טלמו סארה – הבדלי גרסאות

בעונת [[1944]]/[[1945]] סיים סארה לראשונה כ[[מלך השערים]] של הליגה, עם 20 שערים. במקביל סייע לבילבאו לזכות בגביע המלך בפעם השלישית ברציפות, על אף שהורחק על ידי ה[[שופט כדורגל|שופט]] במשחק הגמר נגד ולנסיה. בשנים הבאות הפגין דומיננטיות יוצאת דופן מבחינה אישית, אף שבילבאו לא הגיעה להישגים קבוצתיים רבים. זכייתה הבאה של הקבוצה בתואר, גביע המלך, הגיע ב-[[1950]]. סארה הצעיד קבוצתו לניצחון על [[ריאל ויאדוליד]] במשחק הגמר, במהלכו הבקיע ארבעה שערים, כולל [[שלושער]] בתוך ה[[הארכה]]. בכך שבר שיא כיבושים למשחק גמר בתולדות הטורניר.

 

 

בשנתיים הבאות ירד סארה בכושרו, וכשהוא על סף סיום הקריירה, שותף במשחקים מועטים ופינה את הבמה לשחקנים צעירים כדוגמת [[אנקו ארייטה]]. ב-[[1954]] זכה סארה לטקס הוקרה ב[[מדריד]] על הקריירה המוצלחת שלו, וב-[[1955]] סיים את דרכו בבילבאו. לאחר מכן שיחק בשתי קבוצות ב[[הליגה הספרדית השנייה בכדורגל|ליגת המשנה]] בטרם פרש סופית ממשחק ב-[[1957]].