רקונקיסטה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏אידאולוגיה ומניעים: קישורים פנימיים
ניסוח, הגהה, עריכה
שורה 3:
{{היסטוריה של ספרד}}
[[קובץ:Pt-Reconquista2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלבי הרקונקיסטה]]
'''רֶקוֹנְקִיסְטָה''' (מ[[ספרדית]]: '''Reconquista''', תרגום: כיבוש מחדש) היא כינויכינויו לתהליךשל כיבושותהליך הכיבוש-מחדש של [[חצי האי האיברי]] על ידי הנוצרים מידי המוסלמים, בפרקלאורך פרק זמן שארך כ-700 שנים ונמשך מסוף המאה השמינית ועד לסוף המאה החמש-עשרה.{{הערה|HAWKLEY, ETHAN P. Reviving the Reconquista in Southeast Asia: Moros and the Making of the Philippines, 1565–1662. Northeastern: Journal of World History. Jun-Sep2014, Vol. 25 Issue 2/3. P. 286. }} נהוג לראות בניצחון הראשון של כוח נוצרי על המוסלמיםהנוצרי ב[[קרב קובאדונגה]] בשנת 722 את נקודתתחילתה ההתחלהשל לתקופההרקונקיסטה,{{הערה|Bonch-Bruevich, Xenia. IDEOLOGIES OF THE SPANISH RECONQUEST AND ISIDORE’S POLITICAL THOUGHT. Manchester University Press. 2008, Vol. 17 Issue 1. P. 27. }} ובכיבוש [[ממלכת גרנדה]] וסילוק המוסלמים מספרד בשנת 1492 את סיומה.{{הערה|Mcmanner, John. The oxford history of Christianity. New York: oxford university press. 2002 (1990), p. 721.}} קיים ויכוח מחקרי סביב שאלת מהותה של הרקונקיסטה - האם יש לראות בה מלחמת קודש, התפשטות צבאית וטריטוריאלית, או דגם מוקדם של [[מסעי הצלב]].{{הערה|שם=שגריר,46|1=שגריר, איריס. מסעי הצלב - היסטוריה והיסטוריוגרפיה. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. 2014, עמ' 46.}}
 
==היסטוריה==
==תיאור היסטורי – תקופתי==
[[חצי האי האיברי]] היווה זירת התנגחות בין האסלם לנצרות מאמצע [[ימי הבינים]] ועד לסופם. זירה זו מדגימה את המאבק ההיסטורי בין הישויות הדתיות.{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. xi of preface}} בשנת 711 פלשו המוסלמים לחצי האי האיברי בפיקודו של [[טאריק בן זיאד|טארק אבן זיאד]], השתלטו על רוב שטחו של חצי האי והביסו את הנוצרים ה[[וויזיגותים]]. הם כינו את האזור הכבוש בשם [[אל-אנדלוס]] (Al-Andalus) והכריזו על העיר קורדובה כבירה. עם הזמן, התנערו המוסלמים בחצי האי האיברי מהשלטון המרכזי בבגדד ובשנת 929 יסד האמיר עבד אלרחמן השלישי את [[ח'ליפות קורדובה|החליפות האומיית העצמאית של קורדובה]].{{הערה|שגריר, איריס. מסעי הצלב - היסטוריה והיסטוריוגרפיה. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. 2014, עמ' 45.}} באזור הצפוני שנותר תחת שליטה נוצרית, קמו, החל מהמאה השמינית ועד למאה האחת-עשרה, חמש ממלכות נוצריות: [[אסטוריאס]] שהתרחבה במאה העשירית והפכה ל[[ממלכת לאון]], [[ממלכת קסטיליה|רוזנות קסטיליה]], [[ממלכת נווארה]], [[ממלכת אראגון]] ו[[רוזנות ברצלונה]].{{הערה|שם, שם. }}
 
