סחר העבדים האטלנטי – הבדלי גרסאות

ב-1791 ביקשו להסגיר שלושה אזרחים מווירג'יניה אשר הואשמו בחטיפתם של מספר אפריקאים אמריקאים. המושל של וירג'יניה סירב להסגיר את החוטפים בטענה כי אותם אפריקאים היו עבדים נמלטים. כתוצאה ממקרה זה, בחודש פברואר 1793 חוקק חוק בן ארבעה חלקים שנקרא בשם חוק העבד הנמלט.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:10|{{צ-מאמר|מחבר=Lennon, C.|שם=Slave Escape, Prices, and the Fugitive Slave Act of 1850.|כתב עת=The Journal of Law and Economics}}}} חוק העבד הנמלט הנו חוק הקובע כיצד ניתן לפעול כאשר עבד נמלט מאדונו. החוק נחקק כדי להבטיח את זכותו של בעל העבדים להשיב אליו עבד שנמלט בין אם בצורה אישית ובין אם דרך אדם אחר בעל סמכות שיעשה זאת. כמו כן, החוק הגדיר כי עזרה לעבד שנמלט נחשבת לפשע ואף תביא להטלת קנסות.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:14|{{צ-מאמר|מחבר=קרן, א.|שם=מעבדות לחירות? הדרך מביטול הסחר בעבדים לשחרור העבדים באפריקה.|כתב עת=זמנים: רבעון להיסטוריה}}}} לחוק היו השפעות רבות. ענף האיתור ותפיסת עבדים נמלטים שגשג ומעמדם של אפריקאים אמריקאים היה בעייתי מכיוון שגם אלו שהיו חופשיים נרדפו על ידי תופסי עבדים נמלטים שניסו לתפוס אותם גם כן ולהעבירם לעבדות. מדינות רבות בצפוןב[[צפון ארצות הברית]] התנגדו לחוק ואף ניסו לשנות אותו על ידי העברת חוקים המגנים על זכויות אדם ועל ידי חיוב למשפט מול חבר מושבעים לפני שניתן יהיה להחזיר עבדים נמלטים.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:15|{{צ-מאמר|מחבר=Law, R.|שם=Abolition and imperialism: international law and the British suppression of the Atlantic slave trade|כתב עת=Abolitionism and Imperialism in Britain, Africa, and the Atlantic}}}}