|
'''ה[[סימפוניה]] מס' 49''' בפה מינור היא אחת מעשר הסימפוניות ה[[סולם מינורי|מינוריות]] שכתב '''[[יוזף היידן]]''', אשר נהוג לייחסהּ לזרםלתנועת "[[הסער והפרץ]]". ברשימת הסימפוניותהיצירות של היידן שערך [[אנתוני ואן הובוקן|הובוקן]] היא ממוספרת כמס' 49 (Hob: I\49), וזמן כתיבתה מתוארך ל-[[1768]].
==רקע==
על-אף מספורה ברשימתו של הובוקן כסימפוניה ה-49, היא קדמה ל10-15 סימפוניות אשר נמצאות לפניה ברשימה מבחינת זמן חיבורהּ (שבמקרה זה הוא ודאי על פי כתב יד מתוארך). היא ככל הנראה אחת הסימפוניות הראשונות בסולם מינורי שכתב היידן.
הייחוסשיוכן של חלק מן הסימפוניות של היידן לזרם "הסער והפרץ" אינו ברור כל כך, מכיוון שבאופן רשמי, הסער והפרץ כתנועה אומנותית ב[[ספרות]] החל רק באמצע שנות ה-70 של [[המאה ה-18]]. אךמכל על-אף זאתמקום, ניתן להבחין ברצף של יצירות שנכתבו בין השנים 3\1768-1772 אשר חורגות מכל מה שבא לפניהן וממה שיבוא אחריהן. חריגות סגנוניות אלה, פרט לרושם הכללי שמשאירות הסימפוניות, מתבטאות בהבדלי [[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]] קיצוניים, פולס חזק ומהיר בפרקים המהירים, הרחבת טווח ה[[הרמוניה]] וה[[רגיסטר (מוזיקה)|רגיסטר]] ועוד. כמו כן, הנטייה לשימוש בסולמות מינוריים נעשית מובהקת יותר, בהתחשב בכך שמרבית יצירותיו של היידן כתובות בסולם מז'ורי; 6 מתוך עשר הסימפוניות המינוריות של היידן נכתבו בפרק זמן זה. אפשר גם למצוא סימפוניות אשר כתובות בסולמות אשר נחשבו אז ל"מרוחקים", לדוגמה סי מז'ור (סימפוניה מס' 46) פה מינור (סימפוניה זו) ופה דיאז מינור (מס' 45, "הפרידה"). השפעה דומה ניכרת גם בקובץ הרביעיות שנכתב באותה תקופה, הרביעיות אופוס 20, אשר מתוכן 2 בסולם מינורי, וישנה נטייה לסיים אותן בפרקים פוגאליים אשר גם הם מהווים אפיון לסגנון זה. לא נהוג לקבוע "אופנה מוזיקלית" רק על סמך מלחין אחד, ואכן, גם אצל [[מוצארט]] ניתן למצוא יצירות בעלות מאפיינים זהים מאותה תקופה, כמו הסימפוניה מס' 25 בסול מינור ורביעיית המיתריo ברה מינור [[רשימת קכל|קכל]] 173.
לא ידוע על התפתחות כלשהי בחייו האישיים של היידן שהובילה לרצף יצירות בסגנון הזה, אך יש המייחסים אותו לכך שאחרי מינויו של היידן כ[[קאפלמייסטר]] אצל [[בית אסטרהאזי|משפחת אסטרהאזי]], הוא עבר להתמקד בכתיבת [[אופרה|אופרות]] ומוזיקה דתית, דבר שייתכן וגרם לסגנונו להשתנות.
|
