דוד הבנאי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←מערכות צבאיות: הגהה |
מ ←מערכות צבאיות: הגהה |
||
שורה 65:
בשנת [[1120]] עבר דוד הבנאי למערב גאורגיה, כאשר הטורקים החלו לבזוז אדמות גאורגיות, הוא תקף אותם בפתאומיות. הכוח הטורקי הקטן ברח, ודוד נכנס ל[[שירוואן]] (מחוז היסטורי של [[אזרבייג'ן]]) וכובש את העיר [[קאבאלה]] (Qəbələ). בחורף של [[1120]]–[[1121]], הצליחו חיילים גאורגים לתקוף התיישבות סלג'וקית במזרח ודרום-מערב [[עבר-הקווקז]] (דרום הקווקז).
[[קובץ:Gelati 1672.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קברו של דוד הבנאי ברצפת הכניסה ל[[מנזר גלאתי]]. העובדה כי ביקש להקבר במקום בו כל מי שנכנס יצטרך לדרוך על הקבר ממחישה את צניעותו]]
דאגתם של הכוחות ה[[אסלאם|מוסלמיים]] באזור גברה נוכח הגידול המהיר של ה[[הממלכה הגאורגית המאוחדת|ממלכה הנוצרית]] בדרום הקווקז. בשנת [[1121]], הכריז הסולטאן הסלג'וקי, [[סולטאן מחמוד איבן מוחמד]] ([[1118]]-[[1131]]), על [[מלחמת דת|מלחמת קודש]] כנגד גאורגיה, וכינס קואליציה ממלכות מוסלמיות, שהונהגו על ידי [[ארטוקיד נאג'ם אל-דין אל-ג'זאר]], ח'ליף [[בגדד]] ו[[טוגרול איבן מוחמד]]. גודל הצבא המוסלמי עדיין נתון בוויכוח כאשר המספר נע בין 600,000 איש{{הערה|על פי Walter the Chancellor’s Bella Antiochena, "Matthew of Edessa"}} ל-400,000 איש{{הערה|על פי Smbat Sparapet’s Chronicle}} לבין הערכותיהם של היסטוריונים גאורגים מודרניים, 100,
דוד עצמו היה אדם משכיל, שהטיף לסובלנות כלפי הדתות האחרות. בתקופת שלטונו הוא ביטל את המסים וחובות השרות שהיו מוטלים על המוסלמים וה[[יהדות גאורגיה|יהודים]], והגן על ה[[סופיות|סופים]] והמשכילים המוסלמים. בשנת [[1123]], שיחרר צבאו של דוד את [[דמניסי]], המעוז הסלג'וקי האחרון בדרום גאורגיה. ובשנת [[1124]], כבש דוד לבסוף את [[שירוואן]] ([[אזרבייג'ן]]), והעיר ה[[ארמניה|ארמנית]], [[אני (ארמניה)|אני]] (Անի), מידי ה[[אמיר]]ים המוסלמים. דוד המשיך להרחיב את גבולות ממלכתו עד ל[[נהר אראס]]. ה[[ארמנים]] ראו בו משחרר וסיפקו מעט כוחות עזר לצבאו. בעקבות ניצחונותיו על המוסלמים כונה דוד, "חרב ה[[משיח]]". {{ציטוט|תוכן=מלך המלכים, דוד, בן גיאורגי, חרב המשיח|מקור=כתובת על מטבע נחושת מתקופת דוד הבנאי}}
|