הקריה למחקר גרעיני – נגב – הבדלי גרסאות

הקריה הוקמה בסיוע נרחב של מהנדסים [[צרפת]]ים באמצע [[שנות ה-50]] כחלק מהסיוע הביטחוני שקיבלה אז ישראל. את הפרויקט הגה [[ארנסט דוד ברגמן]], ראש [[הוועדה לאנרגיה אטומית]], ולקידומו תרם מנכ"ל משרד הביטחון, [[שמעון פרס]]{{הערה|{{הארץ|אנשיל פפר|הכל על פי מקורות זרים: העמימות הייתה מפעל חייו של פרס|1.3084797|30 בספטמבר 2016}}}}, שבין היתר, גייס [[התרמה|תרומות]] לבנייה. [[אפרים אילין]] מספר{{הערה|באחרית דבר לספרו [http://www.textim1.co.il/books/ilin/index-8.htm "על החתום אפרים אילין"]}} כי [[פנחס ספיר]], שהתנגד להקמת הכור, לחץ לבל יכיר האוצר בכספים אלה כתרומה מזכה לצורך [[פקודת מס הכנסה|מס הכנסה]].[[קובץ:Nuclear reactor in dimona (israel).jpg|שמאל|ממוזער|250px|מתחם קמ"ג, כפי שצולם על ידי [[לוויין ריגול]] אמריקאי ב-[[1968]]]]תחילה לא הודתה ישראל בבניית הכור. ביוני [[1960]] טענה ישראל כי המבנה המוקם הוא "מפעל [[טקסטיל]]"{{הערה|{{הארץ|אמיר אורן|כך נולדה אגדת "מפעל הטקסטיל" בדימונה|1.2614201|15 באפריל 2015}}}}, ובספטמבר אותה שנה תיארו אישים ישראלים את המבנה ההולך ונבנה כ"תחנת מחקר ב[[מטלורגיה]]". הודאה רשמית על כך שאכן נבנה במקום כור גרעיני נמסרה על ידי ישראל רק לאחר שדו"ח של מחלקת המדינה האמריקנית מ־2 בדצמבר 1960 פורסם על ידי [[הניו יורק טיימס]] ב־16 בחודש. ב־[[21 בדצמבר]] 1960, בתשובה לשאילתה ב[[הכנסת|כנסת]], הודיע ראש הממשלה ושר הביטחון [[דוד בן-גוריון]] כי ישראל מקימה בנגב כור גרעיני מחקרי לצורכי שלום בהספק של 24 [[ואט|מגה-ואט]]. (בפרסומים מחוץ לישראל נטען כי לאחר מכן הוגדל ההספק ל-75 מגה-ואט.){{הערה|{{הארץ|[[יוסי מלמן]]|פרשנות: ומה עם הכור בדימונה?|1.1167012|16/03/2011}}}}

 

 

האדריכל הראשי של הקריה למחקר גרעיני היה [[אמנון ניב]]{{הערה|{{xnet|[[מיכאל יעקובסון]]|מת האדריכל אמנון ניב, מתכנן הכור האטומי בדימונה|3083780|9 ביוני 2011}}}}. בתכנון מערך השירותים האזרחי והמבנים הציבוריים השתתפו האדריכלים [[דן איתן]] ו[[יצחק ישר]]{{הערה|{{הארץ|אסתר זנדברג|אין גיל פרישה לארכיטקט|1.1122185|20 ביולי 2006}}}}. הכור החל לפעול בסוף שנת [[1963]].