דוד הבנאי – הבדלי גרסאות

בשלב זה התעוררו בעיות. המלחמות שהתחוללו במשך עשרים השנים שקדמו, פגעו בפרודוקטיביות של הממלכה. גם האצילים עדיין הערימו קשיים, וכן נותר גם נושא העיר [[טביליסי]], שעדיין לא שוחררה מ[[אמירות טביליסי|האחיזה הערבית]]. דוד נאלץ להתמודד עם קשיים אלה לפני שיכול להמשיך ולהאדיר את ממלכתו. מסיבה זו, ערך דוד רפורמה רדיקלית בצבאו. ובשנים [[1118]]–[[1120]], הוא יישב מחדש 40,000 משפחות של שבטי [[קיפצ'קים בגאורגיה|קיפצ'קים]] (Kıpçak), [[:קטגוריה:שבטים טורקיים|שבטים טורקיים עתיקים]], מ[[צפון הקווקז]] בגאורגיה. כל משפחה התחייבה לספק חייל אחד עם סוס ותחמושת. הצבא החזק הזה, שמנה 40,000 חיילים, היה תלוי לחלוטין במלך. ה[[קיפצ'קים בגאורגיה|קיפצ'קים]] התיישבו ב[[מחוזות גאורגיה|מחוזות שונים של גאורגיה]]. חלקם התיישבו ב[[כארתלי הפנימית]], ולאחרים נתנו אדמות בקרבת הגבולות. הקיפצ'קים נטמעו במהירות ב[[גאורגים]].

 

[[קובץ:Gelati 1672.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קברו של דוד הבנאי ברצפת הכניסה ל[[מנזר גלאתי]]. העובדה כי ביקש להקבר במקום בו כל מי שנכנס יצטרך לדרוך על הקבר ממחישה את צניעותו]]

דאגתם של הכוחות ה[[אסלאם|מוסלמיים]] באזור גברה נוכח הגידול המהיר של ה[[הממלכה הגאורגית המאוחדת|ממלכה הנוצרית]] בדרום הקווקז. בשנת [[1121]], הכריז הסולטאן הסלג'וקי, [[סולטאן מחמוד איבן מוחמד]] ([[1118]]-[[1131]]), על [[מלחמת דת|מלחמת קודש]] כנגד גאורגיה, וכינס קואליציה ממלכות מוסלמיות, שהונהגו על ידי [[ארטוקיד נאג'ם אל-דין אל-ג'זאר]], ח'ליף [[בגדד]] ו[[טוגרול איבן מוחמד]]. גודל הצבא המוסלמי עדיין נתון בוויכוח כאשר המספר נע בין 600,000 איש{{הערה|על פי Walter the Chancellor’s Bella Antiochena, "Matthew of Edessa"}} ל-400,000 איש{{הערה|על פי Smbat Sparapet’s Chronicle}} לבין הערכותיהם של היסטוריונים גאורגים מודרניים, 100,000-250,000 איש. אף על פי שנראה כי מספרים אלה מוגזמים, כל המקורות מסכימים על כך כי הכוחות המוסלמים אספו צבא שהיה הרבה יותר גדול מהכוח הגאורגי שמנה 56,000 לוחמים. למרות זאת, ב-[[12 באוגוסט]] [[1121]], הנחיל מפלה לצבא המוסלמי ב[[קרב דידגורי]], כשהוא משיג את מה שנחשב להצלחה הצבאית הגדולה ב[[היסטוריה של גאורגיה]].{{הערה|הקרב נערך בהר [[דידגורי (הר)|דידגורי]] 40 [[ק"מ]] [[מערב]]ית ל[[עיר בירה|בירה]], [[טביליסי]], שדה הקרב השתרע ל[[אורך]] מספר [[קילומטר]]ים. המלך דוד החדיר אל מחנה המוסלמים קומץ חיילים, שהעמידו פני כאילו נכנעו, וכשהחלה המתקפה, תקפו המתחזים מבפנים בעוד יתר הכוח תקף מבחוץ. בתחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], הוקמה במקום הקרב [[אנדרטה]], המורכב מ[[תריסר]] [[חרב]]ות מסיוויים התחובים בתוך האדמה בתנוחות מוצלבות, ו[[פסל (יצירה)|פסלים]] כבירים של גופות מבותרות של לוחמים מפוזרות בשטח הקרב}} הניצחון ב[[דידגורי (הר)|דידגורי]] סימן את העלייה של גאורגיה ככוח צבאי חזק ושינה את מאזן הכוחות האזורי לטובת ה[[:קטגוריה:גאורגיה: תרבות|תרבות]] וה[[:קטגוריה:גאורגיה: פוליטיקה|פוליטיקה]] הגאורגיים. מעודד מהצלחתו, התפנה דוד הבנאי לכיבוש [[טביליסי]], המובלעת המוסלמית האחרונה שנותרה מה[[אמירות טביליסי|כיבוש הערבי]]. בשנת [[1122]], כבש דוד את טביליסי והעתיק את מושבו מ[[כותאיסי]], ששימשה כבירה הזמנית, לטביליסי.