פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
אין תקציר עריכה
{{לשכתוב|סיבה=עודף מידע לא אנציקלופדי, ויקיזציה, לשון הווה|נושא=מוזיקה}}
{{מוזיקאי|סיווג=זמר}}
[[קובץ:Haris Alexiou 2080202.JPG|שמאל|ממוזער|250px|חאריס אלקסיו]]
'''חאריס אלקסיו''' (ב[[יוונית]]: '''Χάρις Αλεξίου'''); (נולדה ב-[[27 בדצמבר]] [[1950]], ב[[תבאי]] במרכז [[יוון]], ושמה בלידה היה '''חאריקליה רופאקה''', ביוונית: '''Χαρίκλεια Ρούπακα''') היא [[זמרת-יוצרת]] יווניה[[יווני]]ה, אחת הזמרות המובילות במוזיקה ה[[יוון|יוונית]] ה"קלה" בסוף המאה ה-20 ותחילת [[המאה ה-21]], בעיקר בסוגות [[לאיקו]], אנדכנו (מוזיקת משוררים), [[רבטיקו]] ולפעמים אף דימוטיקו (עממית). היא ידועה גם בכינוי החיבה "חארולה" ([[צורת הקטנה|צורת ההקטנה]] של שמה הפרטי). כונתה בתקופתה בכינויים המשקפים את מקומה המרכזי בזירת הזימרה בארצה: "מלכת הזמר היווני", "הכוהנת הגדולה של הזמר היווני", "הקול והנשמה של יוון", "קול השורשים" ,"סירונית אלוהית".
 
במהלך הקריירה שלה הקליטה חאריס אלקסיו כ-35 אלבומים אישיים והשתתפה בכ-80 אלבומים משותפים עם אומנים רבים. מבין שיריה שזכו לפרסום והצלחה בקנה מידה בינלאומי
 
==ביוגרפיה==
חאריס אלקסיו נולדה ב[[תבאי]] במרכז [[יוון]] בשם '''חאריקליה רופאקה'''(Χαρίκλεια Ρούπακα) לאם ילידת [[פיראוס]] ולאב יליד [[תבאי]]. סבתהּ וסבהּ מצד אמהּ היו פליטים מסמירנה ([[איזמיר]]) שב[[אסיה הקטנה]]. איפיגניה, אמהּ של חאריס, הייתה [[עקרת בית]] והאב, תנאסיס, פירנס את המשפחה כאיכר. האם שרה את שירי אתיק ושירים ידועים מהתקופה ואילו האב, הדוד והדודה שרו שירי סמירנאייקה. כך שאבו הילדים את אהבתם למוזיקה. בגיל 8 מת אביה. איפיגניה עזבה את הכפר אל העיר [[אתונה]], על מנת למצוא מקור פרנסה. לימים תכתוב ותלחין חארולה את "הבלדה של איפגניה" ("I balada tis Ifigeneias"), שיר [[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] אותו הקדישה לאמהּ לאחר מותה:
 
חאריס אלקסיו נולדה לאם ילידת [[פיראוס]] ולאב יליד [[תבאי]]. סבתהּ וסבהּ מצד אמהּ היו פליטים מסמירנה ([[איזמיר]]) שב[[אסיה הקטנה]]. איפיגניה, אמהּ של חאריס, הייתה [[עקרת בית]] והאב, תנאסיס, פירנס את המשפחה כאיכר. האם שרה את שירי אתיק ושירים ידועים מהתקופה ואילו האב, הדוד והדודה שרו שירי סמירנאייקה. כך שאבו הילדים את אהבתם למוזיקה. בגיל 8 מת אביה. איפיגניה עזבה את הכפר אל העיר [[אתונה]], על מנת למצוא מקור פרנסה. לימים תכתוב ותלחין חארולה את "הבלדה של איפגניה" ("I balada tis Ifigeneias"), שיר [[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] אותו הקדישה לאמהּ לאחר מותה:
"''ביום אחד אספת את ידי ולא שאלתיך להיכן פנינו מועדות; אמרתי לך, איתך אינני פוחדת אמא טובה, איתנה שלי; את, את אישך איבדת ואני את אבי; ואחר כך אמא, אמא טובה, אחר כך עברתי טבילת ראש''..."