סימפוניה מס' 49 (הפסיון) של היידן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה, ניסוח, עריכה |
מ הגהה, ניסוח, עריכה |
||
שורה 23:
*1. אדג'יו – הפרק האיטי הפותח את היצירה. הוא ארוך ואיטי יחסית לפרקים איטיים אחרים בסימפוניות של היידן. המרקם הרטורי והפוליפוני, כמו גם התזמור הכהה שלו, הופכים אותו לאחד הפרקים היותר מהורהרים שכתב היידן. המעבר בין הפיתוח לרפריזה רצוף במודולציות המייצרות תחושה של אי יציבות. הדומיננטה בולטת שם בחסרונה ובמקומה ישנו מעבר דרך סי בקאר.
*2. אלגרו די-מולטו – הפרק השני של הסימפוניה הוא הפרק המהיר הראשון שלה, ובעל אופי נמרץ מאוד. המוטיב דו-רהb-סיb-דו מופיע בראשיתו בקפיצות דרמטיות בכלי הקשת. הפרק עצמו הוא דחוס יחסית לפרק
*3. מינואט-טריו – המינואט הוא אולי הפרק הסטנדרטי ביותר בסימפוניה, לפחות יחסית להיידן עצמו. הוא פותח במוטיב הבנוי סביב הדומיננטה. הטריו, כאמור, הוא בפה מז'ור, וכתוב לסולו של אבובים וקרנות.
*4. פינאלה-פרסטו – פרק הפינאלה הוא קצר יחסית, אך מהיר ושוצף אף יותר מן הפרק השני. הוא רווי במעברים הרמוניים ורתמיים חדים.
| |||