ויקיפדיה

נשמה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
עריכה, הסרת שגיאות וכפילויות.
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=כינוי לחלק ה[[רוחניות|רוחני]] שב[[בן אדם|אדם]] |אחר=ז'אנר מוזיקלי|ראו=[[מוזיקת נשמה]]}}
 
בהשקפות [[רוחניות]], ה'''נשמה''' היא הצד הרוחני של ה[[בן אדם|אדם]].
ה'''נשמה''' היא החלק ה[[רוחניות|רוחני]] שב[[בן אדם|אדם]] על פי תפיסות [[דת]]יות או רוחניות. אין למונח נשמה הגדרה חד משמעית בדתות או בתפיסות ה[[רוחניות]] השונות וקיימות הגדרות שונות למונח זה שחלקן ברות הפרכה וחלקן [[בלתי ניתן להפרכה|בלתי ניתנות להפרכה]].
 
[[קובץ:SoulCarriedtoHeaven.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נשמה נלקחת לגן העדן על ידי מלאכים, ציור מאת [[ויליאם אדולף בוגרו]]]]
שורה 9:
קיימות גישות רבות לתפיסת הנשמה, חלקן דתיות וחלקן חילוניות. התפיסות נבדלות בביטויין ב[[ספרות]], בכתבי [[דת]] וב[[שפה]].
 
'''נשמה כמהות החיים:''' על פי תפיסהגישה זו, נשמה היא עצם העובדה כי אדם מסוים הוא חי, ולא גורם פיזיקלי פשוט. תפיסה זו מצמצמת את הגדרת הנשמה, לעצם העובדה כי האדם מסוגל למצוא [[משמעות (חשיבות)|משמעות]] ב[[מציאות]] שסביבו.
 
'''נשמה כביטוי לתודעה:''' על פי גישה זו, הנשמה היא ביטוי לחלק של [[תודעה|תודעת]] האדם אשר מבטא את יכולתו של האדם להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה שמהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג ה[[נפש]], כביטוי לפן ה[[רגש]]י וה[[חוויה|חוויתי]], המעיד על כך שישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקלי מורכב אחר.
שורה 16:
'''נשמה כישות עצמאית:''' על פי גישה זו, נשמה היא ישות ממשית, חסרת צורה, המסוגלת לקיום שאינו מחויב ותלוי בקיומו הגופני של האדם. כאשר היא נמצאת בגוף היא מהווה המנוע הפנימי ומרכז הבקרה והשליטה שלו, וכאשר היא עוזבת אותו באופן חלקי (בשינה) או לצמיתות (במוות), הגוף מאבד את חיוניותו והופך לחפץ דומם, שאין לו זרם תודעה סובייקטיבי. על פי תפיסה זו, לנשמה קיום במישורים שאינם פיזיים, ועל כן היא כפופה לחוקיות שונה מהחוקיות הפיזיקלית (למשל היא יכולה להיות בכמה מקומות בו זמנית).
 
ברובמרבית המקריםהמצדדים של תפיסהבגישה זו, קיימת [[אמונה]]סוברים בקיוםשהנשמה הנשמהמתקיימת גם לאחר מות הגוף עצמו, במישור המנותק מהמישור הגופני הרגיל. אמונה כזו מאפשרתעשויה תפיסותלהיות כגון:קשורה לאמונה ב[[תיקון הנפש]], [[חיי אלמוות]] ונצח, חיי [[העולם הבא]], [[שכר ועונש]] ו[[גלגול נשמות]].
 
ההסבר לצורך לדבר על נשמה לאדם בגישה הזו, הוא בפשטות העובדה שיש לכל אדם אני ואישיות משל עצמו. איזו ישות תודעתית שתופסת את העולם ומתבוננות בו מבחוץ, שהעיניים משמשים לה ככלים להתבונן והאוזניים ככלים לשמוע, אבל היא מעבר לכך.
 
