טיגר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למטר לשנייה
שורה 32:
בזמן כניסתו לשירות ה[[ורמאכט|צבא הגרמני]] נחשב הטיגר לטנק החזק ביותר בעולם בזכות שריונו העבה ותותח ה-88 מ"מ העוצמתי שלו, והוא הצליח לשמור על עדיפותו כמעט על כל סוגי הטנקים של [[בעלות הברית]] עד תום המלחמה.
 
במהלך המלחמה, רכש לעצמו הטיגר מוניטין כטנק אימתני בשדה הקרב, וגרם לאבדות כבדות לכוחות השריון של בעלות הברית. אף שמעולם לא היה זמין במספרים גדולים, בשל תהליך הייצור הארוך והמסובך שלו, הוא הצליח להותיר חותם על תכנון הטנקים של בעלות הברית, שנדרשו לספק פתרונות בתחום החימוש והמיגון לעליונותו של הטיגר. לצד יתרונותיו, היו לטיגר מספר מגרעות, שנבעו בחלקן מהעובדה שהיה מהונדס יתר על המידה, ובחלקן מהאצת כניסתו לשירות מבצעי (בדומה לטנק ה[[פנתר (טנק)|פנתר]]). הוא היה כבד ואיטי, ובנוסף, תהליך הייצור שלו היה מסובך, ארך זמן ניכר, ודרש משאבים רבים. התוצאה הייתה, שרק כ-1,347 טנקי טיגר יוצרו במהלך המלחמה, כמות נמוכה בהרבה בהשוואה לטנקים של בעלות הברית שעמם נאלץ להתמודד, ולכן יכולתו להשפיע על תוצאות המערכה הצבאית הייתה מוגבלת ונקודתית.
 
== היסטוריית פיתוח ==
שורה 55:
 
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 101I-461-0213-34, Russland, Panzer VI (Tiger I) wird aufmunitioniert.jpg|שמאל|ממוזער|275px|טנק טיגר בחזית המזרחית, 1943.]]
ב-[[22 ביוני]] [[1941]] פתחה [[גרמניה הנאצית]] ב[[מבצע ברברוסה]], הפלישה המסיבית ל[[ברית המועצות]]. הופעתם של הטנק הבינוני [[T-34]] והטנק הכבד [[KV]] שביצועיהם התעלו על כל הטנקים הגרמניים הקיימים גרמה לזעזוע בקרב הטנקיסטים הגרמניים, ובקרב הפיקוד הגרמני. אלו היו כמעט חסינים לחלוטין מאש תותחי ה[[פאנצר סימן 3]] ומה[[פאנצר סימן 4]]{{הערה|1=בזמן הפלישה לברית המועצות, טנקי הפנצר סימן 4 צוידו בתותח 7.5 ס"מ קצר מדגם KwK 37, שלא יועדו לקרבות שריון בשריון אלא יותר לסיוע לחי"ר ולטנקי הפנצר 3, ולפיכך היו בעלי כוח חדירה נמוך. מ-1942 הותקן בפנצר 4 [[תותח 7.5 ס"מ KwK 40]] בעל קנה ארוך יותר וכושר חדירה עדיף שאפשר לו להתמודד בהצלחה עם הT-34.}} שהיו הטנקים העיקריים של עוצבות השריון הגרמניות בתקופה, ומאידך יכלו תותחי ה-76.2 מ"מ הסובייטים לחדור בקלות את הפנצרים. כתוצאה מכך קיבלה התוכנית של הטיגר דחיפות ומועד חדש להצגת דגמי האבטיפוס של הנשל ופורשה: [[20 באפריל]] 1942, יום הולדתו של היטלר{{הערה|1=Melleman, שם, עמ' 34}}.
 
באפריל 1942 השלימו פורשה והנשל דגם אב-טיפוס אחד בבהילות כדי לעמוד בלוח הזמנים הקצר, והציגו אותו בפני היטלר ובכירים נאצים אחרים ב[[רסטנבורג]]. לשני הדגמים המתחרים היו מספר מאפיינים זהים: שניהם היו מצוידים ב[[צריח (טנק)|צריח]] כמעט זהה של קרופ עם תותח 88 מ"מ, ו[[מקלע]] [[MG34]] בתובה. מלבד זאת, שני הטנקים שקלו מעבר ל-55 טון. כבר בעת הצגתם נתקע הטנק של פורשה בקרקע רכה, לאחר שכשל לעשות פנייה בת 90 מעלות. הטנק של הנשל ניחלץ לעזרתו, אך ללא הועיל. במהלך מבחני שדה שנערכו מאפריל עד יולי, הדגם של הנשל הוכיח עצמו כעדיף על זה של פורשה, האחרון היה בעל כושר תמרון גרוע וסבל ממערכת הינע חשמלית שאף שהייתה מתוחכמת נטתה להתקלקל.
שורה 194:
ארבעה עשר מפקדי טיגר ידועים כי השמידו למעלה ממאה טנקים וכלי רכב (כגון טנקים, משאיות, תותחים וכדומה) במלחמה, ביניהם קורט קניספל, אוטו קאריוס, יוהנס בולטר ו[[מיכאל ויטמן]]{{הערה|[http://www.alanhamby.com/aces.shtml רשימת מפקדי הטיגר המעוטרים] באתר Alanhamby.}}. ויטמן, קצין בוואפן אס.אס, היה מעורב באחד מקרבות השריון הנודעים ביותר במלחמה, בסביבת העיירה וִילֶר-בּוקַז' (Villers-Bocage) ב[[נורמנדי]]. שם ארב הטיגר בפיקודו של ויטמן לכוחות מהדיוויזיה הבריטית המשוריינת השביעית והשמיד לבדו בפרק זמן קצר לפחות עשרה טנקי אויב ומספר כלי רכב נוספים.
 
הטיגר הוכיח עצמו בקרב כטנק אימתני המסוגל להילחם במיגננה מול שפעת השריון הסובייטי והאמריקאי ולגרום להם אבדות נוראות, הודות לחימושו ומיגונו המעולים. במתקפה שימשו הטיגרים כטנק סער המבקיע את מערכי הגנת האויב, ובמגננה כמעוז נייד. בעיני צבאות בעלות הברית הפך הטיגר לאמת מידה להערכת חיל השריון הגרמני, וקנה לעצמו מוניטין של כל יכול. הפחד מפני הטיגרים גרם לכך, שלעיתים קרובות דיווחו קציני טנקים של בעלות הברית שהם מותקפים על ידי טנקי טיגר, אף שלרוב היה מדובר בפאנצר סימן 4, שצלליתו הייתה דומה לזו של הטיגר ממרחק{{הערה|1=אורגיל, עמ' 162}}.
 
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 101I-695-0406-15A, Polen, Panzer VI (Tiger I).jpg|250px|ממוזער|טיגר בפולין, 1944.]]