התניה אופרנטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏גמול ועונש: clean up, replaced: הינה ← היא באמצעות AWB
תיקון שטויות מטעות והוספת מידע רלוונטי
תגיות: גרשיים שגויים עריכה חזותית
שורה 1:
'''התניה אופרנטית''' (אוהיא '''התניהאחד אינסטרומנטלית''')מהמושגים היאהמרכזיים מושגב[[ביהביוריזם]] מרכזיובתחום בה[[ביהביוריזם:en:Applied_behavior_analysis|פסיכולוגיהניתוח הביהביוריסטיתהתנהגות]], ולפיה התנהגות של בעלי חיים ובני אדם משניםמשתנה ומשכלליםועוברת אתתהליך התנהגותםס''לקציה'', בעקבות החיזוקים אשר מתקבלים כתגובה למעשיהםלמעשים. פעולתה של התניה זו היא בעצם בכךסוג שהיאההתניה מלמדתהזו אתגורם הנבדקלאינדיביד לנקוט פעולהבפעולה או להימנע מפעולה כדי להשיג או להימנע ממשהו.
מה שאומר - התניה אופרנטית היא שינוי בתדירות התגובה כתוצאה מקבלת חיזוק לאחר ביצוע התגובה.
 
שורה 6:
# אירועים הנמשכים מהתנהגות מסוימת - תוצאות שבאות עקב התגובה.
 
==חיזוק וענישה==
==גמול ועונש==
[[קובץ:Operant conditioning diagram.png|ממוזער|250px|סוגי החיזוקים והעונשים בהתניה אופרנטית]]
החוקים העיקריים של ההתניה: בספרו הראשון של ברס סקינר ''[[:en:The_Behavior_of_Organisms|התנהגות היצורים החיים]]'' (1938), בפרק הראשון, כאשר הוא תיאר את חוקי הרפלקסים הרבים, הוא פירט כך את חוקי ההתניה האופרנטית (בספר הוא קרה לזה "התנית סוג ה-R" לעומת ההתניה הקלאסית, שלה הוא קרה "התניית סוג ה-S").
[[חיזוק]] - נועד לעודד המשכת ביצוע הפעולה.
 
חיזוק הוא כל גירוי או אירוע אשר מגדיל את תדירות הופעת התגובה. על פי תורת ההתניה האופרנטית, החיזוק הוא גורם חשוב בלמידה.
'''חוק התנית סוג ה-R - כוח האופרנט עולה, אם לאחריו מופיע חיזוק חיובי.'''
התנהגויות אנוש רבות נלמדות על פי עיקרון זה: תגובה הזוכה לחיזוק תבוצע שוב בעתיד כדי לזכות שוב באותו החיזוק.
 
'''חוק הדעיכה של סוג ב-R - כוחו של אפרנט שהותנה בעבר עם חיזוקים חיוביים יורד, אם החיזוק החיובי מפסיק להופיע אחריו'''.
 
[[חיזוק]] - גירוי כלשהו שמופיע בתנאים מסוימים וגורם למעשה להופיע גם בעתיד בתנאים דומים. רוב סוגי ההתנהגויות של האדם מותנות לפי הדרך הזאת: תגובה הזוכה לחיזוק תבוצע שוב בעתיד כדי לזכות שוב באותו החיזוק.
 
ישנם כמה סוגים של חיזוקים:
 
*'''חיזוק חיובי''': מתן גירוי נעיםשנעים או רצוי בעיני היצור הספציפי, לאחר ביצוע פעולה רצויה כלשהי, במטרהשיעלה להגביראת אותההסתברות הופעת הפעולה בעתיד. החיזוק צריךמשתנה להיותאצל מותאםכל ללומדאדם. ויכולאצל להיותאדם מסוגיםאחד שונים:כסף מילהיכול טובה,להיות חיזוק בשביל [[פרגון]]משהו, גמולואצל כספיאדם אואחר דבריםהכסף חומרייםפחות אחרים.יחזק את ההתנהגות.
*'''חיזוק שלילי''': כאשר האינדיביד או היצור נמצאים בתנאים לא נעימים כלשהם (לדוגמה, תחת אור שמש חמה), כל התנהגות שתגרום להם לצאת מהתנאים האלה, הסתברות הופעתה בעתיד באותם התנאים יעלה (הליכה למקום עם צל).
*'''חיזוק שלילי''': סילוק גירוי לא נעים כתגובה לביצוע פעולה רצויה כלשהי, במטרה להגביר אותה.
 
