דורית פלג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
קו מפריד בטווח מספרים
שורה 1:
{{אין תמונה|אישה}}
'''דורית פלג''' (נולדה ב-[[1953]]) היא [[סופר|סופרת]]ת ישראלית.
 
==ביוגרפיה==
דורית פלג נולדה ב[[חיפה]]. הוריה, אליעזר ורחל (לילי) פלג, [[עליה לארץ ישראל|עלו ארצה]] אחרי [[השואה]] מ[[צ'כוסלובקיה]]. ילדותה ונעוריה התאפיינו במעברים תרבותיים וגאוגרפיים: בהיותה בת אחת עשרה נסעה עם משפחתה ל[[אתיופיה]] לארבע שנים והתחנכה, בהיעדר סִפרייה עברית, על ברכי הספרות הארופאית, בפרט [[ספרות אנגלית|האנגלית]] ו[[ספרות צרפתית|הצרפתית]].
 
עם שובה לישראל סיימה את לימודיה התיכוניים ב[[בית הספר הריאלי]] בחיפה, ושירתה באגף המודיעין ביחידה [[8200]]. ב-1977 סיימה בהצטיינות את הפקולטה למדעי המחשב ב[[הטכניון|טכניון]].
 
בתחילת 1978 יצאה למסע ארוך ב[[דרום אמריקה]] ובספרד. לאחר שובה ראו אור סיפוריה הראשונים בכתבי העת '[[סימן קריאה (כתב עת)|סימן קריאה]]' ו'עכשיו' (1983), וב-1985 התפרסם ספרה הראשון, קובץ הסיפורים קווים לבנים. אחדים מסיפורי הקובץ הם סיפורי מסע במציאות זרה – עזה, חושנית ולעיתים אלימה. באחרים מנסות הדמויות, ללא הועל, להחזיק את היסוד הכאוטי של הרגש תחת סורג ובריח; התפרצותו מולידה סיפורים של תשוקה יוצאת דופן, כמו אצל היפאני פול נימורו – אדם שעד כה תכנן את חייו וכיבושיו בקפידה מדוקדקת – המתאהב עד ייאוש בדיונה.
 
במקביל לעבודתה כמהנדסת למדה פלג ב[[החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב|חוג לקולנוע וטלוויזיה, באוניברסיטת תל אביב]], וב-1984 הוענק לה על סרטה פרס ההצטיינות של הפקולטה. שנה אחר כך זכתה ב[[מלגה (חינוך)|מלגות]] שהות ליצירה (Fellowships) במושבות האמנים יאדו ומיליי בארצות הברית, שם המשיכה לעבוד על הרומן הראשון שלה, אונה, שיצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1988.
 
בלב 'אונה' עומדת [[השואה]], המתגלמת במאבק בין שתי דמויות – אשה צעירה החיה את חייה הנוחים ב[[מנהטן]], וילדה נודדת המנסה לשרוד בכל מחיר באירופה הקרועה ב[[מלחמת העולם השנייה|מלחמה]]. השתיים נאבקות על הבכורה בתודעה אחת, והטכניקה הסיפורית אינה קובעת מי מהן היא החולמת את מי; השואה נעשית למלחמה פנימית, לקונפליקט אינדיבידואלי.
 
ב-1988 עזבה פלג את תחום [[הנדסת תוכנה|הנדסת התוכנה]], ומאז היא מנחה סדנאות כתיבה וקורסים בין-תחומיים בתחומי האמנויות, בין השאר ב[[מכללת אורנים]], לסלי קולג', האקדמיה לאמנות [[בצלאל]], ובית הספר הגבוה לאמנות קלישר. כמו כן עבדה שנים רבות בהנחיית סדנאות כתיבה לילדים ונוער ב[[עיירות פיתוח]] במסגרת '[[אמנות לעם]]'. בד בבד, עבדה כלקטורית לספרות חו"ל של הוצאת '[[הספריה החדשה]]', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]].
 
