טיליה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים + זוטות
שורה 1:
{{מפנה|תרזה}}
{{מיון
|תמונה=[[קובץ: Linde4.jpg|מרכז|220px|טיליה]]
|ממלכה=[[צומח]]
|מערכה=[[בעלי פרחים]]
שורה 10:
|שם מדעי=Tilia
}}
'''טיליה''' ([[שם מדעי]]: '''''Tilia''''') או ב[[עברית]] '''תִּרְזָה''' הוא [[סוג (טקסונומיה)|סוג]] של [[עץ|עצי]]־[[יער]] [[נשיר]]ים. בסוג זה יש כ-30 [[מין (טקסונומיה)|מינים]] הנפוצים באזורים הממוזגים של [[חצי הכדור הצפוני]] - ב[[אסיה]] (בה מצוי המגוון הרב ביותר של מינים), ב[[אירופה]] ובמזרח [[צפון אמריקה הצפונית]]; המין אינו מצוי במערבה של צפון אמריקה הצפונית. בעבר נהגו לשייך את הסוג טיליה למשפחתל[[משפחה (טקסונומיה)|משפחת]] הטִילְיָתִיִּים (''Tiliaceae''), אך מחקר גנטי של ה-[[APG]] גרם לצרוף משפחה זו למשפחת ה[[חלמיתיים]] (''Malvaceae'').
 
== מקור השם ==
===בעברית===
התרזה מופיעה פעם אחת ב[[תנ"ך]]: {{הדגשה|לִכְרָת-לוֹ אֲרָזִים--וַיִּקַּח '''תִּרְזָה''' וְאַלּוֹן, וַיְאַמֶּץ-לוֹ בַּעֲצֵי-יָעַר; נָטַע אֹרֶן, וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל:|[[ישעיהו]] מ"ד, יד}}. [[רש"י]] מפרש פסוק זה: "תרזה ואלון - מיני [[אילן סרק|אילני סרק]]". הדעה המקובלת כיום היא שהכוונה בספר ישעיהו היא לאחד ממיני ה[[אלה (עץ)|אלה]]. פרופ' [[יהודה פליקס]] זיהה את התרזה עם אלון הבלוט ואילו [[ניסים קריספיל]] מזהה את התרזה עם הקטלבה[[קטלב]] ומביא טענות מוצקות לכך. כמו כן ישנם חוקרים המשערים כי חלה טעות סופרים בשמה של התרזה במהלך השנים וכי שמו האמיתי של העץ הוא תרצה כשמה של [[תרצה]], אחת הערים הראשיות בשומרוןב[[שומרון]] בתקופהב[[ארץ ישראל בתקופת המקרא|תקופה הישראלית]].
 
בתקופה המודרנית ניתן השם "תרזה" לעץ הטיליה ב[[ספרות]], ומכאן התגלגל השם גם ללשון־הדיבור. הדוגמה הידועה ביותר היא שירו של [[ביאליק]]: "[http://benyehuda.org/bialik/bia106.html תרזה יפה]": {{ציטוט|תוכן=תִּרְזָה יָפָה וַעֲבֻתָּה{{ש}}עַל הַיְאֹר עוֹמֶדֶת מֻטָּה;{{ש}}כָּל-הַיּוֹם בַּמַּיִם צוֹפָה,{{ש}}חוֹשְׁבָה: מַה-יְּהֵא בְסוֹפָהּ?}}
 
===באנגלית===
ב[[צפון אמריקה הצפונית]] קרוי העץ linden וב[[בריטניה]] lime. שני השמות מקורם בשם הגרמני ''lind''. למרותאף על פי שהשם הבריטי זהה לשמו באנגלית של [[פרי הדר]] הקרוי בעברית [[ליים]] או "לימית" (''Citrus spp''), מדובר בעצים שונים לגמרי. בצפוןבאמריקה אמריקההצפונית מקובל גם שם נפוץ נוסף לעץ והוא Basswood, שם שמקורו במילה bast, הכינוי של קליפת העץ הפנימית.
 
==תיאור==
[[קובץ:Lisc lipy.jpg|שמאל|ממוזער|180px|עלה טיליה]]
מיני הטיליה הם [[עץ נשיר|עצים נשירים]] אדירים המגיעים בממוצע לגובה של 20-4020–40 מטר וקוטר [[גזע (עץ)|גזעם]] עד ל-3 מטר ויותר. צבע הגזע חום אדמדם, כשקליפת העץ אפורה ומחורצת. הקף כותרת הענפים והעצים עשוי להגיע ל-120 מטר ויותר. ה[[עלה|עלים]] פשוטים, מסורגים, וצורתם אליפסית או דמוית [[לב (סמל)|לב]], אורכם 6-206–20 ס"מ והם משוננים בקצותיהם. צבע העלים ירוק מלמעלה ומעט חיוור יותר מלמטה. [[פרח]]י העץ [[הרמפרודיט|דו־מיניים]], ריחניים, מייצרים [[צוף]] רב, וערוכים ב[[תפרחת]] קצרה. צבע הפרחים לבן עד לבן-צהבהב. ציר התפרחת מחובר לחָפֶה, עלה נוקשה המשמש ככנף כשהפרי מבשיל ועוזר להפיץ את הפירות. הפרח מורכב מ-5 עלי גביע ומספר זהה של עלי כותרת והוא מכיל [[אבקן|אבקנים]] מרובים. ה[[שחלה]] עילית, מכילה 2-102–10 עלי שחלה. הפרי: ענבה או דמוי אגוז.
 