במשך כשלוש מאות שנה נשמרו יחסי הכוחות שבין הנוצרים למוסלמים בחצי האי באופן יציב. החליפות האומיית היוותה כוח משמעותי וחזק בעל עליונות על הממלכות הנוצריות הקטנות, שלא היוו איום של ממש על המוסלמים. שינוי בסטטוס וביחסי הכוחות הגיע עם התפרקותה של החליפות האסלאמית בשנת 1031 עקב מתחים וריבים פנימיים.{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. 1}} המוסלמים בחצי האי התארגנו מחדש בצורה שלהתחלקו ל-36 [[טאיפה (ממלכה מוסלמית)|טאיפות]] - נסיכויות קטנות ועצמאיות. את היחלשותו של הכוח המוסלמי ניצלו הממלכות הנוצריות היטב ובשנת 1085 הצליחה מלכות קסטיליה- לאון לכבוש את העיר [[טולדו]] וסביבתה. המוסלמים המאוימים ביקשו עזרה מה[[מוראביטון]], אשר צברו הישגים וניצחונות צבאיים מול הנוצרים לתקופה מסוימת, אך לא הצליחו לכבוש את טולדו ולשנות את המומנטום החיובי הנוצרי שהחל תופס תאוצהלהיווצר.{{הערה|שגריר, איריס. מסעי הצלב - היסטוריה והיסטוריוגרפיה. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. 2014, עמ' 45- 46. }} עד מחציתה שלמחצית המאה השלוש-עשרה הצליחו הנוצרים להתגבר על כוח העזר המוסלמי והחלו בפלישה נרחבת לעומק חצי האי. בשלב זה, הצליחו הנוצרים לכבוש מחדש את רובו של חצי האי האיברי מלבד [[ממלכת גרנדה]] שבדרום. הכיבוש הסתיים לגמרי עם מפלתה של גרנדה המוסלמית בידי צבאם של [[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה|המלכה איזבלה]] ו[[פרננדו השני, מלך אראגון|המלך פרדיננד]] בסוף המאה החמש-עשרה, בשנת [[1492]].{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. 1-3.}}
 
==על ציר הזמן - =תאריכים ואירועים מרכזיים===
{{הערה|כל התאריכים והשנים לקוחים מ: Mcmanner, John. The oxford history of Christianity. New York: oxford university press. 2002 (1990), p. 717-721.}}
*711-716: כיבוש מוסלמי של חצי האי האיברי.
*722: [[קרב קובאדונגה]] - כיבוש העיר קובדונגהקובאדונגה על ידי ה[[מלך פילאיו]]. הניצחון הראשון המשמעותי של הנוצרים על המוסלמים ותחילתה של תקופת הרקונקיסטה.
*851-859: [[המרטירים]] (קדושים מעונים) של [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]]. הליכה מרצון של קבוצת נוצרים לידי המוסלמים בעיר [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]], תוך ביזוי מוחמד וספיגת [[עונש מוות|עונשי המוות]] מידי המוסלמים. האירוע השפיע רבות על תודעת הנוצרים בחצי האי האיברי (במיוחד על [[אלפונסו השלישי, מלך אסטוריאס]] 911-866) והוא מוצג בכרוניקות מסוימות כמאבק של כריסטוס באנטי- כריסטוס.{{הערה|ברקאי, רון. דימוי עצמי ודימוי אויב אצל הנוצרים ואצל מוסלמים בחצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה (מאות ח'-י"ג). חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית. תשל"ט, עמ' 59-60.}}
*1031: נפילת החליפות האומיית ב[[חצי האי האיברי]].
*1085: כיבוש [[טולדו]] וסביבתה על ידי מלכות [[קסטיליה ולאון]].
*1212: ניצחון נוצרי על המוסלמים ב[[קרב לאס נאבס דה טולוסה]] (Las Navas de Tolosa).
*1492: כיבוש [[גרנדה (ספרד)|גרנדה]] על ידי כוחותיהם של [[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה|איזבלה]] ופרדיננד. סוף תקופת הרקונקיסטה, על ידיהשלמת השתלטות הנוצרים על [[חצי האי האיברי]] וגירוש הנוכחות המוסלמית לחלוטין.
 
==אידאולוגיה ומניעים==
הרקונקיסטה היא אמנם כותרת לתקופה אחת מסוימת, אך היא אינה מתארת תופעה אחידה מבחינת האידאולוגיות, המניעים והמטרות שמקופלות תחת הביטוי. גישות שונות נעות בין ההנחה שהרקונקיסטה כרעיון הכיבוש מחדש הייתה קיימת כאירוע אחד ואחיד שהתמשך על פני המאות, לבין הנחה הרואה בה רעיון בסיסי שעלה במאה השמינית ושפותח והונע לכיוונים שונים עם תנועת הדורות והשינויים החברתיים והמבניים בחצי האי האיברי. המניעים המרכזיים נעים על הציר שבין אידאולוגיה דתית טהורה לבין תפיסת שייכות טריטוריאלית.{{הערה|שם, עמ' 3.}}
 