ב-1992 ראה אור ב'[[ספריה לעם]]' של הוצאת [[עם עובד]] הרומן קולה של הגברת פאני. הרומן מתבונן בדור שעלה ארצה אחרי [[מלחמת העולם השנייה|המלחמה]], המתמודד עם תביעותיהם של שני עולמות סותרים – חברת המהגרים של העולם הישן, וחברת-הצרכנות-שבדרך של עולמם הנוכחי. פאני, שהתחנכה ב[[ברלין]] שלפני-המלחמה כזמרת קלאסית ומוצאת עצמה פקידה אפרורית בחברת ייבוא בתל אביב, ממאנת לאחיזת-הצבת הכפולה הזאת. היא מנערת מעליה את שני העולמות כאחד; ומצליחה להוציא מן הכוח אל הפועל את קולה, קונקרטית ומטפורית, דווקא במועדון לילה יפואי זול בישראל של [[שנות השישים]].
הרומן זכה ככתב-יד ב-1988 במענק היצירה של [[קרן תל אביב לספרות ולאמנות]] לשנת 1988, וב-1993 בפרס עירית חולון לספרות יפה. יצא לאור בתרגום אנגלי בבריטניה בשנת 2000 בהוצאת ג'ונתן קייפ, ושנה לאחר מכן ראתה אור מהדורה נוספת בהוצאת וינטייג'.
 
ב-1994 הוענק לפלג [[פרס היצירה לסופרים ומשוררים]].
 
ב-1997 ראתה אור (ב'ספריה החדשה', הוצאת הקיבוץ המאוחד) האסופה רישום סיני, הכוללת נובלה אחת ('ערפל') ושני מחזורי שירה. הספר נכתב בעקבות שהות של שנה בסין (1990-19911990–1991), שם הנחתה פלג סדנה לכתיבת פרוזה במחלקה לשפות זרות באוניברסיטה למורים של דרום-מערב סצ'ואן.
 
אלכס, גיבור 'ערפל', [[אגרונום]] ישראלי השוהה בסין לצורך מחקר בהר ג'ין יון שב[[סצ'ואן]], מחזיק בכל יוהרת-השכל, קוצר-הרוח והצורך בשליטה המאפיינים את האדם המערבי. אך הארץ הזו, ההר, והערפל ההולך וכובש את המדרונות ואת החלקה שהוא עובד בה, מעמתים אותו עם טבעו הקמאי של הקיום, ועם טבעו היסודי שלו עצמו – עימות שבו לא יוכל לנצח. שלושת הטקסטים משקפים את המפגש החזק, המרתק והמטלטל עם סין כאפשרות רוחנית-תרבותית; והחידה שאתה מתמודדות הדמויות היא זו של תפיסת הקיום של המזרח הרחוק, המנוגדת כל כך לזו שעליה גדלו, מורשת ה'[[נאורות]]' המערבית.
 
ב-1988 יצאה ב[[הוצאת אבן חושן]] האסופה "שתי אגדות", ספר משותף עם הציירת מאיה כהן לוי, שזכה למענק היצירה של קרן תל אביב לספרות ואמנות. סביב 'הילדה אטי' מתנהל עולם ססגוני ועשיר, אך היא ספונה בביתה של סבתהּ, שלו שלושים וששה חדרים ותיבת תפירה אחת. הוריה שייכים זה-כבר לעולם הצללים, עולם הבין-לבין; אפשר אמנם להגיע אליו דרך המדור המתאים בתיבת התפירה של סבתא, אך מרגע שנכנסת, שוב איך לך חזרה. 'הפיל והדג', לעומתה, במהלך נגדי, זונחים מדף מאובק בחנות צעצועים ויוצאים לרבגוניותו וחיוניותו של העולם הגדול.
 
