גיד הנשה – הבדלי גרסאות

{{סוגיה

|משנה= חולין פרק שביעי - גיד הנשה

|תלמוד בבלי= דף פ"ט ע"ב - דף ק"ג ע"ב

|תלמוד ירושלמי=

|ספרות הלכתית נוספת=

}}

'''גיד הַנָּשֶׁה''' הוא [[גיד]] על כף הירך האחורית של חיה או בהמה, שאותו אסור לאכול על פי ה[[הלכה]] היהודית. האיסור נקשר ב[[תורה]] עם סיפור מאבקו של [[יעקב]] ב[[סמאל|מלאך]], כאשר יעקב אמנם ניצח אך נותר צולע על ירכו עקב פגיעה בגיד הנשה.

 

נהוג לזהות כיום מבחינה אנטומית את גיד הנשה עם [[עצב השת]] היוצא ל[[ירך]] מהאגן דרך נקב השת הגדול של [[עצם השת]] ומעצבב חלק ניכר של הגפים התחתונות.

 

 

==מקור המצווה==

כך נאמר ({{תנ"ך|בראשית|לב|כה|לג|קצר=כן}}):

{{ציטוט|תוכן=

על פי פסוקים ב{{תנ"ך|הושע|יב|ד|ה|קצר=כן}} ניתן להבין שמדובר במלאך: {{הדגשה|... וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת-אֱלֹהִים. וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל, בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן-לוֹ|{{תנ"ך|הושע|יב|ד|ה|קצר=כן}}}}.

 

על פי פשט הכתובים, המצווה נועדה לזיכרון לאותו מאבק בין אבי האומה לבין המלאך. הטעמים שניתנו במהלך הדורות לרוב נשארים בכיוון זה, אך מעמיקים אותו יותר, בהתבוננות בסיבה שיש לזכור את אותו מאבק. כך, למשל, כותב [[ספר החינוך]] (מצווה ג):

{{ציטוט|תוכן=משרשי מצווה זו כדי שתהיה רמז לישראל, שאף על פי שיסבלו צרות רבות בגלויות מיד העמים ומיד בני עשיו, שיהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם ויבוא להם גואל ויגאלם מיד צר. ובזכרם תמיד עניין זה על יד המצוה שתהיה לזיכרון יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם. ורמז זה הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו, שבא בקבלה שהיה שרו של עשיו, רצה לעקרו ליעקב מן העולם הוא וזרעו ולא יכול לו, וציערו בנגיעת הירך, וכן זרע עשיו מצער לזרע יעקב, ולבסוף תהיה להם ישועה מהם, כמו שמצינו באב (=יעקב) שזרחה לו השמש לרפאתו ונושע מן הצער, כן יזרח לנו השמש של [[משיח]] וירפאנו מצערינו ויגאלנו אמן במהרה בימינו.}}

 

מאמרים: