לזר קגנוביץ' – הבדלי גרסאות

קגנוביץ' נולד ב-[[1893]] להורים יהודיים בכפר קאבאני, ליד [[רדומישל]] במחוז [[קייב]], בשטחי [[האימפריה הרוסית]]. במרבית חייו הוא היה [[אתאיסט]], מעולם לא קיבל השכלה פורמלית ובתחילת דרכו עבד כ[[סנדלר]]. הצטרף ל[[המפלגה הבולשביקית|מפלגה הבולשביקית]] ב-[[1911]] בעקבות אחיו שהיה כבר חבר מפלגה. ב-[[1915]] נעצר ונשלח חזרה לקאבאני. במאי [[1917]] הוא נהיה למנהיג של מיליציה בולשביקית ב[[סרטוב]]. ב[[אוגוסט]] [[1917]] תפס את מנהיגות ועידת הפולסקי של המפלגה הבולשביקית ב[[בלארוס]]. ב[[מהפכת אוקטובר]] הוא עמד בראש ההפיכה ב[[הומל]]. בין [[1925]] ל-[[1928]] ובין מרץ לדצמבר [[1947]] שימש בתפקיד [[המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית]] של [[אוקראינה]]. ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]], במשותף עם [[ויאצ'סלב מולוטוב]], לקח חלק ב[[תוכנית החומש (ברית המועצות)|תוכנית החומש]] הסובייטית וה[[קולקטיביזציה]], שהביאו לרעב הגדול ([[הולודומור]]) ולמותם מרעב של מיליוני [[אוקראינים]]. בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] היה בין חברי הקבינט הסובייטי שחתמו על ההוראות ל[[טבח יער קאטין]].

קגנוביץ' נחשב בצמרת הסובייטית כמארגן מעולה ובתחום זה מילא תפקידים רבים. בשנים 1944-1935 הוא היה הקומיסר העממי ל[[תחבורה]] ובו-זמנית, בשנים 1937 - 1942 הוא מילא תפקידים נוספים, ביניהם קומיסרהקומיסר העממי ל[[תעשייה]] הכבדה, לתעשיית הדלק ועוד.

עם [[מבצע ברברוסה|המתקפה הגרמנית]], מערכת הרכבות הסובייטית הייתה צריכה לספק רבבות קרונות וקטרים לפינוי מפעלי התעשייה ומיליוני עובדיהם על משפחותיהם, זאת במקביל לצורכי הצבא ותיקון המסילות והגשרים שנפגעו קשות מהתקפות [[הלופטוואפה|חיל האוויר הגרמני]]. במציאות זו, בעיקר במחצית השנה הראשונה למלחמה, ולמרות המחסור בקרונות וקטרים, הקומיסריאט לתחבורה בראשתו של קגנוביץ' עמד במשימה.

אחד הגורמים המרכזיים בעמידת הצבא האדום מול כוחות גרמניה הנאצית, הייתה ההצלחה בפינוי התעשייה הצבאית מהשטחים שצבא גרמניה כבש עד שלהי 1941. כ-80 אחוז מתעשייה זו הייתה ממוקמת בשטחי ברית המועצות אותם כבשה גרמניה וחלקה הגדול פונה. האיש המרכזי שהיה אחראי להצלחה זו היה הקומיסר העממי לתחבורה ברוסיה לזר קגנוביץ'.

קגנוביץ' היה חבר הפוליטביורו היהודי שמילא את התפקידים הבכירים ביותר בעת שלטונו של סטלין.

בשנת 1949 עבר גל אנטישמיות נגד היהודים בברית המועצות, הנקוו"ד החל לרדוף פעילים יהודיים בכל הדרגים. גם קגנוביץ' לא ניצל מגל זה, אבל עדיין היה חבר בפוליטביורו הסובייטי. הנקו"ד שקל לחקור את קגנוביץ', אבל סטלין סירב לכך.

לאחר מותו של סטלין היה חבר הקבוצה שעמדה בראשות המפלגה הקומוניסטית, אך כשנבחר חרושצ'וב למזכיר הכללי, בשנת 1957, הודח לזרוביץקגנוביץ' והואשם בחברות בקבוצה אנטי-מפלגתית.

לזרוביץקגנוביץ' מת בגיל 97, זמן קצר לפני [[התפרקות ברית המועצות]] בשנת 1991.

בשנת 1987 יצא בארצות הברית ספר של הסופר סטיוארט קהן, שטען שהוא אחיינו של קגנוביץ' וראיין אותו מספר פעמים. סטיוארט קהן האשים את לזר ברעב באוקראינה, בשותפתו לרצח ראשי הצבא והמפלגה ב-1937 ובתכנון הפתרון הסופי ליהודים ו[[משפט הרופאים]]. בני משפחת קגנוביץ' כפרו בכל האישומים וטענו שקהן אינו קשור למשפחתם ומעולם לא ראיין את לזר.