101 דלמטים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
מ ←תקציר העלילה: תיקון קישור |
||
שורה 38:
זוג [[דלמטי|כלבים דלמטיים]] לונדוניים בשם פונגו (Pongo) ומיסי (Missis) חיים עם מר וגברת דירלי ושני המטפלות שלהם, נני קוק (מבשלת) ונני באטלר (משרתת). מר דירלי מתואר כאדם מוכשר פיננסית ש"חילץ את [[ממשלה|הממשלה]] מהחוב שלה" ומכך פטור מ[[מס הכנסה]]. הכלבים רואים בבני האדם חיות המחמד שלהם, אך נותנים לבני האדם לחשוב שהמצב הפוך. בספר הן בני האדם והן הכלבים מדברים, והתקשורת ביניהם חלשה אך קיימת - כלבים מבינים לרוב את בני האדם, אך בני האדם "מבינים רק שש או שבע נביחות".
מיסי ממליטה חמישה עשר [[גור כלבים|גורים]]. לאחר שבני הזוג דירלי חוששים שהמאמץ להניק חמישה עשר גורים יחליש מאוד את מיסי, הם מחפשים כלבה מיינקת לגורים. לאחר חיפושים ממושכים, מוצאת גברת דירלי כלבה דלמטית נטושה וקוראים לה פרדיטה (אבודה בלטינית), שככל הנראה איבדה את גוריה אך עדיין מפיקה חלב. פרדיטה מספרת לפונגו את סיפורה על אהובה האבוד, כלב דלמטי בשם פרינס. מהרומן עם פרינס פרדיטה המליטה שמונה גורים, אך הם נמכרו על ידי בעליה. פרדיטה חיפשה אותם, ובכלות כוחה, נמצאה על ידי גברת דירלי.
מר וגברת דירלי השתתפו בארוחת ערב מפוארת על ידי שכנתם, קרואלה דה-ויל, אישה עשירה אך מאיימת מאוד, שכל אהבתה נתונה לבגדיה העשויים [[פרווה]] משובחת. בספר אף מצוין שלקרואלה [[חתול פרסי|חתולה פרסית]] לבנה, שהמליטה מספר פעמים, ובכל פעם קרואלה לקחה את החתלתולים והטביעה אותם. מר וגברת דירלי מודאגים מהתבטאויותיה על כלביהם, שיש צורך להטביע אותם ולקחת את הפרוות. בספר מתואר כי האוכל שמוגש מתובל ב[[פלפל חריף]], וכי בעלה הוא סוחר פרוות שאימץ את שם משפחתה של אשתו (במקום שאישה תאמץ את שם משפחת בעלה).
| |||