בנוסף, ההתבוננות בזרם התודעה הסובייקטיבי של האדם שמכיל מחשבות, מילים, דימויים ותחושות וקיים בכל רגע, המופסק בשינה או בעילפון, וחזרתו של זרם התודעה בהתעוררות בבוקר לנקודה האחרונה שבה הופסק לפני השינה, מתוך אוריינטציה נפשית ברורה ללא כל בלבול או שכחה, דבר דומה יש בסוגי זיכרון שאינם צורכים חשמל כדי לזכור נתונים. האדם המתעורר זוכר בדיוק מי הוא, מה ייעודו, רצונותיו והדברים האחרונים שעשה לפני שנרדם. ההסבר לפי הדתותדתות השונותשונות הוא עזיבה ארעית של הנשמה בעלת התודעה והזכירה את הגוף ועלייתה לעולם העליון הנסתר, ובמצב של עוררות, חזרתה של הנשמה לשכון בגוף. (אגב תהליךמקרה של [[תרדמת]], יכול להיות מוסבר באופן דומה,: הנשמה עוזבת את הגוף מפני סיבה כל שהיא ואיננה מוכנהלאינה לחזורשבה אליו).
 
עניין נוסף שמוסבר לפי גישה דתית זו. הוא התהליך של טרנספורמציה של רעיון ומחשבה [[הפשטה|מופשטת]] שאין לה מקום מיוחד, שהופכת ומיתרגמת למעשה ופעולה. כיצד קורה שאדם חושב לרוץ, וכתוצאה מאותה מחשבה מתבצעים בגופו תהליכים פיזיוביולוגיים, שבהם המחשבה הזו שאין לה ממשות פיזית מייצרת פולסים חשמליים בנוירוני המוח, שמתחילים את השרשרת של הפעילות הזו, עד שלבסוף השרירים מתכווצים והאדם מתחיל לרוץ (אלא אם כן אותם פולסים חשמליים לא נוצרו על ידי המחשבה המופשטת אלא להפך).?
 
תפיסה זו דתית בטבעה אף על פי שגם התפיסות האחרות עשויות להיכלל במחשבה דתית מסוימת, שכן היא מחייבת קיום כוחות מטאפיזיים אוטונומיים.
 
== תפיסת הנשמה ביהדות ==
שורה 31 ⟵ 29:
הביטוי הראשון לרעיון שהאדם מורכב משני חלקים שונים - גוף ונשמה מופיעים במקורות מאוחרים יותר ב[[יהדות]], בחלק מ[[אגדות חז"ל]], ב[[מדרש]]ים וב[[פילוסופיה]] היהודית של ימי הביניים. יש הטוענים {{הבהרה|מי טוען כך?}} כי גישה זו התפתחה בהשפעת הפילוסופיה היוונית של [[אריסטו]] ו[[אפלטון]], פילוסופיה שהייתה לה השפעה מרחיקת לכת גם על דתות ותרבויות אחרות במערב (ראו [[דואליזם]]). לפי התפיסה הזו, הנשמה היא חלק שונה לחלוטין מהגוף ואינה חומרית. [[רצון חופשי|הרצון החופשי]] נובע מן הנשמה, ולפיכך, בעולם הארצי, רק לבני אדם יש רצון חופשי. לפי תפיסה זו, לבעלי חיים אין נשמה, אלא רק גוף ולפיכך אין להם רצון חופשי. מבין המאמינים ב[[גלגול נשמות]], יש המוציאים מכלל זה בעלי חיים שהם התגלגלות של נשמת אדם. מעבר לכך, בנשמה, שהיא עצמוּתוֹ של האדם ועיקר אופיו, יש משהו מהאלוהות. כך הבינו חז"ל את המימרה {{הדגשה|חלק אלוה ממעל||איוב לא ב}}.
 
על פי תפיסה זו טועניםגרסו הוגי היהדות כי כלל [[רצון (פסיכולגיה)|רצונות]] האדם בחייו חלוקים לשני חלקים, החלק האחד כולל את הרצונות הנובעים מהנשמה, והחלק האחר כולל את הרצונות הנובעים מהגוף. רצונותיו של הגוף הם זמניים וחולפים עם המוות, לעומת הרצון של הנשמה הקיים לנצח, כשם שהנשמה קיימת לנצח. לכן ראוי לאדם לעבוד בחייו בעבור נשמתו הנצחית, ולא בעבור גופו החולף, כי נשמתו היא "האני האמיתי" שלו, והגוף איננו אלא דמיוןלבוש חולףזמני. לדבריהם, רצון הנשמה הוא ל[[קרבת אלוהים|התקרב לאלוהים]] ול[[עבודת השם|עבוד אותו]], ולכן על האדם לקיים את [[מצווה|מצוות]] האלוהים, ולהשתדל בכל נפשו להתקרב אליו. אמנם, במקביל מוטל על האדם לספק את צורכי גופו הפיזיים והנפשיים (כל עוד אינם מהווים "[[עבירה]]"), כדי שיהיה לו יישוב הדעת לעבודת השם.{{הערה|[[מסילת ישרים]] פרק א'}}
 
