קרן שואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה - המכון להיסטוריה חזותית וחינוך – הבדלי גרסאות

'''קרן שואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה - המכון להיסטוריה חזותית וחינוך''' (באנגלית: USC Shoah Foundation – The Institute for Visual History and Education, שם קודם: הקרן לתיעוד ההיסטוריה החזותית של השואה) הינוהיא קרן ללא כוונות רווח המוקדשהמוקדשת ליצירת ראיונות קול ווודיאוווידאו של [[ניצולי שואההשואה]] ועדים וכן מאירועי [[השמדת עם]] נוספים, בתור קריאהכקריאה המחייבת לחינוך ולפעולה. הקרן נוסדנוסדה בידי [[סטיבן ספילברג]] בשנת [[1994]], כשנה לאחר זכיית סרטו "[[רשימת שינדלר]]" בפרסב[[פרס האוסקראוסקר]]. מטרתומטרתה המקורית של הקרן היתההייתה לתעד עדויות של ניצולים ושל עדים אחרים מהשואה באמצעות אוסף של ראיונות וידיאווידאו.

בינואר [[2006]] הקרן יצרה שיתוף פעולה עם [[אוניברסיטת דרום קליפורניה]], והיא עברהועברה לשכון במוסד זה תחת השם קרן שואה של [[אוניברסיטת דרום קליפורניה]] - המכון להיסטוריה חזותית וחינוך (באנגלית: USC Shoah Foundation – The Institute for Visual History and Education).

הקרן אספה בערך 52,000 עדויות וידיאווידאו בין השנים 1994-19991994–1999, וכיום יש בה למעלה מ-53,000 עדויות. החלקחלק הארי של העדויות מתייחסיםמתייחס ל[[השואה|שואה]] שהתרחשה במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], וכולל לא רק עדויות של ניצולים יהודים, אלא גם של מצילים ומספקי סיוע, אסירים פוליטיים, משחררי המחנות, עובדי כפייה לא יהודיים, ניצולי [[אאוגניקה|ניצולי ניסויים אאגוניים]] וכן ניצולים של קבוצות נוספות שנרצחו על ידי הנאצים: [[השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה|צוענים]], [[עדי יהוה]] ו[[רדיפת הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית|הומוסקסואלייםהומוסקסואלים]].

רוב העדויות מכילות תיאור אישי של החיים לפני, במהלך ולאחר [[השמדת עם|רצח העם]]. העדויות נשמרות בארכיון ההיסטוריה החזותית, אחד האוספים הדיגיטליים הגדולים מסוגו בעולם. בעקבות הדיגיטציה ניתן לחפש בארכיון באמצעות מילות מפתח, ולקבל קישור למיקום המדוייק בראיון שבו נזכר הביטוי. מכיווןכיוון שיש בארכיון למעלה מ-112,000 שעות של ראיונות, טכנולוגית המפתוח חיונית בכדי להנגיש את המידע ולאפשר למתעניינים לאתר נושאים רלוונטיים בתוך המאגר. המפתוח מאפשר לסטודנטים, מורים, פרופסורים, חוקרים ולאחרים ברחבי העולם לדלות עדויות שלמות או קטעי עדות באמצעות קטלוג של 64,000 ביטויים ומילות מפתח, 1.8 מיליון שמות, ו-695,000 תמונות. אורך ממוצע של עדות הוא כשעתיים, והראיונות נערכו ב-63 מדינות וב-41 שפות. בכדי להנגיש את הראיונות, העדויות עברו מפתוח על ידי אדם הדובר את שפת המרואיין, וכל דקה של סרטון מקושרת לתרגום האנגלי של הראיון באמצעות מנוע חיפוש שפותח על ידי המכון (שאף נרשם עליו [[פטנט]]).

לקרן ישנה גישה למקורות ראשוניים נוספים מעבר לראיונות שנאספו. האוניברסיטה רכשה אוסף של ספרי שואה והשמדת עם לספריית דוהני, המכיל למעלה מ-1,000 ספרים וחוברות [[נאציזם|נאציים]] מקוריים, פרסומים יהודיים, מיקרופילמים עם מסמכים מקוריים כגון עיתונים נאציים ועותק כמעט שלם של תמלילים מקוריים ממשפטמ[[משפטי נירנברג]]. בספריית דוהני ניתן למצוא גם היסטיוגרפיות מוקדמות של השואה; יומנים ועדויות שפורסמו מייד לאחר מלחמת העולם השנייה במגוון שפות; ומסמכים מקוריים של פליטים גרמניים ואוסטריים מ[[הרייך השלישי]], כולל אלה של ה[[סופר]] היהודי-גרמני המפורסם [[ליון פויכטוונגר]].

עם השנים, הארכיון החזותי של המכון מתרחב כדי לכלול עדויות של ניצולים ועדים של השמדות עם נוספות כולל רצח העם נגד הטוטסיה[[טוטסי]] ברואנדהב[[רואנדה]], הטבח בנאנג'ינג, השמדת העם הארמני והשמדת העם בגוואטמלה. 64 עדויות רואנדיאניות נוספו באביב 2013, ו -12 עדויות של ניצולי טבח נאנג'ינג נוספו באביב 2014, ו -18 נוספו באוקטובר 2014. ב-24 באפריל 2015, לרגל ציון 100 שנים להשמדת העם הראשונה המאה ה-20, [[שואת הארמנים]], נוספו לארכיון 332 עדויות הקשורות לשואה זו.