פורמט האגדה מאפשר לפלג ל"הרחיק עדות" כדי לתת ביטוי לכוחות נפש עמוקים בהתמודדותם עם העבר ועם העולם שבחוץ; והאור, כמו גם הצל, הוא גיבור מרכזי בטקסטים של פלג ובאקוורלים של כהן לוי כמעצב הלך רוח, רגש, משמעות ואופי של עולם.
 
בשנת 2001 פורסם בסדרת 'הספריה החדשה' של הוצאת הקיבוץ המאוחד קובץ הסיפורים האם היה זה ביתם. בַּקובץ סיפורים קצרים שנכתבו על פני חמש-עשרה שנים במגוון [[סוגה|סוגות]], והם מציגים מגוון דמויות בתנועה – כמעט במעוף, כמו הלוליינית המסכנת את חייה מדי ערב בסיפור הפותח. הסיכון הוא הכרחי, חלק בלתי-נמנע מן המגע עם הזר. אך דווקא זרותן של הדמויות במקום שהן מגיעות אליו מעניקה להן מעמד מיוחד, זה של 'נותנות עֵדוּת': והעמדה הזו מאפשרת לסיפור לפרוץ את גבולות המקומי והקונקרטי, ולהיפרש לאמירה אוניברסלית.
 
בשנת 2002 זכתה פלג בשנית בפרס היצירה של ראש הממשלה לספרות יפה.
 
בשנת 2006 ראה אור ב[[הוצאת זמורה-ביתן]] (סדרת 'עמודים לספרות עברית') הרומן השלישי פרי עטה, 'פני המקום', שהחלה לכתוב ב-1995 במסגרת Hebrew Writer Fellowship של המרכז ללימודי עברית ויהדות ב[[אוניברסיטת אוקספורד]].
 
לילה אחד בקו חמש, פוגשת גיבורת הספר – דינה, אם תל אביבית המגדלת את בנה לבדה – את אלוהים: איש כבר לא מאד צעיר, די בודד, שנראה לה בעיקר "בדרך הביתה, כמוני. כמו כולם." (עמ' 12.) דינה, שעוזבת את עבודת ה[[הייטק]] המאיימת לבלוע אותה, מחפשת עבודה, אך בה-בעת מסרבת למצוא אותה; זה אחר זה, חרף התנגדותה העיקשת, נושרים מעליה כל המרכיבים המובָנִים-מאליהם של עולמה: בן הזוג, העבודה, אלבומי תמונות, סניף הבנק, הכסף שהיה בו, הוודאויות שהחזיקה בהן ועצם זהותה – הכל חומק בין אצבעותיה ונעלם, למעט המבט: אופן חדש ואחר של ראייה, הנולד בה מתוך ההתבוננות בבן זוגה החדש הזוכה להתקבל, לזמן קצר, לעבודה כפועל זבל בעירית תל אביב.
 
הרומן, הבוחן את סוגיית ההשגחה הפרטית – מורשת המסורת היהודית-ה[[מונותיאיזם|מונותיאיסטית]] – כנגד מושג האחריות האישית, כמו גם את האפשרות לתחושת בית בעולם, זכה להתייחסויות מרובות בתקשורת, בביקורת הכתובה והאינטרנטית, נבחר כספר השנה של המבקר ד"ר [[עמרי הרצוג]] ב-[[ynet]], ונכלל ברשימת הספרים הטובים של השנה על ידי המבקר [[אריק גלסנר]] ב'[[מעריב]]' ובבלוג 'מבקר חופשי'.
 
