קורפוס הפאנצר ה-14 (ורמאכט) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למבצע מקרה כחול |
|||
שורה 42:
===החזית המזרחית===
ב-[[21 ביוני]] [[1942]] הוסב הקורפוס לקורפוס פאנצר, והשתתף ב'''[[מבצע מקרה כחול]]''', כחלק מ[[ארמיית הפאנצר הרביעית]] במסגרת [[קבוצת ארמיות דרום]], והיה הקורפוס הראשון שהגיע ל[[סטלינגרד]]. ב-[[14 בספטמבר]] [[1942]] הודח פון ויטרסהיים מתפקידו, עקב הצעתו לנסיגה חלקית לעבר [[נהר הדון]], בעקבות האבידות הקשות שספגו כוחותיו, ו[[הנס הובה]] מונה במקומו למפקד הקורפוס. עם תחילת התקפת הנגד הרוסית ([[מבצע אורנוס]]) שבסיומה כותרה [[הארמייה השישית (ורמאכט)|הארמייה השישית]], ניסה [[פרידריך פאולוס]] לשכנע את היטלר להרשות לו לסגת מסטלינגרד ולפרוץ את הכיתור אך היטלר סירב. פאולוס ידע שהיטלר מחבב את הובה וכאשר היטלר ביקש להעלות את הובה בדרגה ולהעניק לו עיטור במו ידיו ביקש פאולוס מהובה לעדכן את היטלר במצב החמור ולשכנעו לסגת מסטלינגרד. הוא צייד אותו במסמכים החל בשיעורי הדלק שנותר וכלה במחסור בציוד רפואי. הובה הוטס ל[[מאורת הזאבים]] ב[[רסטנבורג]] שם העניק לו היטלר ב-[[21 בדצמבר]] [[1942]] את עיטור [[עיטורי הוורמאכט|צלב האבירים עם עלי אלון וחרבות]]. הובה ניסה לשכנע את היטלר להורות על נסיגה אבל ללא תועלת.
הובה חזר לכיס הנצור בסטלינגרד אבל היטלר שכבר לא תמך בגנרלים התבוסתנים שלו וכבר חשב לשקם את הצבא עם מפקדים נאמנים כמו הובה, ציווה על הובה לעזוב את הכיס הנצור למרות מחאותיו. הובה הוטס מהכיס ב-[[18 בינואר]] [[1943]], ובמקומו מונה למפקד הקורפוס [[הלמוט שלמר]]. ב-[[31 בינואר]] [[1943]] נכנעו שרידי הקורפוס לרוסים, יחד עם רוב שרידי [[הארמייה השישית (ורמאכט)|הארמייה השישית]].
| |||