עצי הטיליה חיים מאות שנים וידועים גם מקרים של עצים מהמין ''Tilia platyphyllos'' שגילם מעל 1,000 שנה.
שורה 29:
הטיליה גדלה ביערות בחברת [[אלון]], אך היא נפוצה גם כ[[עץ נוי]], בודד בגינה, או בחצר, או לאורך שדרות. אחת השדרות הידועות ביותר קרויה על שם העץ - רחובה הראשי ההיסטורי של [[ברלין]] [[אונטר דן לינדן]] (תחת עצי התרזה).
 
זחלים של מינים שונים של [[פרפראים]] אוכלים את עלי הטיליה, ביניהם [[עש|עשים]]ים מהמינים ''Mimas tiliae'' ו-''Ptilodon capucina''.
 
==מינים==
[[קובץ:Alexandra park avenue.jpg|שמאל|ממוזער|שדירת עצי טיליה, ב[[פארק אלכסנדרה]] ב[[לונדון]]]]
מספר המינים המדויק של הטיליה אינו ודאי, שכן כל המינים מסוגלים ליצור בקלות זני כלאיים הן בטבע או בטיפוח. להלן רשימה מקובלת של מיני הטיליה:
 
*''Tilia americana'' - טיליה אמריקנית
*''Tilia amurensis''
שורה 65 ⟵ 64:
== הטיליה והאדם ==
===שימושים===
*'''פרחים''' - פרחי העץ ריחניים ומייצרים צוף רב והם מקור חשוב ל[[דבש]]. גון ה[[דבש]]הדבש שמייצרת [[דבורת הדבש]] מפרחיו הוא חיוור, אך טעמו עשיר. כמו כן נוהגים לייבש את הפרחים על מנת לאוכלם כתוסף מזון הקרוי "פריחת התרזה" (Lime Blossom) או להכין מפרחיו המיובשים תמצית לחליטה. על פי האמונה העממית מקילה התמצית על [[הצטננות]], עוזרת ב[[עיכול]] ומפחיתה [[לחץ דם גבוה]]. הטיליה המועדפת לשימוש רפואי היא הטיליה הלבובה (''Tilia cordata'').
*'''ניצנים ועלים צעירים''' - ניתנים לאכילה.
*'''זרעים''' - ניתן להשתמש בשמן הזרעים של הטיליה כשמן מאכל.
שורה 72 ⟵ 71:
 
===בתרבות===
עמידותו של העץ, פארו המרשים וחיותו הרבה, העניקו לו במסורות עתיקות מעמד של עץ מקודש, אשר צילו שימש מקום מפגש ופולחן וגזעו הפך למקום המשפט. הטיליה נפוצה מאוד ב[[צפון אירופה|צפון]] וב[[מזרח אירופה]]. במרכז כפרים רבים ניצבים עצי טיליה עתיקים שתחתיהם נהגו לערוך טקסים כדוגמת [[חתונה|חתונות]] ו[[משפט (דין)|משפטים]]. העץ נחשב למקודש במסורות רבות לדוגמת במסורת של ה[[טווטונים (קבוצת עמים)|טבטונים]], ה[[באלטים]] וה[[סלאבים]] . במסורת של העמים ה[[סקיתים]] הוא היה עץ הנבואה. באמונה העממית שוכנים מתחת לעץ הטיליה [[שד (מיתולוגיה)|שדים]] ו[[רוח רפאים|רוחות]], ומצד שני הוא מגן מ[[ברק (תופעה מטאורולוגית)|ברקים]] ו[[מחלה|מחלות]]. העץ היה חביב על [[משורר|משוררים]]ים (כדוגמת ביאליק שהוזכר לעיל) ועל נאהבים בשל פארו, ריח פרחיו וצורת הלב של עליו.
 
ב[[סלובניה]] הטיליה (ב[[סלובנית]] ''Lipa'') היא סמל לאומי. פתגם סלובני עממי אומר: "סלובני אמיתי חייב לגדל ילד, לכתוב ספר ולנטוע עץ".
שורה 79 ⟵ 78:
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Unidentified Tilia |תצוגה=טיליה}}
{{מידע טקסונומי}}