ב[[קריאת שמע על המיטה]] וב[[ברכות השחר]] ישנן תפילות המבטאות את הנשמה כיחידה רוחנית בפני עצמה, שבשעת השינה מתנתקת מהגוף ומופקדת בידי האל, והוא מחזירה ברחמיו בבוקר מחודשת ורעננה. סימוכין לתפיסה זו יש בפסוק מ[[תהלים]] "בידך אפקיד רוחי"{{הערה|{{תנ"ך|תהלים|לא|ו}}}} הנאמר לפני השינה. משום כך נחשבת אצל חז"ל שינה כמיתה קטנה, "שינה אחד מששים במיתה" ({{בבלי|ברכות|נז|ב|ללא=שם}}). בבוקר נאמרת תפילת הודיה על "תחיית מתים" קטנה זו בתפילה "אלהי נשמה", שמופיעה בתלמוד הבבלי: "אֱלהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהורָה הִיא. אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי, מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי, רִבּון כָּל הַמַּעֲשים, אֲדון כָּל הַנְּשָׁמות. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחֲזִיר נְשָׁמות לִפְגָרִים מֵתִים." <span>אולם מתפילה זו לא מובן הרעיון שהנשמה היא מקור הרצון החופשי ועיקר האדם, אלא שהנשמה היא דבר הנתון באדם, דהיינו הגוף, ומאפשרת את חיי הגוף עד המוות, וכן לעתיד לבוא ב</span>[[תחיית המתים]]<span>.</span>
שורה 41 ⟵ 39:
===בתורת הקבלה===
בתורת ה[[קבלה]] יש הרחבה ופירוט של הנושא. על פיה באדם חמישה חלקים רוחניים, כאשר השניים העליונים קשורים לתופעת ה[[נבואה]]:
[[נפש]], [[רוחניות|רוח]], נשמה, [[בעלי חיים|חיה]] ויחידה. (נר"ן ח"י)
 
ישנם הרבה פירושים בקשר לכוחות האלו. אחד מהנפוצים:
* '''נפש''' - היא הכוח הנפשי שמחיה את המערכת הביולוגית והרגשית של האדם. "כי הדם הוא הנפש".
* '''רוח''' - היא ההכרה הגלויה של האדם' הַמֶּחְשָׁב (מיינדmind). התודעה הרגילה של האדם סובייקטיבית ורלטיבית בדרך כלל. "רוח האדם העולה מעלה מעלה".
* '''נשמה''' - היא העל מודע העמוק של האדם. הגרעין האישיותי הפנימי שלנו שלעולם לא משתנה ולא מתקלקל. מכוחה אנו רוצים, נדחפים ועושים כל מיני דברים, שאין אנו מבינים את פשרם. לפעמים היא שולחת לנו רמזים בחלומות. הנשמה טהורה תמיד והאדם איננו יכול לפגום אותה, אלא לעמעם את הופעתה והתגלותה בו.
* '''חיה''' - נשמת הנשמה. היא חלק פנימי יותר, שבממדשמחובר שלנואל אנוכללות מחוברים אלהאומה הכללותהישראלית.
* '''יחידה''' - יחידה שבנפש, היא ממד פנימי עוד יותר, שבה יש לנו אחדות כוללת עם המציאות.
 
לפימכאן תפיסות אלו יששיש באדם רבדים של "אני-ים" עליונים ותת מודעים, שאחד סמוי יותר ממשנהו ויותר כוללני ומתאחד עם הסביבה והיקום, עד שברמה העליונה והנסתרת ביותר, ישנה התאחדות בין בני האדם לבין עצמם ובינם לבין האלוהים.
 
