שאר כסות ועונה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 17:
על פי [[רש"י]], [[אונקלוס]], [[אבן עזרא]] ועוד מפרשים שלוש החובות הללו הן מהתורה, וכך פוסק ה[[רמב"ם]] להלכה, אך על פי ה[[רמב"ן]], שמפרש "שארה" - כקרבת בשר ו"כסות" - ככסות מיטתה, מזונות וכסות הם מדרבנן ורק עונתה היא מהתורה. לשלוש מחויבויות אלו, הוסיפו [[חז"ל]] שבע מחויבות נוספות לבעל כלפי אשתו ובהן ריפוי, פדיון וקבורה.
 
חז"ל תיקנו שחלק מחובות הבעל יהיו כנגד חובות האישה, "[[מעשה ידיה|מעשה ידי האישה]] כנגד מזונותיה, ופדיונה כנגד אכילת פירות נכסיה, וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה". ולכן לאישה יש זכות לוותר על מחויבות מסוימת שלה כנגד ביטול התחייבות הבעל. לפיכך היא יכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה" ולהתפרנס ממעשי ידיה, אבל זכות זו אינה שמורה לבעל, שאינו יכול לומר "איני זנך ואיני נוטל כלום ממעשה ידייך...שמא לא יספיק לה מעשה ידיה במזונותיה." (רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות פרק י"ב הלכה ד')
 
==שאר - מזונות==
{{הפניה לערך מורחב|חיוב מזונות}}
הרמב"ם{{הערה|1=משנה תורה, הלכות אישות, י"ב ט'-י"א}} דן בכמותם ואיכותם של המזונות שה[[איש]] חייב לספק ל[[אישה|אשתו]], וקובע כלל מנחה בעניין ש"הכול לפי עושרו" של האדם - כלומר שעל המזונות להיות ביחס ישר לעושרו של האדם, אפילו "כמה תבשילי בשר בכל יום", במקרה שמדובר באדם אמיד במיוחד. הוא קובע דרישות מינימום לעניים, לגבי מספר הארוחות והיקפן. במידה והאדם הגיע למצב שאינו יכול לתת לה אפילו לחם, בית דין כופה עליו לגרש אותה. לגבר אין מחויבות לסעוד במשך ימי השבוע עם אשתו, אבל סעודות השבת לפחות חייב לאכול איתה ביחד.