אינטגרציה רציפה – הבדלי גרסאות

ב[[הנדסת תוכנה]], '''Continuous integration''' ([[ראשי תיבות]]: '''CI'''; ב[[עברית]]: '''אינטגרציה רציפה''') היא שיטת עבודה שבמסגרתה כל סביבות הפיתוח עוברות מיזוג עם מוקד מרכזי משותף (ב[[אנגלית]]: repository או mainline) כמה פעמים ביום במסגרת של [[ניהול גרסאות]]. שיטת עבודה זו התגבשה לראשונה כחלק ממתודולוגית [[Extreme Programming]]. המטרה הראשית של CI היא למנוע תקלות [[שילוב מערכות|אינטגרציה]], המכונות לעיתים "integration hell" ("גיהנום האינטגרציה"; על משקל [[תקלת תוכנה]] ידועה אחרת בשם [[DLL hell]]).

 

 

במקור CI יועדה לשימוש בשילוב עם [[בדיקות יחידה]] [[בדיקת אוטומציה|אוטומטיות]] אשר נכתבות כחלק מ[[פיתוח מונחה-בדיקות]]. תחילה הרעיון היה להריץ בדיקות יחידה כדי לוודא שכולן עברו בהצלחה לפני הגשת הקוד החדש למוקד המרכזי (ביצוע commit ל-repository). פיתוחים מאוחרים יותר של השיטה הכניסו שימוש ב[[שרת]]י [[בניית תוכנה|בנייה]] (build servers) אשר מריצים אוטומטית בדיקות יחידה מעת לעת או אפילו לאחר כל commit, ומדווחים על תוצאות הבדיקות ל[[מתכנת|מפתחים]]. השימוש בשרתי בנייה (אשר לא בהכרח מריצים בדיקות יחידה) היה בשימוש גם על ידי צוותי פיתוח שאינם עובדים בשיטת ה-extreme programming. כעת הרבה ארגונים אימצו את שיטת ה-CI מבלי לאמץ את כל יתר השיטות של XP.