המניע הטריטוריאלי מתבסס על תחושת הזדהות והמשכיות לממלכה הנוצרית הוויזיגותית הקדומה, מה שיוצר תפיסה הרואה בכל [[חצי האי האיברי]] שטח השייך לנוצרים. הכרזת השייכות היא על ה[[דיוקסיה]] באזור זה, כלומר כל שטחי חצי האי ואפילו אזורים מסוימים בצפון אפריקה. את ביסוס הקשר שבין הממלכה הוויזיגותית לנוצרים הנלחמים במוסלמים ניתן לראות בהפיכתו של מלך אסטוריאס, פילאיו (719–737 pelayo) לסמל בעבורעבור נוצרים רבים בספרד. פילאיו נחשב לאחיין רחוק של רודריגו, המלך האחרון של הממלכה הוויזיגותית, והוא זה שנחל את הניצחון המשמעותי הראשון על המוסלמים על ידי ב[[קרב קובאדונגה|כיבוש העיר קובדונגה]] בשנת 722.{{הערה|שם, עמ' 4-5.}}
 
את היעדרותו שלהיעדר המניע הדתי המובהק ושל רעיוןורעיון מלחמת הקודש, ניתן למצואבולט ב[[כרוניקה|כרוניקות]] שמוצאןשנכתבו במאה ה-8. בכרוניקות הללו לא מוזכרים המוסלמים כאויב ואין ביטוי לרעיון של רקונקיסטה, כיבוש מחדש, כאקט דתי או מעשה מידימיידי נצרך.{{הערה|ברקאי, רון. דימוי עצמי ודימוי אויב אצל הנוצרים ואצל מוסלמים בחצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה (מאות ח'-י"ג). חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית. תשל"ט, עמ' 31. }} לעומת זאת, בכרוניקות של המאה התשיעית (כגון הכרוניקה של המלך אלפונסו השלישי 866–911) ניתן כבר למצוא יסודות למוטיביםשל מוטיבים דתיים בתוך תפיסת הרקונקיסטה – מה שיתעצב כאידאולוגיה של ממש רק בסוף המאה האחת-עשרה עםבמקביל גיבושלגיבוש קונספטרעיון [[מסעות הצלב]].{{הערה|שם, עמ' 58.}}
 
בחינת הכרוניקות הנוצריות השונות מהמאה השמינית ועד לרבע הראשון של המאה האחת-עשרה מצביעה על התפתחות בדימוי המוסלמים בעיני הנוצרים והעצמת העוינות הנוצרית כלפיהם. בנוסף, הדימוי העצמי של הנוצרים מתחזק ומקבל מעמד מבוסס ומאוחד עם התפתחות הממלכות.{{הערה|שם, עמ' 56. }} מהמחצית השנייה של המאה האחת-עשרה, עם היחלשות המוסלמים, התעצמות הממלכות הנוצרית בחצי האי וחיבור מחדש למוסד האפיפיורי ול[[האימפריה הפרנקית|ממלכת הפרנקים]] שבצרפת, הכיבושים הנוצרים מקבלים אופי של מסע צלב דתי ולא רק של כיבוש שטחים על בסיס זכות ושייכות קודמת.{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. 24}} המסגרת הדתית כולה עוברת סטנדרטיזציה על ידי האפיפיוריות המערבית וישנה הצפה של מהגרים, עולים לרגל ומבקרים נוצרים מערביים. הנוכחות הנוצרית החדשה בחצי האי האיברי נושאת עמה חיזוק פרקטי בדמות כוח עזר צבאי וכן חיזוק רוחני בהביאה את בשורת מסעי הצלב וגאולת הקרקעות מידי הכופרים המוסלמים.{{הערה|ברקאי, רון. דימוי עצמי ודימוי אויב אצל הנוצרים ואצל מוסלמים בחצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה (מאות ח'-י"ג). חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית. תשל"ט, עמ' 174}} הכרוניקות הנוצריות המאוחרות משתמשות כבר במילים וביטויים שמרמזים על תפיסה אידאית ורוחנית שבמעשה הכיבוש הצבאי. במיוחד בולטת נוכחות פולחן קברו של [[יעקב הקדוש]] ( saint James, Santiago de compostela) בטקסטים המתארים את דמותו כלוחם שיביא לנוצרים את הניצחון בחצי האי האיברי מהשמיים. הפולחן עצמו הופיע כבר במאה התשיעית, אך התעצם במאות האחת עשרה והשתים עשרה.{{הערה|שם, עמ' 129.}}
 