בשנת 2010 הוציאה המחברת מהדורה חדשה (בכריכה חדשה) של 'פני המקום', בה הכניסה שינויים – היא כתבה מחדש את אקורד הסיום של הספר, והוסיפה פרק קצר לקראת סופו.
{{הפניה לערך מורחב|פני המקום}}
 
כחלק מפעילותה כיוצרת מנחה פלג ב[[מכללת אורנים]], החל מ-2003, רצף של קורסים בין-תחומיים בתחומי האמנות, תחת הכותרת 'הזיקה בין האמנויות'. הנחת העבודה של רצף זה היא שעל אף השוני בשפת-המדיה של תחומי אמנות שונים, קיים דמיון יסודי – אולי אף זהות – בתהליכי החיפוש וההתפתחות של האמן, בתהליכי היצירה, ובאופני העיבוד של יצירות אמנות בכל התחומים.
 
פלג חיה בתל אביב, והיא אם לשני בנים.
שורה 48:
לספריה של פלג מנעד מגוּון של סוגות ונושאים, שהמשותף להם הוא תפיסה [[הומניזם|הומניסטית]] רחבה. הפואטיקה הדייקנית והלירית של המבט – בדמות, באובייקט פיזי, במרחב עירוני או במצב רגשי – מחלצת ממושאי ההתבוננות את ייחודיותם החד-פעמית, מבטלת את התפיסה האוטומטית של היומיום ומטלטלת את המוכר, שהדמות (והקורא) כמו נפגשת אתו לפתע לראשונה; רגעי החולין הופכים להיות מושא של התבוננות מדוקדקת, פרטנית ומעצימה. דווקא בהם, ברגעים חולפים אלה, מזהה הסיפור את הכמוס ביותר במחוזות הנפש, מפקיעו מן החלוף ועושה אותו לדיוקן נפשי אוניברסלי.
 
יצירותיה של פלג מתכתבות עם מגוון סוגות, מפואמה לירית לרומן חניכה, [[פנטזיה]] [[סוריאליזם|סוריאליסטית]] ועוד. הן מתרחשות במקומות שונים ברחבי תבל: דרום אמריקה, ישראל, ספרד וסין. ספריה מאופיינים ביחסי גומלין [[דיאלקטיקה|דיאלקטיים]] של שייכות וזרות, שורשיות ותלישות; ואף שכתיבתה נטועה בתרבות הישראלית ובשפה העברית, היא מרקיעה מהן לתמה ולשאלות שחוצות גבולות של זמן ומרחב, ומכנסות לתוכן את ה"אנושי" בהוויתו המזוקקת ביותר.
 
מבקר הספרות ד"ר עמרי הרצוג אמר על כתיבתה:
{{ציטוט|תוכן="(פלג) היא יוצרת מחוננת, שמעמדה הנוכחי הוא יוצא דופן בשל הפער בין איכות יצירתה ובין מידת הטמעתה בלב הזירה הספרותית. הסיבה נובעת אולי מכך שהיא אינה משתייכת לאיזו '[[קליקה (חברה)|קליקה]]' ספרותית – היא [[אוטונומיה|אוטונומית]] לגמרי, נטולת [[פטרון (אומנות)|פטרון]] אקדמי וגם מרוכזת ביצירה הספרותית ופחות ביחסי ציבור. ...היא יוצרת חופשייה באמת, שאינה מתאימה את עצמה לפריזמות של כתיבה לאומית או פוסט לאומית, כתיבה שאפשר לנתח דרך כלים [[פמיניזם|פמיניסטיים]] או [[פוסט קולוניאליזם|פוסט קולוניאליים]] ברורים. תמיד תישאר אצלה איזו שארית שאינה מתמסרת לשיח של אותה שעה."
{{הערה|נטע הלפרין, "השביעיה הסודית", עיתון '[[העיר]]', 2011.}}}}
 
==יצירתה==
===ספרים===
 
* 2016 - '''[[Q:אמנות ההכרחי|אמנות ההכרחי]]''', רומאן, [[הוצאת זמורה ביתן]]
* 2010 - '''[[פני המקום]]''', רומאן, מהדורה חדשה עם שינויים, עמודים לספרות עברית, [[הוצאת זמורה ביתן]]
שורה 69 ⟵ 68:
===בלועזית===
<div style="direction: ltr;">
* 2000 '''Miss Fanny's Voice''', English translation by Michal Sapir, by Jonathan Cape, Britain
* 2001 '''Miss Fanny's Voice''', English translation by Michal Sapir, by Vintage, Britain
 
