לא תחמוד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Joalbertine (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
שורה 1:
{{עשרת הדיברות}}
{{סוגיה
|שם הסוגיה=
|מקרא={{תנ"ך|שמות|כ|יג|קצר=כן}}
|משנה=
|תלמוד בבלי=
|תלמוד ירושלמי=
|משנה תורה לרמב"ם={{רמב"ם||גזילה ואבידה|א|ט|ללא=שם}}
|ספרי מניין המצוות={{ספר המצוות|לאו|רסה}}{{ש}}{{ספר החינוך|לח}}
|ספרות הלכתית נוספת=
}}
'''לֹא תַחְמֹד''' הוא הדיבר האחרון מבין [[עשרת הדיברות]] והוא [[מצוות לא תעשה|לאו]] שלא לחמוד דבר השייך לאדם אחר.
שורה 5 ⟵ 16:
מקורה של המצווה הוא בדיבר האחרון ב[[עשרת הדברות]]: {{ציטוטון|לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ; לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.|}}{{הערה|1=[[S:שמות כ יג|שמות כ, יג]] וראה גם את הפסוק הדומה ב[[S:דברים ה יז|דברים ה, יז]]}}.
שני טעמים הובאו למצווה זו. הראשון, דעת [[אברהם אבן עזרא|רבי אברהם בן עזרא]], עוסק באיסור התורה על רגש שבלב. בפירושו הוא מציין כי פרשנים רבים טענו כי לא ניתן לאסור רגש שבלב, אך הוא טוען אחרת. לדבריו, לו יחשוב האדם שהדברים אותם הוא חומד (אשת, בית, רכוש חברו) לא ניתנים להשגה, הוא יפסיק לחמוד אותם. בנוסף, ה[[רמב"ם]] מציין כי הסיבה לאיסור 'לא לחמוד' היא שעל ידי ההתעסקות בתחבולת להשגת רכוש אחרים, קיים חשש שהאדם יפעל להשגתם בדרכים לא חוקיות ואף ב[[אלימות]]. דוגמה לכך מופיעה בסיפור בו המלך [[אחאב]] דואג להמתת [[נבות היזרעאלי]] מפני שחמד את כרמו{{הערה|1=[[S:מלכים א כא|מלכים א כא, א-כח]]}}.▼
==העברת בעלות בהסכמה==
הלאו של '''לא תחמוד''' כולל את האיסור להוציא מן הזולת בתחבולות, ואף בתמורה כספית נדיבה, דבר השייך לו. התחבולות האסורות כוללות: הפצרה חוזרת ונישנית, [[לחץ חברתי]] וכמובן [[כוח גופני|כח]]. העסקת המחשבות על תחבולות כאלו, אסורה גם היא, ואפילו עצם ההתאוות לנכסי הזולת או הקנאה בהם נאסרה (וראו להלן את שיטות ה[[ראשונים]] בהגדרת האיסור). איסור דומה לאיסור זה הוא "לא תתאוה", ולדעת הרמב"ם ההבחנה ביניהם היא שבאיסור לא תתאוה נאסרה המחשבה{{הערה|{{רמב"ם|גזלה ואבדה|א|יב}}.}}.
בתלמוד מובאת [[ברייתא]] בה נאמר שהחמסן (אדם הלוקח לעצמו ממון חברו ללא רשות החבר ומשאיר לו תשלום על כך) [[פסולי עדות|נפסל לעדות]] רק [[מדרבנן]]{{הערה|{{תלמוד בבלי|סנהדרין|כה|ב}}.}}. [[תוספות]]{{הערה|בסנהדרין דף כה עמוד ב דיבור המתחיל מעיקרא.}} הקשו שבמקום אחר{{הערה|{{תלמוד בבלי|בבא מציעא|ה|ב}}.}} נאמר בתלמוד שלאנשים לא משמע שמי שמשלם עבור החפץ, גם אם הדבר נעשה ללא הסכמת המוכר, עובר על איסור לא תחמוד, ומלשון זו נראה שרק לאנשים לא משמע כך, אבל האמת היא שהוא עובר על האיסור. תוספות תרצו על כך שני תירוצים. לפי התירוץ הראשון צורת ההתנסחות של התלמוד לא באה לשלול את היותו של דין זה דין נכון, ואם כן כאשר משלמים עבור החפץ אין איסור לא תחמוד. לעומת זאת לפי התירוץ השני יש להבחין בין שני מצבים של תשלום - אם נוסף לתשלום הושגה לבסוף גם הסכמת המוכר, הרי שלא נעשה כאן איסור לא תחמוד. ואם לא הושגה הסכמת המוכר יש איסור לא תחמוד גם כאשר הקונה שילם את התמורה הנדרשת עבור העסקה. ▼
▲שני טעמים הובאו למצווה זו. הראשון, דעת [[אברהם אבן עזרא|רבי אברהם בן עזרא]], עוסק באיסור התורה על רגש שבלב. בפירושו הוא מציין כי פרשנים רבים טענו כי לא ניתן לאסור רגש שבלב, אך הוא טוען אחרת. לדבריו, לו יחשוב האדם שהדברים אותם הוא חומד (אשת, בית, רכוש חברו) לא ניתנים להשגה, הוא יפסיק לחמוד אותם.
▲[[תוספות]]{{הערה|בסנהדרין דף כה עמוד ב דיבור המתחיל מעיקרא.}} הקשו שבמקום אחר{{הערה|{{תלמוד בבלי|בבא מציעא|ה|ב}}.}} נאמר בתלמוד שלאנשים לא משמע שמי שמשלם עבור החפץ, גם אם הדבר נעשה ללא הסכמת המוכר, עובר על איסור לא תחמוד, ומלשון זו נראה שרק לאנשים לא משמע כך, אבל האמת היא שהוא עובר על האיסור. תוספות תרצו על כך שני תירוצים. לפי התירוץ הראשון צורת ההתנסחות של התלמוד לא באה לשלול את היותו של דין זה דין נכון, ואם כן כאשר משלמים עבור החפץ אין איסור לא תחמוד. לעומת זאת לפי התירוץ השני יש להבחין בין שני מצבים של תשלום - אם נוסף לתשלום הושגה לבסוף גם הסכמת המוכר, הרי שלא נעשה כאן איסור לא תחמוד. ואם לא הושגה הסכמת המוכר יש איסור לא תחמוד גם כאשר הקונה שילם את התמורה הנדרשת עבור העסקה.
לעומת זאת מדברי הרמב"ם{{הערה|{{רמב"ם|גזלה ואבדה|א|ט}}.}} נראה שגם אם הושגה הסכמת המוכר, כל עוד בוצעה העסקה עבר הקונה על לא תחמוד. [[הראב"ד]] השיג על כך ודעתו היא כדעת התוספות שאם הושגה הסכמה אין איסור לא תחמוד. אם כן יש כאן שלש דעות: לתירוץ הראשון של תוספות אין איסור לא תחמוד אם שולמה התמורה. לתירוץ השני של תוספות ולראב"ד אין איסור אם הושגה הסכמה, ולשיטת הרמב"ם גם אם הושגה הסכמה יש איסור לא תחמוד.
▲* [[שולחן ערוך]], חושן משפט, סימן שנ"ט.
==קישורים חיצוניים==
| |||