דוגמאות למעורבותה הרשמית של האפיפיורות במאבק במוסלמים בחצי האי האיברי והתפתחות מעמדו הדתי של מאבק זה, ניתן למצוא במעשי האפיפיורים עצמם. [[האפיפיור אלכסנדר השני]] (1073-1061) הבטיח מחילת חטאים ללוחמים פרנקים שעזרו במערכה כנגד המוסלמים בעיר ברבסטרו (Barbastro) שבארגאון. הוא אף הציג את הקרב כצודק ושיקוף לרצונו של האל. האפיפיור [[אורבנוס השני]] הכריז בשנת 1089 כי מי שייסע באכלוס מחדש ובהגנה של העיר טארגונה (Tarragona) שמדרום לברצלונה, יזכה ב[[אינדולגנציה]] (כתב, שטר מחילה) ובמחילת חטאים. למתגייסים עצמם היו כמובן מניעים נוספים, מלבד המניע הדתי, כהתעשרות כספית או קרקעית או מחויבות פיאודלית לשליטיהם בחצי האי האיברי.{{הערה|שם=שגריר,46}}
 
לסיכום, הרקונקיסטה מתרחשת בתקופת ימי הביניים הפאודלית בה הדת מעורבת ומעורה בחייו הפרטיים של האדם וכן בחיי הציבור ככלל. לא ניתן לבצע הפרדה מוחלטת בין הארצי והפוליטי לבין הדתי הטהור. הרקונקיסטה כמושג מכילה היבטים שונים של התקופה ומתפתחת בין דור לדור ומניעיו האישיים.
 
==יחסי נוצרים – מוסלמים==
למרות המאבק והלחימה המתמשכת, בין הנוצרים והמוסלמים תושבי האי האיברי לא היה נתק מוחלט בתקופת הרקונקיסטה. האוכלוסייה הנוצרית הייתה מחולקת למספר ממלכות נפרדות, מה שגרם למתחים פנימיים ולמאבקי כוח ומעמד. בנוסף, התפרקותה של החליפות האומיית בשנת 1031 והקמתם של מוקדי שליטה מוסלמים עצמאיים רבים, עוררה יריבויות עזות בתוך האוכלוסייה המוסלמית הכללית. היריבים מבית נעזרו לעיתים בגורמים מהאוכלוסייה ההופכית להם כדי לצבור יתרון על יריביהם: מוסלמים נעזרו בנוצרים ונוצרים נעזרו במוסלמים.{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p.24.}}
 
==על ציר הזמן - תאריכים ואירועים מרכזיים==
{{הערה|כל התאריכים והשנים לקוחים מ: Mcmanner, John. The oxford history of Christianity. New York: oxford university press. 2002 (1990), p. 717-721.}}
*711-716: כיבוש מוסלמי של חצי האי האיברי.
*722: כיבוש העיר קובדונגה על ידי ה[[מלך פילאיו]]. הניצחון הראשון המשמעותי של הנוצרים על המוסלמים ותחילתה של תקופת הרקונקיסטה.
*851-859: [[המרטירים]] (קדושים מעונים) של [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]]. הליכה מרצון של קבוצת נוצרים לידי המוסלמים בעיר [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]], תוך ביזוי מוחמד וספיגת [[עונש מוות|עונשי המוות]] מידי המוסלמים. האירוע השפיע רבות על תודעת הנוצרים בחצי האי האיברי (במיוחד על [[אלפונסו השלישי, מלך אסטוריאס]] 911-866) והוא מוצג בכרוניקות מסוימות כמאבק של כריסטוס באנטי- כריסטוס.{{הערה|ברקאי, רון. דימוי עצמי ודימוי אויב אצל הנוצרים ואצל מוסלמים בחצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה (מאות ח'-י"ג). חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית. תשל"ט, עמ' 59-60.}}
*1031: נפילת החליפות האומיית ב[[חצי האי האיברי]].
*1085: כיבוש [[טולדו]] וסביבתה על ידי מלכות [[קסטיליה ולאון]].
*1212: ניצחון נוצרי על המוסלמים ב[[קרב לאס נאבס דה טולוסה]] (Las Navas de Tolosa).
*1492: כיבוש [[גרנדה (ספרד)|גרנדה]] על ידי כוחותיהם של [[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה|איזבלה]] ופרדיננד. סוף תקופת הרקונקיסטה על ידי השתלטות הנוצרים על [[חצי האי האיברי]] וגירוש הנוכחות המוסלמית לחלוטין.
 
==קישורים חיצוניים==