===נשמה יתירה בשבת===
שורה 57 ⟵ 55:
 
== הנשמה בפילוסופיה ==
 
הדיון לגבי קיום הנשמה החל כבר בימי הפילוסופיה היוונית. [[אפלטון]] טען לקיום הנשמה הנצחית בדיאלוג "מנון" אך היו פילוסופים שהתנגדו לו. [[אריסטו]] למשל, סבר שאין נשמה, אך ייחס לכל חומר תכונות "נשמתיות" כרצון ומטרה. בפילוסופיה המודרנית התפתחו שלוש גישות עיקריות:
* ה[[מטריאליזם]] שתומכיו טוענים שניתן להסביר את כל פעולות האדם במסגרת של פעולות פיזיקליות וכימיות, לרבות חשיבתו והכרתו של האדם ובעצם אין האדם שונה מכלל החומר בטבע.
שורה 64 ⟵ 61:
 
== הנשמה והמדע ==
בדרך כלל המונח נשמה אינו מתאר ישות פיזיקלית (כלומר ישות בעלת אנרגיה או מסה) ולכן במקרה כזה המדע מתייחס לנשמה כאל גורם [[מטאפיזיקה|מטאפיזי]] שקיומו אינו ניתן להפרכה ולכןבאמצעות ככזה שאינו תקף לבחינה על פי [[השיטה המדעית]]ניסויים, כך שגם אם היא קיימת ומשפיעה, המדעלא ממילאניתן אינולהוביח יכול למדוד את השפעתה והיא אינה ניתנת לאישור או הפרכה מדעייםזאת. לפיכך, אין חקירה של המושג "נשמה" במסגרת המחקר המדעי, וכל התאוריות בעניין אינן מדעיות אלא [[פילוסופיה|פילוסופיות]]. עם זאת, המחקר המדעי בוחן את הקורלציה (מתאם) בין תחושותיו ומחשבותיו של אדם לבין תופעות פיזיקליות וכימיות שנובעות מפעילות [[תא עצב|תאי העצב]] במוח ומהקשרים ביניהם, או לפעמים מתופעות בחלקי הגוף האחרים.
 
המחקר המדעי בוחן את הקורלציה (מתאם) בין תחושותיו ומחשבותיו של אדם לבין תופעות פיזיקליות וכימיות שנובעות מפעילות [[תא עצב|תאי העצב]] במוח ומהקשרים ביניהם, או לפעמים מתופעות בחלקי הגוף האחרים. ההנחה כי יש נשמה המתווכת בין התופעות הפיזיקליות והכימיות למחשבות ולתחושות היא חסרת משמעות מבחינה מדעית, כיוון שאינה ניתנת להוכחה בפרוצדורה מדעית.
 
פוריותו של המחקר המדעי בשיטה זו ניכרת, למשל, בהתקדמות הטיפול במחלות המשפיעות על מצב הרוח וההתנהגות ("[[מחלות נפש]]"). כל עוד שררה ההנחה שמחלות אלו תלויות במידה רבה בנשמה, התקשו רופאים לטפל בהן באופן שיטתי באמצעותבאמצעים [[תרופה|תרופותפסיכיאטר]]יים. מחקרים שהתייחסו רק לקורלציה בין מצב הרוח וההתנהגות לתופעות ב[[מערכת העצבים]], הביא לפיתוח תרופות ואף טיפולים [[כירורגיה|כירורגיים]] ב"מחלותבמחלות נפש", גם אם לא הביאו להוכחה או להפרכת קיומה של הנשמה.
 
לאור כל זאת, הדיון בנשמה כישות עצמאית, או ככזו שיכולה להתקיים במנותק מהמוח או אחרי הפסקת פעילותו והריסת רקמותיו, אינו נעשה במישור המדעי, אלא במישור הפילוסופי, ה[[רוחניות|רוחני]] והדתי, וכאן נכנסת לתמונה גם אמונתו של האדם.
 
סוגיית הטיפול במושג ה"נשמה" בפילוסופיה ובמדע נידונה בהרחבה במסגרת מה שמכונה: [[הבעיה הפסיכופיזית]].
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/נשמה"