רקונקיסטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←אידאולוגיה ומניעים: קישורים פנימיים |
Netanel488 (שיחה | תרומות) ניסוח, הגהה, עריכה |
||
שורה 3:
{{היסטוריה של ספרד}}
[[קובץ:Pt-Reconquista2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלבי הרקונקיסטה]]
'''רֶקוֹנְקִיסְטָה''' (מ[[ספרדית]]: '''Reconquista''', תרגום: כיבוש מחדש) היא
==היסטוריה==
[[חצי האי האיברי]] היווה זירת התנגחות בין האסלם לנצרות מאמצע [[ימי הבינים]] ועד לסופם. זירה זו מדגימה את המאבק ההיסטורי בין הישויות הדתיות.{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. xi of preface}} בשנת 711 פלשו המוסלמים לחצי האי האיברי בפיקודו של [[טאריק בן זיאד|טארק אבן זיאד]], השתלטו על רוב שטחו של חצי האי והביסו את הנוצרים ה[[וויזיגותים]]. הם כינו את האזור הכבוש בשם [[אל-אנדלוס]] (Al-Andalus) והכריזו על העיר קורדובה כבירה. עם הזמן, התנערו המוסלמים בחצי האי האיברי מהשלטון המרכזי בבגדד ובשנת 929 יסד האמיר עבד אלרחמן השלישי את [[ח'ליפות קורדובה|החליפות האומיית העצמאית של קורדובה]].{{הערה|שגריר, איריס. מסעי הצלב - היסטוריה והיסטוריוגרפיה. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. 2014, עמ' 45.}} באזור הצפוני שנותר תחת שליטה נוצרית
במשך כשלוש מאות שנה נשמרו יחסי הכוחות שבין הנוצרים למוסלמים בחצי האי באופן יציב. החליפות האומיית היוותה כוח משמעותי וחזק בעל עליונות על הממלכות הנוצריות הקטנות, שלא היוו איום של ממש על המוסלמים. שינוי בסטטוס וביחסי הכוחות הגיע עם התפרקותה של החליפות האסלאמית בשנת 1031 עקב מתחים
{{הערה|כל התאריכים והשנים לקוחים מ: Mcmanner, John. The oxford history of Christianity. New York: oxford university press. 2002 (1990), p. 717-721.}}▼
*711-716: כיבוש מוסלמי של חצי האי האיברי.▼
*722: [[קרב קובאדונגה]] - כיבוש העיר
*851-859: [[המרטירים]] (קדושים מעונים) של [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]]. הליכה מרצון של קבוצת נוצרים לידי המוסלמים בעיר [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]], תוך ביזוי מוחמד וספיגת [[עונש מוות|עונשי המוות]] מידי המוסלמים. האירוע השפיע רבות על תודעת הנוצרים בחצי האי האיברי (במיוחד על [[אלפונסו השלישי, מלך אסטוריאס]] 911-866) והוא מוצג בכרוניקות מסוימות כמאבק של כריסטוס באנטי-
*1031: נפילת החליפות האומיית ב[[חצי האי האיברי]].▼
*1085: כיבוש [[טולדו]] וסביבתה על ידי מלכות [[קסטיליה ולאון]].▼
*1212: ניצחון נוצרי על המוסלמים ב[[קרב לאס נאבס דה טולוסה]] (Las Navas de Tolosa).▼
*1492: כיבוש [[גרנדה (ספרד)|גרנדה]] על ידי כוחותיהם של [[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה|איזבלה]] ופרדיננד. סוף תקופת הרקונקיסטה,
==אידאולוגיה ומניעים==
הרקונקיסטה היא אמנם כותרת לתקופה אחת מסוימת, אך היא אינה מתארת תופעה אחידה מבחינת האידאולוגיות, המניעים והמטרות שמקופלות תחת הביטוי. גישות שונות נעות בין ההנחה שהרקונקיסטה כרעיון הכיבוש מחדש הייתה קיימת כאירוע אחד ואחיד שהתמשך על פני המאות, לבין הנחה הרואה בה רעיון בסיסי שעלה במאה השמינית ושפותח והונע לכיוונים שונים עם תנועת הדורות והשינויים החברתיים והמבניים בחצי האי האיברי. המניעים המרכזיים נעים על הציר שבין אידאולוגיה דתית טהורה לבין תפיסת שייכות טריטוריאלית.{{הערה|שם, עמ' 3.}}
המניע הטריטוריאלי מתבסס על תחושת הזדהות והמשכיות לממלכה הנוצרית הוויזיגותית הקדומה, מה שיוצר תפיסה הרואה בכל [[חצי האי האיברי]] שטח השייך לנוצרים. הכרזת השייכות היא על ה[[דיוקסיה]] באזור זה, כלומר כל שטחי חצי האי ואפילו אזורים מסוימים בצפון אפריקה. את ביסוס הקשר שבין הממלכה הוויזיגותית לנוצרים הנלחמים במוסלמים ניתן לראות בהפיכתו של מלך אסטוריאס, פילאיו (719–737 pelayo) לסמל
בחינת הכרוניקות הנוצריות השונות מהמאה השמינית ועד לרבע הראשון של המאה האחת-עשרה מצביעה על התפתחות בדימוי המוסלמים בעיני הנוצרים והעצמת העוינות הנוצרית כלפיהם. בנוסף, הדימוי העצמי של הנוצרים מתחזק ומקבל מעמד מבוסס ומאוחד עם התפתחות הממלכות.{{הערה|שם, עמ' 56.
