שוק המציאות – הבדלי גרסאות

אלתרמן פסק למעשה לכתוב פזמונים וכתב שירה לעיתים מזדמנות בלבד בין 1948 - 1963, לאור עלייתם של משוררי דור תש"ח, חיים חפר, [[חיים גורי]] ויהודה עמיחי. הוא שב לכתוב, למעשה, רק כאשר התבקש על ידי בונים להפוך את מחזהו של סמי גרונימן, <strong>שלמה המלך ושלמי הסנדלר</strong> (1964), אותו תרגם שנים קודם לכן, למחזמר. עטרי וגורליצקי העלו את המופע כהמשך שיתוף פעולה ביניהם לאחר הצלחת המחזמר בו כיכבו. המופע ארך כ - 90 דקות וקטעי הקישור בין הפזמונים היו על טהרת הפנטומימהה[[פנטומימה]]. תחת הכותרת ' 'חרוזים ישנים וגם חדשים', כתב אלתרמן שמונה שירים חדשים ('שוק המציאות', 'בלדה סקוטית', יהצלם', 'קונצרטינה וגיטרה', 'רגע של בידור', 'בובות שעווה' 'הבלדה על חמוריקו' ו'זמר מפוחית'),חידש שישה ישנים, כמו "אלימלך" (מ'חגיגת פורים' של 'המטאטא', 1939), "מי לימון ואדון צלחת" (מילים חדשות למנגינת השיר "על הטיילת" מן התוכנית 'בבקשה לשבת' של 'לי-לה-לו', 1946, שלא פורסם בדפוס), "בכל זאת יש בה משהו" (מן התוכנית 'בבקשה לשבת' של 'לי-לה-לו', 1946), "צריך לצלצל פעמיים" (מן התיאטרון 'כל הרוחות') ו - 'גדליה רבע איש', והוסיף, כאמור, שיר אחד של בתו תרצה אתר, "לו הייתי דג". המזיגה בין חדש וישן הייתה מזיגה נכונה. הקהל פגש מכרים ישנים וחביבים והתוודע לחדשים. מי שאהב את אילי ואת יונה ב<strong>שלמה המלך ושלמי הסנדלר</strong> נהנה לראותם משתפים פעולה ב<strong>שוק המציאות</strong>. ביצועם המקצועי והמהוקצע שירת את השירים היטב. הערב כולו היה מהנה מאוד. כמעט כל שירי המופע הפכו ל[[להיט]]ים ונותרו מוכרים לציבור הרחב בישראל במשך עשרות שנים. למעשה, הייתה זו הפעם הראשונה שמופע שלם הורכב אך ורק מפזמוניו של אלתרמן (או ליתר דיוק, 'של משפחת אלתרמן'),