אופרה גרמנית – הבדלי גרסאות

מלחינים לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] נאלצו למצוא דרך להתמודד עם ההרס שחולל הרייך השלישי. החדשנות של שנברג וברג קסמה למלחינים צעירים, כיון שיצירותיהם נאסרו להשמעה במשטר הנאצי ולא הוכתמו במעלליו. [[ברנד אלואיס צימרמן]] הציב לו את "ווצק" של אלבן ברג כדגם לאופרה היחידה שלו, "החיילים"{{הערה|1=אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים, נורמן לברכט, עמ' 666. 1996}} ו[[אריברט ריימן]] המשיך במסורת ה[[אקספרסיוניזם]] ב"ליר" ה[[שקספיר]]ית (1978). מבין המלחינים הגרמנים שלאחר המלחמה, הרבגוני ובעל הפרסום הבינלאומי הרב ביותר הוא אולי [[האנס ורנר הנצה]], שהלחין שורת יצירות הממזגות השפעות של ברג עם אלה של מלחינים איטלקים כמו [[ג'וזפה ורדי|ורדי]]. כמה מן האופרות שלו הן "שדרת הבדידות", "הבאסארידים" (ללברית של [[ויסטן יו אודן|ו. ה. אודן]]), "[[אלגיה]] לאוהבים הצעירים" ו"הים הנבגד". [[קרלהיינץ שטוקהאוזן]] יצא לדרך אוונגארדית עוד יותר במחזור האופרות הענקי שלו, המבוסס על שבעת ימי השבוע, "אור" (1977). עם שאר המלחינים המובילים שעודם יוצרים אופרות במאה ה-21 נמנים [[וולפגנג ריהם]] ו[[אולגה נויווירת]].{{הערה|1=''Oxford Illustrated History of Opera'', pp. 324-325; articles on Zimmermann, Reimann, Henze and Stockhausen in ''Viking Opera Guide''.}}