רקונקיסטה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים: לערך החדש קרב קובאדונגה
מ ←‏אידאולוגיה ומניעים: קישורים פנימיים
שורה 13:
הרקונקיסטה היא אמנם כותרת לתקופה אחת מסוימת, אך היא אינה מתארת תופעה אחידה מבחינת האידאולוגיות, המניעים והמטרות שמקופלות תחת הביטוי. גישות שונות נעות בין ההנחה שהרקונקיסטה כרעיון הכיבוש מחדש הייתה קיימת כאירוע אחד ואחיד שהתמשך על פני המאות, לבין הנחה הרואה בה רעיון בסיסי שעלה במאה השמינית ושפותח והונע לכיוונים שונים עם תנועת הדורות והשינויים החברתיים והמבניים בחצי האי האיברי. המניעים המרכזיים נעים על הציר שבין אידאולוגיה דתית טהורה לבין תפיסת שייכות טריטוריאלית.{{הערה|שם, עמ' 3.}}
 
המניע הטריטוריאלי מתבסס על תחושת הזדהות והמשכיות לממלכה הנוצרית הוויזיגותית הקדומה, מה שיוצר תפיסה הרואה בכל [[חצי האי האיברי]] שטח השייך לנוצרים. הכרזת השייכות היא על ה[[דיוקסיה]] באזור זה, כלומר כל שטחי חצי האי ואפילו אזורים מסוימים בצפון אפריקה. את ביסוס הקשר שבין הממלכה הוויזיגותית לנוצרים הנלחמים במוסלמים ניתן לראות בהפיכתו של מלך אסטוריאס, פילאיו (719–737 pelayo) לסמל בעבור נוצרים רבים בספרד. פילאיו נחשב לאחיין רחוק של רודריגו, המלך האחרון של הממלכה הוויזיגותית, והוא זה שנחל את הניצחון המשמעותי הראשון על המוסלמים על ידי [[קרב קובאדונגה|כיבוש העיר קובדונגה]] בשנת 722.{{הערה|שם, עמ' 4-5.}}
 
את היעדרותו של המניע הדתי המובהק ושל רעיון מלחמת הקודש, ניתן למצוא ב[[כרוניקה|כרוניקות]] שמוצאן במאה ה-8. בכרוניקות הללו לא מוזכרים המוסלמים כאויב ואין ביטוי לרעיון של רקונקיסטה, כיבוש מחדש, כאקט דתי או מעשה מידי נצרך.{{הערה|ברקאי, רון. דימוי עצמי ודימוי אויב אצל הנוצרים ואצל מוסלמים בחצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה (מאות ח'-י"ג). חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית. תשל"ט, עמ' 31. }} לעומת זאת, בכרוניקות של המאה התשיעית (כגון הכרוניקה של המלך אלפונסו השלישי 866–911) ניתן כבר למצוא יסודות למוטיבים דתיים בתוך תפיסת הרקונקיסטה – מה שיתעצב כאידאולוגיה של ממש רק בסוף המאה האחת-עשרה עם גיבוש קונספט [[מסעות הצלב]].{{הערה|שם, עמ' 58.}}