* 2001 '''Miss Fanny's Voice''', English translation by Michal Sapir, by Vintage, Britain
</div>
 
===מסות ומאמרים===
* 2012 - ב'[[עתון 77]]', גיליון 361, "מה יהיה על הספרים עצמם", תשובה לעצומת הסופרים.
* 2012 - ב"[[אורות (כתב עת)|אורות]], יצירה חדשה בעקבות יוצרים", גיליון 6, "הערת שוליים", הרהור אודות [[קפקא]].
* 2004 - בכתב העת '[[מסע אחר]]': "שעת הקרפטים", על הוויית חייה וגורלה של [[יהדות מזרח אירופה|יהדות מזרח-אירופה]] החסידית.
* 2002 - בירחון הספרותי 'עתון 77': "ויטה: ex-Virginia," על כושרה המופלא של ויטה סקויל-וסט לחיים – ב'אורלנדו' ומחוצה לו.
* 2001 - ב'עתון 77': "עץ, סלע, אדם: אהבת [[יוסף חיים ברנר|ברנר]]", על יסוד האהבה בחייו של יוסף חיים ברנר. על בסיס הרצאה שניתנה ב'צוותא'.
* 1997 - ב'מסע אחר': "אלומות של אור", על משמעות היות זר בסין. מתוך ההקדמה ל'רישום סיני' שלא נכללה בספר.
* 1996 - ב'עתון 77': "להביט בפניה של מדוזה" – [[מלחמת העולם השנייה]]: "חלומות מגונים" ל[[ארנושט לוסטיג]] מול "[[אלה תולדות]]" ל[[אלזה מוראנטה]].
* 1995 - ב'עתון 77': "עם אוליה או עם בוריה?" על 'ניגון בקרח', מכתבי [[בוריס פסטרנק]] ואולגה פריידנברג, 1954-1910, על רקע התקופה.
שורה 86 ⟵ 84:
 
==ראיונות בעתונות==
* אילן, אורית. "דורית פלג ומאיה כהן לוי: פס של אור על סף עולם הצללים". על 'שתי אגדות'. '''[[עתון 77]]''', גל' 244, עמ' 24–27, 2000.
* ורדי, יצהר. "למה נשתייך בעולם כזה – לטוסטר? למזגן? למחשב?" שיחה עם הסופרת דורית פלג, '''היי-טקניון''', מגזין בוגרי הטכניון, גל' 21, 2002.
* [[רוני סומק|סומק, רוני]]. "לפתוח את היד ולתת לציפור לעוף : ראיון עם דורית פלג על ספרה 'אונה' ". '''[[ידיעות אחרונות]]''', המוסף לשבת, י"ז באדר א' תשנ"ב, 21 בפברואר 1992, עמ' 25.
* סער, רחל. "ילדותה השנייה". בעקבות 'אונה'. '''[[הארץ]]''', מוסף שבועי, ד' בסיון תשמ"ח, 20 במאי 1988, עמ' 37–38.
* פני הרומן, "שיחה עם דורית פלג – ארבע שאלות בעקבות המהדורה המתוקנת של הרומן". '''עתון 77''', גל' 352, פברואר-מרץ 2011, עמ' 30-3130–31.
 
