], [[ארתור בירם]] ואחרים.
שטיינשניידר נישא ב-1848 לאוגוסטה לבית אוורבך.
נכדו, גוסטב שטיינשניידר, היה פילוסוף ועלה לארץ ישראל.
 
137

עריכות