בדיקת מי שפיר – הבדלי גרסאות

שאיבת מי השפיר נעשית בעזרת מחט ארוכה. המחט השואבת מוחדרת בדרך כלל בקיר בטן האם ולעיתים דרך קצה ה[[נרתיק]], תוך כדי מעקב ב[[בדיקת אולטרה סאונד]]. את אזור הדקירה מחטאים בהקפדה יתרה, על מנת להקטין את הסיכונים לזיהום. כ-20 עד 30 סמ"ק מנוזל מי השפיר נשאבים, כמות המתחדשת אחרי כ-3 שעות ואינה גורמת לפגיעה בעובר. על הנוזל שנשאב מתבצעת בדיקה גנטית וכן בדיקות לחומרים אחרים במי השפיר, זאת כדי לגלות בעיות בריאותיות בעובר. בדיקת מי שפיר אינה יכולה לגלות את כל המומים המולדים. הדקירה עצמה כואבת מעט, כמו בדיקת דם רגילה{{הערה|1=[http://www.talbiron.co.il/gp.asp?gpid=79 דיקור מי שפיר, מתוך האתר של ד"ר טל בירון. אוחזר ב-17.12.17]}}.

* בדיקת array-CGH (המוכרת גם כצ'יפ גנטי){{הערה|[httphttps://www.geneswikirefua.coorg.il/w/index.php/%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%AA-AA_%D7%A6%27%D7%99%D7%A4-A4_%D7%92%D7%A0%D7%98%D7%99/ בדיקת צ'יפ גנטי (CGH), באתר גנטיקה ובדיקות גנטיות. אוחזר ב99_-14.12.17_Chromosomal_micro-array_analysis]}}- הבדיקה סורקת את האזורים על הגנום הידועים כיום למדע כרגישים יותר לטעויות גנטיות ובדרך זו יכולה לאתר מספר רב יותר של מומים מולדים. הבדיקה מאפשרת זיהוי שינויים עדינים ביותר ברצף מולקולות ה- DNA וכך מתאפשר איתור של תוספות ו/או מחיקות קטנות ביותר בחומר התורשתי. הבדיקה הזאת מאפשרת לשלול יותר ממאתיים תסמונות גנטיות.