עיטור הגבורה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←היסטוריה: הרחבה |
|||
שורה 35:
בטקס שנערך ב-[[17 ביולי]] [[1949]], בעקבות [[מלחמת העצמאות]], הוענק לראשונה "'''אות גיבור ישראל'''" לשנים-עשר לוחמים, בזכות הצטיינותם יוצאת הדופן בשדה הקרב. הלוחמים המעוטרים גילו [[אומץ|אומץ לב]] וסיכנו עצמם למען הצלת חבריהם או הצלחה במשימה. בין המעשים היו הזזת רכב שהפריע לכוחות צה"ל להמשיך בקרב תחת אש כבדה, פעולות חילוץ פצועים, השתלטות על משאית בשיירה ערבית בדרכה לתקוף את [[חיפה]] ופיצוץ אנייה [[מצרים|מצרית]]. חלק מהאותות ניתנו לאחר מות הלוחמים במעשה הגבורה.
בינואר [[1970]] אישרה [[הכנסת]] את [[חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל]], שקבע את שלושת העיטורים הגבוהים ביותר עבור גילויי אומץ וגבורה במהלך לחימה - עיטור הגבורה, [[עיטור העוז]] ו[[עיטור המופת]]. עיטורים אלה הוענקו למפרע גם לכל המעוטרים מאז קום המדינה, כאשר ועדה קבעה איזה עיטור חדש יחליף עיטור ישן. בנוסף, המיר החוק את "אות גיבור ישראל", שבו זכו 12 לוחמים במלחמת העצמאות, לעיטור הגבורה. החוק קבע כי מתן עיטורי המופת והעוז הוא בסמכותו של ה[[רמטכ"ל]], ואילו הענקת עיטור הגבורה היא בסמכות [[שר הביטחון]], בהמלצת הרמטכ"ל.{{הערה|[http://www.dinimveod.co.il/hashavimcmsfiles/Pdf/sh581.pdf חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל], סעיפים 3, 4 ו-5.}}
עד שנת [[1975]] הוענקו 40 עיטורי הגבורה. כאמור, העיטור מוענק לעיתים נדירות ועל מעשי גבורה יוצאי דופן; מספר המעוטרים בעיטור הגבורה מהווה פחות מ-5% מכלל מקבלי העיטורים (סה"כ עוטרו 864 חיילים וקצינים בעיטורי הגבורה, [[עיטור העוז|העוז]] ו[[עיטור המופת|המופת]]), ופחות מ-2% מכלל מקבלי העיטורים וה[[צל"ש]]ים ברמותיהם השונות ([[צל"ש רמטכ"ל]], [[צל"ש אלוף]], [[צל"ש מפקד אוגדה]] ו[[צל"ש מח"ט]]){{הערה|{{אתר הגבורה|345792|מחקר הגבורה - דו"ח התקדמות מחקר הצל"שים והעיטורים, יולי 2015}}}}.
| |||