דוגמאות למעורבותה הרשמית של האפיפיורות במאבק במוסלמים בחצי האי האיברי והתפתחות מעמדו הדתי של מאבק זה, ניתן למצוא במעשי האפיפיורים עצמם. [[האפיפיור אלכסנדר השני]] (1073-1061) הבטיח מחילת חטאים ללוחמים פרנקים שעזרו במערכה כנגד המוסלמים בעיר ברבסטרו (Barbastro) שבארגאון. הוא אף הציג את הקרב כצודק ושיקוף לרצונו של האל. האפיפיור [[אורבנוס השני]] הכריז בשנת 1089 כי מי שייסע באכלוס מחדש ובהגנה של העיר טארגונה (Tarragona) שמדרום לברצלונה, יזכה ב[[אינדולגנציה]] (כתב, שטר מחילה) ובמחילת חטאים. למתגייסים עצמם היו כמובן מניעים נוספים, מלבד המניע הדתי, כהתעשרות כספית או קרקעית או מחויבות פיאודלית לשליטיהם בחצי האי האיברי.{{הערה|שם=שגריר,46}}
==יחסי נוצרים – מוסלמים==
למרות המאבק והלחימה המתמשכת, בין הנוצרים והמוסלמים תושבי האי האיברי לא היה נתק מוחלט בתקופת הרקונקיסטה. האוכלוסייה הנוצרית הייתה מחולקת למספר ממלכות נפרדות, מה שגרם למתחים פנימיים ולמאבקי כוח ומעמד. בנוסף, התפרקותה של החליפות האומיית בשנת 1031 והקמתם של מוקדי שליטה מוסלמים עצמאיים רבים, עוררה יריבויות עזות בתוך האוכלוסייה המוסלמית הכללית. היריבים מבית נעזרו לעיתים בגורמים מהאוכלוסייה ההופכית להם כדי לצבור יתרון על יריביהם: מוסלמים נעזרו בנוצרים ונוצרים נעזרו במוסלמים.{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p.24.}}
▲==על ציר הזמן - תאריכים ואירועים מרכזיים==
▲{{הערה|כל התאריכים והשנים לקוחים מ: Mcmanner, John. The oxford history of Christianity. New York: oxford university press. 2002 (1990), p. 717-721.}}
▲*711-716: כיבוש מוסלמי של חצי האי האיברי.
▲*722: כיבוש העיר קובדונגה על ידי ה[[מלך פילאיו]]. הניצחון הראשון המשמעותי של הנוצרים על המוסלמים ותחילתה של תקופת הרקונקיסטה.
▲*851-859: [[המרטירים]] (קדושים מעונים) של [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]]. הליכה מרצון של קבוצת נוצרים לידי המוסלמים בעיר [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]], תוך ביזוי מוחמד וספיגת [[עונש מוות|עונשי המוות]] מידי המוסלמים. האירוע השפיע רבות על תודעת הנוצרים בחצי האי האיברי (במיוחד על [[אלפונסו השלישי, מלך אסטוריאס]] 911-866) והוא מוצג בכרוניקות מסוימות כמאבק של כריסטוס באנטי- כריסטוס.{{הערה|ברקאי, רון. דימוי עצמי ודימוי אויב אצל הנוצרים ואצל מוסלמים בחצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה (מאות ח'-י"ג). חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית. תשל"ט, עמ' 59-60.}}
▲*1031: נפילת החליפות האומיית ב[[חצי האי האיברי]].
▲*1085: כיבוש [[טולדו]] וסביבתה על ידי מלכות [[קסטיליה ולאון]].
▲*1212: ניצחון נוצרי על המוסלמים ב[[קרב לאס נאבס דה טולוסה]] (Las Navas de Tolosa).
▲*1492: כיבוש [[גרנדה (ספרד)|גרנדה]] על ידי כוחותיהם של [[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה|איזבלה]] ופרדיננד. סוף תקופת הרקונקיסטה על ידי השתלטות הנוצרים על [[חצי האי האיברי]] וגירוש הנוכחות המוסלמית לחלוטין.
==קישורים חיצוניים==
|