101 דלמטים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
הרחבה |
||
שורה 36:
== תקציר העלילה ==
זוג [[דלמטי|כלבים דלמטיים]] לונדוניים בשם פונגו (Pongo) ומיסי (Missis) חיים עם מר וגברת דירלי ושני המטפלות שלהם, נני קוק (מבשלת) ונני באטלר (משרתת). מר דירלי מתואר כאדם מוכשר פיננסית ש"חילץ את [[ממשלה|הממשלה]] מהחוב שלה" ומכך פטור מ[[מס הכנסה]]. הכלבים רואים בבני האדם חיות המחמד שלהם, אך נותנים לבני האדם לחשוב שהמצב הפוך. בספר הן בני האדם והן הכלבים מדברים, והתקשורת ביניהם חלשה אך קיימת - כלבים מבינים לרוב את בני האדם, אך בני האדם "מבינים רק שש או שבע נביחות".
מיסי ממליטה חמישה עשר [[גור|גורים]]. לאחר שבני הזוג דירלי חוששים שהמאמץ להניק חמישה עשר גורים יחליש מאוד את מיסי, הם מחפשים כלבה מיינקת לגורים. לאחר חיפושים ממושכים, מוצאת גברת דירלי כלבה דלמטית נטושה וקוראים לה פרדיטה (אבודה בלטינית), שככל הנראה איבדה את גוריה אך עדיין מפיקה חלב. פרדיטה מספרת לפונגו את סיפורה על אהובה האבוד, כלב דלמטי בשם פרינס. מהרומן עם פרינס פרדיטה המליטה שמונה גורים, אך הם נמכרו על ידי בעליה. פרדיטה חיפשה אותם, ובכלות כוחה, נמצאה על ידי גברת דירלי.
מר וגברת דירלי השתתפו בארוחת ערב מפוארת על ידי שכנתם, קרואלה דה-ויל, אישה עשירה אך מאיימת מאוד, שכל אהבתה נתונה לבגדיה העשויים [[פרווה]] משובחת. בספר אף מצוין שלקרואלה [[חתול פרסי|חתולה פרסית]] לבנה, שהמליטה מספר פעמים, ובכל פעם קרואלה לקחה את החתלתולים והטביעה אותם. מר וגברת דירלי מודאגים מהתבטאויותיה על כלביהם, שיש צורך להטביע אותם ולקחת את הפרוות. בספר מתואר כי האוכל שמוגש מתובל ב[[פלפל חריף]], וכי בעלה הוא סוחר פרוות שאימץ את שם משפחתה של אשתו (במקום שאישה תאמץ את שם משפחת בעלה).
לאחר זמן קצר הגורים נעלמים על ידי זוג גנבים בשם הוראס וג'ספר. בני האדם עושים כל שביכולתם לאתר אותם, אך נכשלים. הכלבים, לעומת זאת, משתמשים ב"נביחת בין הערביים" - שיטת ריכול בין כלבים ולהעברת הודעות. בעזרת רשת תקשורת זאת, מגלים זוג הדלמטיים כי נראו גורי דלמטיים באחוזה ב[[סאפוק|מחוז סאפולק]] בשם "אחוזת אבדון" (Hell Hall) שהייתה שייכת לאבות-אבותיה של קרואלה וכעת שייכת לקרואלה דה-ויל. הכלבים מנסים לאותת לזוג דירלי היכן הגורים, אבל נכשלים. הכלבים מחליטים לקחת את המושכות לידיים ובורחים במטרה להשיב את הגורים. לאחר מסע באזור הכפרי של [[לונדון]], הם פוגשים בקולונל, כלב [[כלב צאן אנגלי עתיק|רועים אנגלי]] זקן, והוא מספר להם על היסטורית האחוזה ועל העובדה שיש בה תשעים ושבע גורים דלמטיים, ביניהם גוריהם של פונגו ומיסי. זוג הכלבים חודרים אל האחוזה בדיוק כשקרואלה מגיעה. היא מורה לנוכלים, ג'ספר והוראס, לשחוט את הכלבים ולהפשיט את עורם בעקבות הפרסום הרב שנוצר בעיתונים אחרי שנגנבו גורי משפחת דירלי. הכלבים מגבשים תכנית לברוח ולהגיע לבית משפחת דירלי לפני [[ערב חג המולד]].
לאחר שהבינו שכלבים דלמטיים בולטים יתר על המידה, לא כל שכן 99, מחליטים הכלבים להתגלגל [[פיח|בפיח]] ולכסות את עצמם. הם תופסים טרמפ על משאית ומגיעים ללונדון בדיוק בערב חג המולד, ומתוודעים לחתולה של קרואלה, אותה היא שונאת לאחר שלקחה ממנה את גוריה. בעזרתה, הכלבים הורסים את [[ארון|ארון הבגדים]] של קרואלה וקורעים את מעילי הפרווה היקרים שלה. לאחר מכן הם מגיעים אל ביתם, ויחד עם פרדיטה - שלא באה עם פונגו ומיסי אלא נשארה - מתעגל המספר למאה כלבים דלמטיים. מתברר שבתוך 97 הגורים נמצאים גם שמונת גוריה של פרדיטה.
החתולה של קרואלה מודיעה לפונגו ומיסי שקרואלה ובעלה הפרוון פשטו את הרגל מכיוון שבעלה של קרואלה לא הספיק לשלם על כל הפרוות שנהרסו, לכן הם מוכרים את אחוזת האבדון ו[[הגירה|מהגרים]] ל[[ארצות הברית]]. מר וגברת דירלי קונים את האחוזה ומשפצים אותה - בעזרת הכסף שמר דירלי השיג לאחר שחילץ את הממשלה מחוב עוד פעם - ומציע להקים שושלת של דלמטיים, וכן שושלת של דירלי לטפל בהם. לקראת סוף הספר מתאחדת פרדיטה עם אהבתה, פרינס, ובני הזוג דירלי, שסירבו להפריד ביניהם, מרשים לפרינס להישאר, וכך נהפכים למאה ואחד כלבים דלמטיים.
==בעברית==
תרגום ראשון של הספר, בידי [[חנוך ברטוב]], הופיע ב-[[1966]] ב[[עם עובד|הוצאת עם עובד]], תחת השם '''מאה כלבים ואחד'''. ברטוב תרגם גם את השמות בעלי המשמעות המופיעים בספר: הכלבה מיסי הפכה ל"עלמה", שם המשפחה של הזוג דירלי הפך ל"יקירא", המשרתות בביתם הן שרה משקים ושרה טעם (במקור Nanny Cook ו-Nanny Butler), וקרואלה דה-ויל היא "עריצה מֵדָאיַש" (אם המילה "מדאיש" תיאמר ברצף כמה פעמים, היא תישמע כ"[[אשמדאי]]").
תרגום שני, של [[גילי בר-הלל]], הופיע ב-[[2012]] במסגרת הסדרה '''הרפתקה: סופרים מתרגמים קלאסיקה''', של הוצאות אוקיינוס ומודן.
| |||