חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – הבדלי גרסאות

לפי תפיסתם של רבים משופטי בית-המשפט העליון, ובראשם ה[[נשיא בית המשפט העליון|נשיא]] [[אהרן ברק]], [[האספה המכוננת|כינונו]] של [[חוק יסוד]] זה ושל [[חוק יסוד: חופש העיסוק]] החלו את [[המהפכה החוקתית]], כי [[הכנסת]] העניקה לשני חוקי יסוד אלה מעמד על-חוקי, שעל-פיו ניתנה ל[[בתי המשפט בישראל|בתי המשפט]] הסמכות להכריז על בטלותו של [[חוק]] העומד בסתירה לחוקי יסוד אלה. לפי טענה זו, עם חקיקת חוקי יסוד אלה חל שינוי מהותי במעמדן של זכויות האדם בישראל. גישה זו באה לידי ביטוי בפסיקותיו של בית המשפט העליון, שבמהלך השנים ביטל כ-15 מעשי חקיקה שעמדו בסתירה לחוקי היסוד הללו. מנגד, משפטנים רבים ו[[שר המשפטים|שריושרי המשפטים]], [[חיים רמון]], [[דניאל פרידמן]] ו[[איילת שקד]], מתנגדים לתפיסה זו וטוענים שברק עיוות את כוונת חברי הכנסת., נשיאונשיא בית המשפט העליון לשעבר [[משה לנדוי]], אף אמר כי "המהפכה החוקתית לא הייתה ולא נבראה".{{הערה|'''[http://school.kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=57956186#260.230.6.default להיות אזרחים בישראל]''', [[משרד החינוך]], 2001, עמ' 259}}