הלכות מלחמה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספה
מ ←‏כהן משיח: הרחבה
שורה 64:
 
== מצוות מיוחדות ==
בתורה נאמרו שתי [[מצוות עשה]] ייחודיות הנוגעות למחנה אנשי הצבא בשעת המלחמה.:
 
* מצווה עשה לתקן מקום מיוחד במחנה לצורך עשיית צרכים, ואסור להתפנות בתוך המחנה או על פני השדה בשאר המקומות.
* אסור להפנות בתוך המחנה או על פני השדה בכ"מ אלא מצות עשה לתקן שם דרך מיוחדת להפנות בה שנאמר ויד תהיה לך מחוץ למחנה.
* מצוות עשה להיותנוספת יתדהיא שיהיה לכל אחד ואחדבמחנה המלחמה יתד תלויה יחד עם כלי מלחמתו ויצאוכשיצא באותהלאותו הדרךהמקום ויחפורלהתפנות, בהיחפור ויפנהביתד ויכסהזו, שנאמרויפנה ויתד תהיה לויכסה.
 
=== מצוות נוספות ===
 
==== אשת יפת תואר ====
שורה 75 ⟵ 73:
אשת יפת תואר היא דין מדיני המלחמה המתיר לישא [[אישה]] מקרב האויב שנלקחה ב[[שבי]] ישראל, כאשר השובה חושק בה וחפץ לקחתה לאישה, כפי שהיה נהוג בתקופה הקדומה. התורה קבעה מגבלות למעשה זה, שנועדו בין היתר להגן על האישה, ולעדן את יחסם של הלוחמים לנשות האויבים.
 
==== [[כהן משיח|כהן משיח מלחמה]] ====
קודם היציאה למחמה, מלחמת מצווה או רשות, היו ממנים כהן שתפקידו היה לדבר אל העם שיצאו למלחמה. פעמיים היה הכהן מדבר על העם, פעם ראשונה קדום שיצאו, והיה מכריז שאותן שבנו כרם חדש או אירס אישה, שלא יצא למחלמה, אך אמירה זו הייתה נעשית רק במלחמת הרשות, וכך נאמר בתורה:
מינוי כהן משיח מלחמה לדבר באוזני החיילים לקראת היציאה לקרב
 
{{ציטוט|תוכן=וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה.|מקור={{תורה|דברים|כ|ה|ז}}|אנגלית=}}
 
בפעם השניה היה הכהן מכריז לאחר שכבר יצאו למחלמה, והיה מחזקם בדברים שלא יפחדו מהאויב, אמירה זו הייתה נעשית בעת שכבר היו קרובים להלחם, וכך מתוארת אמירתו זו בתורה:
 
{{ציטוט|תוכן=וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם. וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם.|מקור={{תורה|דברים|כ|ד|ה}}|אנגלית=}}
 
הטעם שמינו כהן לתפקיד זה כתב ב[[מנחת חינוך]] {{ציטוטון|מפני שהאדם נשמע יותר כשהוא נכבד, צותה התורה להיות הממנה לחזק בדברים טובים מן הכהנים שהם מבחר העם}}.
 
==== איסור פחד בשעת המלחמה ====
בעת המלחמה היו ממנים שוטרים מיוחדים חזקים ועזים, שהיו עומדין בסוף כל מחנה ומחנה, והיו מחזיקין בידיהן רצועות או חיצים מברזל, וכשאר היו רואין אנשים שרצו לחזור לאחריהם היו מכין אותן, ואם היה צורך יכולים אותן השוטרים לחתוך את רגליו באותן הרצועות. הטעם לעונש הכבד הזה, הוא מחשש שאחרי אותן בודדים שמפחדים ימשכו שאר הולחמים, ויפסידו במלחמה.
 
== הפטורים מהלחמהמלצאת למלחמה ==
{{להשלים}}
כאמור לעיל, התורה פטרה כמה אנשים בנסיבות מיוחדות, ובפוסקים ביארו פרטי הדין בכל אחד מהם: