קוגל – הבדלי גרסאות

יש הנוהגים לאכול קוגל ב[[שבת]] מפני שכך היא המסורת שבידם, שנים ארוכות. מאחר שניתן לשמור על חומו על [[פלטת שבת]], הוא גם פרקטי לשבתות. כיום מקובל בקהילות שונות לאכול את הקוגל ב[[קידושא רבא]] לאחר תפילת שחרית בשבת בבית כנסת, מפני שהאוכלו יוצא ידי חובת [[קידוש|קידוש במקום סעודה]] מבלי להתחייב ב[[נטילת ידיים]] וב[[ברכת המזון]].

 

 

אימרה חסידית נוספת מתארת את הקוגל כ{{ציטוטון|בוכה כ[[לאה]], יפה כ[[רחל]], טוב כ[[יעקב]] ואדום כ[[עשיו]]}}.