שני סוגי חיזוקים אלה- החיובי והשלילי, משפיעים באותו אופן: שניהם מגבירים את תדירות הופעת התגובה. ההבדל הוא בכך שחיזוק חיובי הוא נתינת דבר מה חיובי ללומד, ואילו חיזוק שלילי הוא הפסקת דבר מה שלילי.
*'''חיזוק מלא''': חיזוק הניתן בכל פעם שהתגובה מתבצעת.
*'''חיזוק חלקי''': חיזוק הניתן רק בחלק מהפעמים.
מחקרים{{מקור}} מראים שתגובה שזוכה לחיזוק מלא, נלמדת מהר יותר מאשר תגובה שזוכה לחיזוק חלקי. לעומת זאת נמצא כי ה[[דעיכה (פסיכולוגיה)|דעיכה]] של התגובה לאחר חיזוק מלא מהירה יותר לעומת תגובה לאחר חיזוק חלקי.
 
*'''[[ענישה]]''': הופעה של גירוי לא נעים לאחר פעולה כלשהי. ענישה יכולה להתבטא בתור מכת חשמל, מכות פיזיות, השפלות מילוליות, ועוד. בשליטה על ההתנהגות הסוג הזה של ההתניה נחשב כהכי לא אפקטיבי, כי האינדיביד ברוב המקרים אינו מפסיק את הפעולה שגרמה לענישה, אלא מנסה שוב לחזור על אותה פעולה באופן נסתר כדי להימנע מהענישה. אלטרנטיבה לענישה יכולה להיות דעיכה, אך אופן השליטה הכי אפקטיבי בהתנהגות הוא - חיזוקים חיוביים.
עונש - נועד לגרום להפסקת ביצוע הפעולה:
*'''[[ענישה|עונש]]''': הצמדת מתן "עונש" (תגמול שלילי כגון גירוי לא נעים) כתגובה לביצוע פעולה כלשהי. אפשרות נוספת היא מניעת קבלת החיזוק החיובי בעקבות הפעולה. אפשרות זו הוכחה במחקרים כי היא יעילה יותר בקרב חינוך ילדים.
 
החיזוקים צפויים ללמד את בעלי החיים או את האדם כי כדאי לו לחזור ולשוב על הפעולה, ואילו הענישה וההשמטה - את ההפך.
התניה זו התגלתה במחצית הראשונה של [[המאה ה-20]] על ידי החוקר האמריקני [[פרדריק סקינר]] כפיתוח ל[[התניה קלאסית|התניה הקלאסית]] של [[איוואן פבלוב]].
 
דוגמה לאחד מניסויו שערך סקינר הקשורים להתניה האופרנטית:
שורה 33:
תוצאה- סקינר מצא שבשלב השני גדלה בהדרגה התדירות של הלחיצות של החולדה על הדוושה עד אשר החולדה הפסיקה ללחוץ על הדוושה מכיוון שהיא הייתה שבעה.
מסקנתו של סקינר הייתה שהחולדה ידעה לקשר בין פעילות הלחיצה על הדוושה לקבלות המזון, במילים אחרות, היא למדה ללחוץ על הדוושה על מנת לקבל מזון.
 
התניה זו היא חלק מתהליך ה[[למידה]] ומאפשרת, בין היתר, [[אילוף]] בעלי חיים שונים כגון [[כלב]]ים, [[לווייתנאים|לווייתנים]], [[כלב ים|כלבי ים]] ועוד.
 
==פיזיולוגיה של התניה אופרנטית==
שורה 42 ⟵ 40:
== ראו גם ==
* [[התניה קלאסית]]
* [[סוגסטיה]]
* [[ביהביוריזם]]