==לקריאה נוספת==
'''על 'פני המקום'''':
* [[נילי אושרוב|אושרוב, נילי]]. אלוהים יצא להוריד את הזבל. '''[[הארץ]]''', מוסף ספרים, גל' 933 (ז' בשבט תשע"א, 12 בינואר 2011), עמ' 4 . על המהדורה המחודשת של הספר שיצאה לאור ב-2010.
* [[אריק גלסנר|גלסנר, אריק]]. למרות אלהים. '''[[מעריב]]''', מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ז בכסלו תשס"ז, 8 בדצמבר 2006, עמ' 29.
* גלסנר, אריק. "[http://arikglasner.wordpress.com/2008/01/page סיכום 2006 בספרות המקור]". ב'''מעריב''', ובבלוג '''מבקר חופשי'''.
* הרצוג, עמרי. נבואה היא מלאכה שניתנה ביד המשוררים. '''הארץ''', תרבות וספרות, כ"ח בתשרי תשס"ז, 20 באוקטובר 2006, עמ' 2.
* הרצוג, עמרי. "[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3412783,00.html בגלל התעוזה]", בתוך: "ספר השנה – בחירת המבקרים", באתר '''[[ynet]]''', {{כ}}15 ביוני 2007
* יצחקי, משה. 'בעת נעילת שער' : הרהורי קריאה בעקבות הרומן פני המקום של דורית פלג. '''[[עתון 77]]''', גל' 316 (כסלו תשס"ז, נובמבר-דצמבר 2006), עמ' 14–16.
* יצחקי, משה, "ביתו של אלוהים", על המהדורה החדשה של הרומן 'פני המקום' מאת דורית פלג, אתר '''[[nrg]]'''{{כ}}, 2 בינואר 2011.
* [[יעל ישראל|ישראל, יעל]]. מה אם אלוהים היה אחד מאיתנו? '''מעריב nrg''' <מקוון>, 22 באוקטובר 2006.
* כהן, חגית. היומיום בזכוכית מגדלת. '''[[מקור ראשון]]''', שבת, ח' בטבת תשס"ז, 29 בדצמבר 2006, עמ' 12–13.
* [[עמוס לויתן|לויתן, עמוס]]. חיבוק מטאפיסי. '''עתון 77''', גל' 316 (כסלו תשס"ז, נובמבר-דצמבר 2006), עמ' 30–32.
 
'''על 'האם היה זה ביתם'''':
שורה 127 ⟵ 125:
 
'''על 'אונה'''':
* הגורני-גרין, אברהם. על נהרות פולין. בספרו '''סיפורת בת-ימינו''' (תל אביב : אור-עם, תש"ן 1989), עמ' 124–126.
* רז, אביעד. לתקן את השואה. '''הארץ''', י"ג באלול תשמ"ח, 26 באוגוסט 1988, עמ' ב 8-ב 9.
 
שורה 141 ⟵ 139:
* [http://www.hebrew-writers.org/lacs-in.asp?catalogid=320 דורית פלג], בלקסיקון הסופרים העבריים בהווה בעריכת ד"ר [[משה גרנות]]
* [http://www.am-oved.co.il/author?c0=15452 ביוגרפיה קצרה], באתר הוצאת עם עובד
* [http://www.kinbooks.co.il/page_3589.aspx?c0=19453&bsp=13142&bss3962=13142&bss=13142 ביוגרפיה קצרה], באתר הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר
* רן מירון, [http://www.cs.technion.ac.il/magazine/08/Homepage08.pdf בריאיון עם דורית פלג], בכתב העת HOMEPAGE - מגזין הפקולטה למדעי המחשב של הטכניון, גיליון מס' 8, סתיו 2010
* [http://www.evenhoshen.co.il/?CategoryID=156&ArticleID=110 הספר "שתי אגדות"] באתר [[הוצאת אבן חושן]]
שורה 151 ⟵ 149:
 
'''מאמרים פרי עטה'''
 
* [http://www.masa.co.il/article/1152/%D7%A8%D7%90%D7%97%D7%95%D7%91:-%D7%A9%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D/ אוקראינה / ראחוב: שעת הקרפטים], באתר [[מסע אחר]]
* [http://www.orot-books.com/2008/10/blog-post_77.html סקרה מונטה], באתר [[אורות (כתב עת)|כתב העת אורות]]