קמע – הבדלי גרסאות

יחסו של [[הרמב"ם]] לקמיעות מורכב. מחד, מבוטאת שלילתו את הקמעות שהכיר בצורה הברורה ביותר בספרו [[מורה הנבוכים]]:

 

 

מאידך, הרמב"ם עצמו בספרו ההלכתי [[משנה תורה]] הביא הלכות פסוקות מן התלמוד באשר להיתר [[ארבע רשויות השבת|טלטול מרשות לרשות]] של קמעות "מומחים" (היינו שכבר הוכח ששמרו על האדם שלוש פעמים) ב[[שבת]], וכיוצא בזה, הנובעים מייחוס ממשי לקמעות. יושם לב ששלילתו האמורה לעיל של הרמב"ם אינה את מוסד הקמעות כשלעצמו, אלא את הקמעות שהכיר, ובהם "שמות קדושים", במקום אחר הרמב"ם מסביר שכל דבר שהוכח שהוא פועל, אין זה משנה שאיננו יודעים את הסיבה (והיא יכולה להיות פסיכולוגית גרידא, או כוח טבע שאיננו מכירים), בשביל שהדבר יהיה מותר וסביר להשתמש בו. יחסו זה של הרמב"ם מבטא את השקפת עולמו ה[[מדע]]ית-אמפירית, הגורסת כי יש לשפוט דברים לפי הוכחת יעילותם בפועל, ולא לפי דעות קדומות שיש לנו עליהם.